ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
205 וְהַחֲמִישִׁית מַה שֶּׁאָמַר הַבּוֹרֵא לְאַבְרָהָם עַל יִצְחָק (בראשית כב, ב) וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים וְגוֹמֵר, וְאַחַר כֵּן אָמַר (שם שם, יב) אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה. 206 וְזֶה גַּם כֵּן אֵינֶנּוּ בִּטּוּל אֶצְלֵנוּ וְלֹא אֶצְלָם*, כִּי מִי שֶׁמַּכְשִׁיר* הַבִּטּוּל, לֹא יַכְשִׁירֵהוּ קֹדֶם* שֶׁיְּקַבֵּל הַמִּצְוָה פַּעַם אַחַת שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁוְא, אֲבָל צִוָּה לְאַבְרָהָם שֶׁיְּזַמֵּן אֶת בְּנוֹ לְקָרְבָּן, וְכַאֲשֶׁר נִשְׁלַם מִמֶּנּוּ הַזִּמּוּן בְּהַרְאוֹת הָעֵצִים וְהָאֵשׁ וּלְקִיחַת הַסַּכִּין, אָמַר לוֹ: דַּיֶּיךָ! לֹא רָצִיתִי מִמְּךָ יוֹתֵר מִזֶּה.
הליכת בלעם
207 וְהַשִּׁשִּׁית מַה שֶּׁאָמַר הַבּוֹרֵא לְבִלְעָם עַל שְׁלוּחֵי בָלָק (במדבר כב, יב) לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם, וְאַחַר כֵּן אָמַר לוֹ לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים. 208 וְזֶה גַּם אֵינֶנּוּ בִּטּוּל, כִּי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר מְנָעוֹ לָלֶכֶת עִמָּם אֵינָם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר צִוָּהוּ בְּלֶכֶת עִמָּם, כִּי אָמַר (שם שם, טו) וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה, וּמְנָעוֹ לָלֶכֶת עִם הַפְּחוּתִים וְצִוָּהוּ לָלֶכֶת עִם הַגְּדוֹלִים לְהוֹסִיף בִּגְדֻלָּתוֹ, עַד* שֶׁיֹּאמַר הִצִּיל הַבּוֹרֵא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלוֹנִי הָאָדָם הַגָּדוֹל.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
41 - מאמר שלישי חלק י"ח
42 - מאמר שלישי חלק י"ט
43 - מאמר שלישי חלק כ'
טען עוד
209 וְהַשְּׁבִיעִית מַה שֶּׁאָמַר הַבּוֹרֵא לְחִזְקִיָּהוּ (ישעיה לח, א) כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה, אַחַר כֵּן אָמַר לוֹ (שם שם, ה) הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֲשָׂרָה שָׁנָה. 210 וְזֶה גַּם כֵּן אֵינֶנּוּ בִּטּוּל מִפְּנֵי כְּשֶׁהַבּוֹרֵא מְצַוֶּה צִוּוּי אִיּוּם אוֹ גְּעָרָה אֶל עַבְדּוֹ, וְכַאֲשֶׁר יִשְׁמָעֵהוּ הָעֶבֶד וְתֵחַת* בּוֹ הַגְּעָרָה יָסוּר מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁאִיְּמוּ בּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁיָּדַעְנוּ מֵעִנְיַן נִינְוֵה וְכָל בַּעַל תְּשׁוּבָה וְנִכְנָע.
בחירת הלוויים
211 וְהַשְּׁמִינִית עִנְיַן (במדבר ח, יח) וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. 212 וְזֶה גַּם כֵּן אֵינֶנּוּ בִּטּוּל, כִּי מִמִּנְהָגוֹ לְהַגְדִּיל מַעֲלַת עַבְדּוֹ, וְכַאֲשֶׁר יַמְרֶה אוֹתוֹ יַשְׁפִּילֶנּוּ. כְּמוֹ שֶׁהִשְׁכִּין אָדָם בְּגַן עֵדֶן, וְכַאֲשֶׁר חָטָא גֵּרְשׁוֹ, וְהֵבִיא אֲבוֹתֵינוּ לְאֶרֶץ כְּנַעַן, וְכַאֲשֶׁר חָטְאוּ הִגְלָם וּפִזְּרָם, וְכָל מַה שֶּׁהוּא עַל דֶּרֶךְ הָעֹנֶשׁ כֵּן.
