ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ח - 408 וְכֵיוָן שֶׁזָּכַרְתִּי הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה, אֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר בְּשַׁעַר* הַמַּחְשָׁבוֹת, וְאֹמַר כִּי הַמַּחְשָׁבוֹת* שֶׁיַּעֲלוּ עַל לֵב בְּנֵי אָדָם וְיִדְחוּ אוֹתָם, יֵשׁ לָהֶם עַל זֶה גְּמוּל רַב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נה, ז): יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו. וּמִי שֶׁיִּטֶּה אֲלֵיהֶם, וְאַחַר כֵּן יַחְשֹׁב בַּמַּעֲשֶׂה וְלֹא יַעֲשֵׂהוּ, יֵשׁ עָלָיו אַשְׁמַת הַהַסְכָּמָה* לֹא אַשְׁמַת הַמַּעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי טו, כו): תּוֹעֲבַת ה' מַחְשְׁבוֹת רָע. 409 וְאֵין בְּכָל הַדְּבָרִים מַה שֶּׁיֵּעָנֵשׁ הָאָדָם עָלָיו וְעַל מַחֲשַׁבְתּוֹ וְעַל מַצְפּוּנוֹ, חוּץ מֵהַכְּפִירָה בַּבּוֹרֵא, כִּי הוּא דָּבָר לֹא יַגִּיעַ אָדָם אֵלָיו כִּי אִם בְּמַחְשָׁבָה בִּלְבַד, וּבוֹ נֶאֱמַר (יחזקאל יד, ה): לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם אֲשֶׁר נָזֹרוּ מֵעָלַי בְּגִלּוּלֵיהֶם כֻּלָּם. 410 וְאֹמַר בַּסּוֹבְרִים* הַסּוֹבְרִים בַּפְּסוּקִים עַל אַרְבָּעָה דְרָכִים, מִי שֶׁסּוֹבֵר לְהָפִיק* בֵּין פָּסוּק וּבֵין מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּנִּרְאֶה, אוֹ בַּשֵּׂכֶל, אוֹ מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּכָתוּב אַחֵר, אוֹ מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּקַּבָּלָה, וְיִשְׁלַם* לוֹ זֶה יִהְיוּ לוֹ עָלָיו גְּמוּל, וּבוֹ אוֹמֵר (משלי ב, ד-ה): אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וגו'. 411 וְאִם לֹא יִשְׁלַם לוֹ זֶה, אֵין לוֹ גְּמוּל כִּי אִם עֹנֶשׁ. 412 וְהַסּוֹבֵר בַּמִּצְווֹת וְהוֹלִיד סָפֵק*, הוּא מַשִּׂיג אֶת נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר, אֲשֶׁר נֶאֱמַר בָּהֶם (יחזקאל יג, ג): אֲשֶׁר הֹלְכִים אַחַר רוּחָם וּלְבִלְתִּי רָאוּ. 413 וְהַסּוֹבֵר בְּעִנְיְנִי הַבּוֹרֵא וְחִדֵּשׁ, הוּא מַשִּׂיג אֶת הַכּוֹפְרִים, כַּאֲשֶׁר סוֹבְרִים בְּפָרָשַׁת נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ, וְחָשְׁבוּ כִּי מַלְאָךְ בָּרָא אָדָם וְכָל הָעוֹלָם. וּבָהֶם אָמַר (תהלים קלט, כ): אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ לִמְזִמָּה נָשׂוּא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ. 414 וְאֹמַר, וְהַדַּיָּן אֲשֶׁר מְיַסֵּר וְעוֹנֵשׁ מֵעַצְמוֹ*, אִם כַּוָּנָתוֹ שְׁמִירַת הַתּוֹרָה וְתַקָּנָתָהּ, יֵשׁ לוֹ גְּמוּל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מו, א; יבמות צ, ב): בֵּית דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁין שֶׁלֹּא מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה. וְאִם מְכַוֵּן בָּזֶה לִנְטוֹת אוֹ לִבְצוֹעַ*, הוּא מְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יז, כו): גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב. 415 וְאֹמַר בְּעַמֵּי הָאָרֶץ, רוֹצֶה לוֹמַר אֲשֶׁר לֹא לָמְדוּ, וְהֵם שׁוֹאֲלִים הֶחָכָם אֲשֶׁר בְּאַנְשֵׁי דוֹרָם וְהַטּוֹב שֶׁבָּם וְעוֹשִׂים עַל פִּיהוּ, תּוֹרָתָם שְׁלֵמָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם י, כא): שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים וגו'. וְאִם לֹא יַעֲשׂוּ כֵּן אֵין לָהֶם אַמַּתְלָא*, וּבָהֶם הוּא אוֹמֵר (שם טו, יב): לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ. 416 וְאֹמַר בַּעֲנִיִּים אֲשֶׁר יַשִּׂיגֵם הַקִּצּוּר בִּתְפִלָּתָם וַעֲבוֹדָתָם, כָּל מִי שֶׁמְּקַצֵּר מֵהֶם בַּעֲבוּר הַמָּזוֹן יֵשׁ לָהֶם אַמַּתְלָא, וּמֵהֶם שֶׁיֵּשׁ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ הֵם נִתְבָּעִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב ל"ו ט"ו): יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ וְיִגֶל בַּלַּחַץ אָזְנָם.
