ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- סיפורים נוספים
בערב יום כיפור לקחו אותם צפונה באוטובוסים. הם עברו בתוך טבריה, וראו מחלונותיהם אנשים מכוסים בטלית בדרך לבית הכנסת, מרימים מבט תמה ומודאג לכיוון האוטובוסים המלאים בחיילים שעושים דרכם צפונה.
כל הלילה העמיסו משאיות בארגזי תחמושת, ולמחרת המלחמה החלה. במשך כמה ימים נתנו להם לשמור בכל מיני מקומות ולעבוד בימ"חים, להעמיס ארגזים ופגזים. מאוד הצטערו על כך שהם עדיין טירונים ולא לוחמים.
בשבת חול המועד סוכות לקחו אותם לדרום מערב סיני, לאזור אבו-זניימה, קרוב לחוף מפרץ סואץ. היה שם כוח צנחנים שנועד למנוע מהמצרים לרדת על כביש החוף לכיוון שארם א-שייח'. אחרי שסכנת הכיבוש המצרי פחתה, לקחו את כוח הצנחנים כדי להילחם בחווה הסינית ובמקומות נוספים, ויואל וחבריו הטירונים החליפו אותם. וכך נותרה חבורת ההסדרניקים באבו-זניימה, בכוננות בעמדות בין ההרים שכונו "מכלאות".
ביום היו למטה בצל, ובלילה למעלה על ההרים. יום אחד הודיעו להם שיש חשש לחדירת כוח קומנדו מצרי במסוק לאזורם, ועליהם הוטלה המשימה לנסות לאתר את האויב ולהילחם בו. המשימה חולקה בין כמה פלוגות ששהו באזור. התוכנית הייתה שבשעה שלוש לפנות בוקר, לפני אור ראשון, ינועו לנקודה מסוימת, שם יערכו סיור של שעתיים-שלוש כדי לנסות לאתר את הקומנדו המצרי, ויחזרו לעמדותיהם. "עד שמונה בבוקר כולם במכלאות", הבטיח המ"פ.
באמצע הלילה הגיע אליהם זחל"ם במצב גרוע ביותר לצורך הסיור. היו עליו נהג וקצין מפלוגה אחרת, ומאחור עלו שישה חיילים נרגשים, שיצאו לראשונה לסיור קרבי. לא היו מקומות ישיבה, והיה ממש לא נוח, אבל בשביל שלוש שעות לכל היותר זה היה סביר. הם הגיעו לנקודה, ולצערם לא ראו חיילי קומנדו מצריים מסביב. בקשר נאמר לקצין: "סע ימינה", "עוד שני קילומטר", "סע שמאלה", "תעלה פה", "תעלה שם"...
וכך מצאו את עצמם נוסעים קילומטרים באמצע המדבר. השמש זרחה, מכל עבר נשקף נוף מדברי, ימין ושמאל רק חול וחול.
הם עלו על גבעה אחת ועל גבעה נוספת, ירדו לאיזה ואדי ואחר כך לוואדי נוסף בניסיון לאתר את חיילי הקומנדו של האויב. עברה שעה ועוד שעה, השעה הייתה כבר עשר בבוקר. המשימה הייתה אמורה להסתיים, אבל לא, מכשיר הקשר המשיך להורות: "סע לפה", "סע לשם", "תתקדם הלאה", "תעלה על הגבעה הבאה"...
זה היה מצב בלתי רגיל. יואל וחבריו היו חבוטים מכל הכיוונים. עדיין לא התפללו, ובגלל שהיו אמורים לחזור בבוקר לעמדותיהם גם לא לקחו תפילין. וכך נאלצו להתפלל שחרית מהזיכרון בתוך הזחל"ם בלי תפילין.
היה להם ג'ריקן מים, אבל לא היה פירור אחד של אוכל, מפני שהיו צפויים לחזור בבוקר. אמש אכלו מוקדם, כך שהחלו להיות רעבים. השעות נקפו. אחת עשרה, שתים עשרה, והם ממשיכים בסיור בלי לאכול מאומה. לא הייתה נפש חיה באזור, לא רכב ישראלי ולא קומנדו מצרי, לא אוהל בדואי ולא עמדה צבאית. הקשר המשיך להורות: "סעו לפה", "תעלו לשם". מחוג השעון הורה כבר על שלוש אחר הצהריים.
לפתע נתקלו באחת הגבעות בעמדת תצפית ישראלית. שני תצפיתנים תצפתו מראש הגבעה במשקפת 20X120 שהוצבה על חצובה לכיוון כלשהו, ומדי פעם דיווחו דיווחים בקשר.
מיד ניגשו אליהם ושאלו: "יש לכם משהו לאכול? לא אכלנו כלום מאתמול בערב!"
"לא", הגיעה התשובה, "לפני שעה הגיע לנו אוכל וגמרנו את כולו. מצטערים".
החיילים חזרו מאוכזבים לזחל"ם.
לפתע נשמעה קריאה: "היי חבר'ה, חכו! חכו!"
אחד מהתצפיתנים הוציא מתיקו משהו שנראה כמו קופסת נעליים עטופה, רץ אליהם ואמר: "הנה, נזכרתי. זאת חבילה שאשתי שלחה לי בתחילת המלחמה. רק הבוקר מסרו לי אותה. קחו את הכול!"
הקופסה העטופה בנייר צבעוני נראתה יותר כמשלוח מנות בפורים מאשר כמו מנות קרב במלחמת יום הכיפורים, אבל לאף אחד זה לא היה אכפת באותו רגע. הם קרעו את העטיפה ופתחו את החבילה במהירות, וחילקו ביניהם את כל השלל - מצופים ושוקולדים, חטיפים למיניהם ומיני מתיקה. קופסת נעליים המלאה בממתקים הפכה לארוחה לשמונה חיילים רעבים...
תוך דקותיים הכול נגמר, כמעט. בקצה הקופסה היה מארז קטן של מסטיקי 'בזוקה'.
"אני רואה שיש כאן 'בזוקה'. אם לא אכפת לכם אני אקח אותו...", אמר אותו חייל, והסתכל בחיוך על ערימת העטיפות של החטיפים שאשתו שלחה.
החבילה השיבה את נפשם של החיילים. הם אמרו לו "תודה רבה" ועלו על הזחל"ם. כאשר החלו לנסוע, הגיע סוף סוף האישור לחזור למכלאות.
כאשר חזרו לעמדות ראו יואל וחבריו את השמש מתחילה לשקוע לתוך ים סוף. מיד רצו להניח תפילין לפני השקיעה. אחר כך אכלו ארוחה קרבית רגילה, כאשר הטעם המתוק מאוד של אהבת ישראל באמצע המלחמה המרה עדיין נותר בפיהם.
סופר על ידי הרב יואל קטן
מתוך העיתון בשבע.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