מלחמת יהושע ביריחו
213 וְהַתְּשִׁיעִית אָמְרוֹ (יהושע ו) כִּי יְהוֹשֻׁעַ נִלְחַם בְּשַׁבָּת. 214 וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, כִּי לֹא זָכַר בְּכָל יוֹם מִלְחָמָה, אֲבָל הָיוּ בְּכָל יוֹם נוֹשְׂאִים הָאָרוֹן וְתוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָרוֹת, וְאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים מֻתָּרִים בְּשַׁבָּת, אֲבָל הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁבּוֹ הָיְתָה הַמִּלְחָמָה לֹא הָיָה שַׁבָּת*.
משכן ומקדש
215 וְהָעֲשִׂירִית אָמְרוֹ שֶׁהַכַּוָּנָה* תְּחִלָּה הָיְתָה נֶגֶד הַמִּשְׁכָּן, וְאַחַר כָּךְ הֶעְתִּיקָהּ* וְהִפְנָה אוֹתָהּ אֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְזֶה גַּם כֵּן אֵינֶנּוּ בִּטּוּל, כִּי הַכַּוָּנָה תְּחִלָּה הָיְתָה מִצְוָתָהּ תְּחִלָּתָהּ כְּנֶגֶד הָאָרוֹן, וּבְעוֹד שֶׁהָיָה הָאָרוֹן בַּמִּדְבָּר הָיְתָה הַכַּוָּנָה שָׁם, וְכַאֲשֶׁר נָסַע אֶל הַגִּלְגָּל וְשִׁילֹה וְנוֹב וְגִבְעוֹן וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָלְכָה הַכַּוָּנָה אַחֲרָיו. וְזֶהוּ מַאֲמַר הָאוֹמֵר שֶׁיֵּלֵךְ הֶעָלוּל אַחַר הָעִלָּה*.
________________________
אֶצְלָם – אברהם ויצחק. שֶׁמַּכְשִׁיר – שמקבל את הטענה. לֹא יַכְשִׁירֵהוּ קֹדֶם וכו' – לא יאמר שיש פה ביטול עד שיהא ציווי הפוך מפורש קודם לכך. עַד – כדי. וְתֵחַת וכו' – הגערה תפחיד אותו ותגרום לו לתשובה. לֹא הָיָה שַׁבָּת – (ראה פירוש אור עציון). שֶׁהַכַּוָּנָה – כיוון התפילה. הֶעְתִּיקָהּ – שינה אותה, העבירה למקום אחר. הָעִלָּה – הסיבה.
ביאורים
205 קושיה חמישית - אברהם אבינו הצטווה לקחת את בנו ולעלות אותו לעולה (בראשית כב, ב): "ואעלהו שם לעולה", ולאחר מכן הקדוש ברוך הוא פונה אליו ואומר לו (שם שם, יב): "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" והרי זה ביטול הציווי הראשון?
206 במקרה זה כולם מודים שאין זה ביטול מפני שכדי שיהיה ביטול צריך שיהיה קודם לו ציווי ואז ניתן לומר שהוא בוטל, אך בעקידה ציוויו של ה' לא בוטל, מפני שהכוונה הראשונה של ה' הייתה שאברהם יכין את יצחק להקרבה - יעלהו על המזבח ויכין אש ויקח את הסכין בידיו – ולא יותר מזה; בשום מקום לא כתוב שה' אמר לאברהם לשחוט ולהרוג את בנו. וכאשר ביצע אברהם את הציווי, עצרו ה' מלעשות מה שלא נצטווה.