___________________________
בְּשַׁעַר − בעניין. הַמַּחְשָׁבוֹת − מחשבת עבֵרה. הַהַסְכָּמָה − הרצון וההחלטה לחטוא. בַּסּוֹבְרִים − המפרשים. לְהָפִיק − להוציא פירוש מכוון כאשר ישנה סתירה. וְיִשְׁלַם − הצליח לישב את הסתירה. וְהַסּוֹבֵר בַּמִּצְווֹת וְהוֹלִיד סָפֵק – המבאר את המצוות שלא כפשטן, בדרך משובשת. מֵעַצְמוֹ − שלא כדין המפורש בתורה. לִבְצוֹעַ – להטות את הדין לתועלתו האישית. אַמַּתְלָא − תירוץ לחטאיהם, בכך שלא ידעו את הדין.
ביאורים
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
74 - מאמר חמישי חלק י"ד
75 - מאמר חמישי חלק ט"ו
76 - מאמר חמישי חלק ט"ז
טען עוד
ענין נוסף שנדון בו הוא מחשבותיו של האדם. כאשר עולות באדם מחשבות לא טובות, עליו להסיר אותן מיד מדעתו, אם עשה כך הוא מקבל שכר גדול, כמו שנאמר (ישעיה נה, ז): "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו" ואם לא דחה אותן מיד אלא חשב לחטוא ובסוף נמנע מלחטוא בפועל, יש בו חטא על המחשבה ולא על מעשה, כי גם העיסוק במחשבות הרעות נחשבת לחטא, כמו שנאמר (משלי טו, כו): "תועבת ה' מחשבות רע".
409 החטא היחיד בו אדם נענש על המחשבות הרעות אף אם לא חטא בפועל הוא כפירה בה', כי החטא הזה כל ענינו הוא במחשבה, ועל כך נאמר (יחזקאל יד, ה): "למען תפוש בית ישראל בליבם אשר נזורו מעלי בגילוליהם כולם", אומר ה' ליחזקאל, שעל חטא עבודה זרה ה' תופש את האדם אף שהוא רק בלב.
410 את האנשים הלומדים את פסוקי התורה ומוציאים אותם מפשטם, ניתן לחלק לארבעה סוגים: סוג ראשון – יש לומדים המוציאים את המקרא מידי פשוטו כדי שהוא לא יסתור דבר שכלי, פסוק אחר או פירוש המקובל בתורה שבע"פ, אדם כזה יקבל על כך שכר, משום שמטרתו לשם שמים, ועליו נאמר (משלי ב, ד-ה): "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה... אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא".
411 סוג שני – אדם המנסה ליישב את הסתירות מהסוגים שהזכרנו אך לא מצליח בכך, מכיון שעיון זה מביא אותו לידי ספק, אין לו שכר על הניסיון אלא יקבל על כך עונש. (והרב קאפח כתב: "אין לו שכר ולא עונש", מכיון שסוף סוף כוונתו טובה).
412 סוג שלישי – אדם המסביר את המצוות שלא כפשטן ומוליד ספק בלב אנשים. אדם כזה נתפס כאחד מנביאי שקר, שנאמר עליהם (יחזקאל יג, ג): "הוי על הנביאים הנבלים אשר הולכים אחר רוחם ולבלתי ראו", כוונת הנביא לומר שהוי על נביאי השקר, הממציאים נבואות שלא ראו אותן לעם ישראל, וכך גם האנשים הללו, בודים בתורה דברים שלא כתובים בה.
413 סוג רביעי – אדם המבאר עניינים הקשורים לבורא וממציא דברים חדשים, נחשב ככופר, דוגמה לזה, אנשים המבארים את לשון הרבים שבפסוק (בראשית א, כו): "נעשה אדם בצלמנו", כביכול חלילה יש עוד שותף לבורא, עליהם נאמר (תהילים קלט, כ): "אשר יאמרוך למזימה נשוא לשוא עריך".
414 שופט המעניש אדם על פי דעתו שלא על פי דין תורה, אם כוונתו שמירת התורה ותקנתה, יקבל על כך שכר אף על פי שעשה זאת על פי דעתו בלבד. וכן אמרו חז"ל (סנהדרין מו.; יבמות צ:): "בית דין מכים ועונשים שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה עושין, אלא אפילו כדי לעשות סייג לתורה". אם לשופט היו כוונות לא טובות, הוא יקבל על כך עונש, כמו שנאמר (משלי יז, כו): "גם ענוש לצדיק לא טוב, להכות נדיבים על יושר".
415 אדם שלא למד ולא שנה, כמו רבים בעם ישראל, מפני שטרוד בפרנסה וכדו', אבל שומע לתלמידי חכמים, יגיע לעולם הבא, ועליהם נאמר (משלי י, כא): "שפתי צדיק ירעו רבים". מי שאין לו שום סיבה אמיתית לכך שנמנע מלעסוק בתורה, ולא סר למשמעתם של מנהיגי הדור, עליו נאמר (משלי טו, יב): "לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים הוא ילך".
416 אנשים שעובדים כל היום ולא לומדים תורה ומתפללים כראוי, אם הם עניים ועבודתם למען מזון ובגדים, לא יענשו, כמו שנאמר (איוב לו, טו): "יחלץ עני בעניו". אבל מי שעובדים בשביל דברים שמעבר למזון ובגדים, ובגלל זה לא לומדים ומתפללים כראוי, יקבל על כך עונש. אדם חולה שמתלונן מדוע הקב"ה מייסר אותו ואומר שהקב"ה עושה עוול, ייענש, כמו שנאמר (הושע ז, יד): "ולא זעקו אלי בליבם כי יילילו על משכבותם", כלומר החולים לא מתפללים אל הקב"ה מפני שהם מייללים על החולי שלהם.
לעילוי נשמת מרת מלכה בת אליהו נוימן ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.
עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה
קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.