207 קושיה שישית - אצל בלעם מופיעה לכאורה חזרה של הקדוש ברוך הוא ביתר תוקף. כאשר שליחי בלק מגיעים אל בלעם על מנת לשכנע אותו לקלל את בני ישראל, בתחילה הקדוש ברוך הוא אומר לו (במדבר כב, יב): "לא תלך עמהם", אולם לאחר מכן הוא אומר לו (שם שם, כ): "לך איתם רק את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר".
208 הרבה מאוד פרשנים עמדו על סתירה זו, אולם רבנו נקט שכאשר בלק שלח אליו שליחים פשוטים, ה' אמר לו לא ללכת עימהם, אבל בסוף היו אלו אנשים חשובים ולכן ה' התיר לו ללכת עמהם, וה' עשה זאת בכדי לכבד את בלעם כדי שבסוף יראו כולם שהקדוש ברוך הוא הציל את עם ישראל אפילו מידיו של אדם גדול.
209 קושיה שביעית - חזקיהו המלך היה צריך למות, כמו שישעיה אומר לו (ישעיה לח, א): "כי מת אתה ולא תחיה", ולאחר מכן הוסיף לו הקדוש ברוך הוא חמש עשרה שנה (שם שם, ה).
210 אלא שכאן זהו דבר ידוע שהקדוש ברוך הוא אומר לאנשים לחזור בתשובה, ואומר להם שאם הם לא יחזרו בתשובה הם יענשו, ואם הם יחזרו בתשובה ה' ימחל להם על העונש, דבר כזה קרה גם בנינוה.
211 קושיה שמינית - תחילה הבכורים היו צריכים לעמוד לפני ה' ולשמש בקודש, ולפתע הקדוש ברוך הוא מחליף אותם (במדבר ח, יח): "ואקח את הלוִיִּם תחת כל בכור".
212 אולם גם זה דבר ידוע שכשאנשים חוטאים הם נענשים, והבכורות חטאו ולכן הקדוש ברוך הוא החליף אותם בשבט לוי שלא חטאו בחטא העגל. אותו עניין מופיע גם אצל האדם הראשון שתחילה הקדוש ברוך הוא שם אותו בגן עדן ולאחר מכן הוציא אותו משם, וכן בני ישראל היו בארץ ישראל ולאחר מכן הקדוש ברוך הוא הוציא אותם לגלות. אין בדברים אלו משום חזרה אלא אלו עונשים שהקדוש ברוך הוא מעניש את מי שחוטא לו.
213 קושיה תשיעית - יהושע הסתובב מסביב ליריחו שבעה ימים, ומן הסתם שבת היתה חלק משבעת הימים הללו, ואיך הותר לו לחלל שבת? מכאן נראה שחל בתורה שינוי.
214 בני ישראל לא חיללו את השבת, שהרי בששת הימים האלו הם עשו שני דברים: הילוך עם הארון ותקיעה בשופר - תקיעה בשופר אינה מלאכה אלא חכמה, ואין איסור בכך (ראש השנה כט:), וההליכה מסביב לעיר שיש בה איסור, יכול להיות שהלכו בכל פעם פחות פחות מארבע אמות. היום השביעי שבו הייתה המלחמה היה יום חול רגיל, שהרי בשום מקום בתנ"ך לא כתוב שהמלחמה הייתה בשבת.
תשובה זו מיועדת לשואל הלא מאמין, אך אנו יודעים שמותר גם להילחם בשבת כמו שאמרו חז"ל (שבת יט:): "'עד רדתה' - אפילו בשבת", ובירושלמי (שבת פרק א הלכה ח) נאמר שמלחמת יריחו הייתה בשבת.
215 קושיה עשירית - בתחילה היו ישראל מתפללים לכיוון המשכן, ולאחר מכן התפללו לכיוון בית המקדש כמו שמופיע הרבה פעמים בתפילת שלמה (מלכים א ח), ואם כן השתנו הדברים? אלא שגם כאן יש טעות. אנו מתפללים לכיוון הארון, וכשהארון היה במשכן התפללנו לכיוון המשכן, וכשהוא במקדש אנו מתפללים לכיוון המקדש. התפילה תלויה בארון שהוא הסיבה להשראת השכינה.
להצלחת אביחי בן חיה לביא הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
