ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
ראש ישיבת 'תום ודעת', ירושלים
המציאות היא עניין אובייקטיבי, ואילו השמחה היא עניין סובייקטיבי – האופן בו האדם מסתכל על המציאות. אם כן, כמובן ש"בשמחה תמיד" איננה תביעה מציאותית, אלא זוהי הסתכלות על המציאות. לפעמים המציאות היא קשה, והנתונים האובייקטיביים מתנגשים עם החוויות הטובות, אך אדם שמסתכל על המציאות בעיניים שמחות, יוכל לשמוח עם כל נתון במציאות.
יתר על כן, כשם שישנה ציפייה מאדם עם חובות גדולים, או עם מצב גופני קשה, להיות בשמחה – כך מצופה גם מאדם שיש לו 'מרה שחורה' או עצבות, להיות גם הוא בשמחה. וכיצד ניתן להפוך את השמחה למציאותית? להבין שגם המציאות היא סובייקטיבית. בעל התניא (פרק לג) מצביע על כך שהמציאות החיצונית בסך הכול מסתירה את האלוקות שבפנים. ה' הוא אחד, וכל מי שמגלה במציאות כיצד גם "שמו אחד", ורואה כיצד אחדותו מתגלה, יוכל להיות בשמחה תמיד.
אחד החידושים שלימד אותנו הבעל שם טוב, הוא שבניגוד לאנשים שמסתכלים על כך ש'עולמות בפשיטות' ואילו 'אלוקות בהתחדשות', כלומר: פשוט שיש עולם וחידוש הוא שיש אלוקות, עלינו להפוך את ההסתכלות, ולהבין ש'אלוקות בפשיטות' ואילו 'עולמות בהתחדשות', כלומר: פשוט שיש אלוקים, והחידוש הוא בקיומם של העולמות.
מעתה, העצה להיות "בשמחה תמיד" היא להתעצם עם "שויתי הוי' לנגדי תמיד", ולהכיר בכך שה' מונח בפנימיות כל העולמות. מתוך כך יכול האדם לשמוח בכל מה שבא אליו.
קרוב אליך (659)
הרב יהושע שפירא
237 - התמונה הגדולה ואנחנו
238 - תמיד בשמחה" - האם זה מציאותי?
239 - חיבור לעבודת ה'
טען עוד
ממינוס לפנימיוס
הרב מיכי יוספי
על ידי שמחה יוצאים מכל הגלויות ומכל הצרות, כך דורשת החסידות את הפסוק "כי בשמחה תצאו". אך יש כאן משהו מטריד. האדם הלא עצוב בגלל צרותיו, אז איזה מין רעיון זה להציע לו לשמוח וכך להפסיק להיות עצוב?! משל לאדם שנמצא ביתרת חוב בחשבון הבנק שלו, ומגיע חבר ונותן לו עצה שיפקיד כסף בחשבון וכך ייצא מהמינוס...
העניין הוא שבכל דבר יש חיצוניות ופנימיות. כך גם בנושא השמחה.
ישנה שמחה חיצונית ושמחה פנימית. שמחה חיצונית ניזונת מדברים חיצוניים שמסתדרים כפי רצוננו. בריאות, פרנסה, זוגיות, הורות או מימוש עצמי. זו שמחה שאין לה קיום אמיתי וכשמשהו משתבש אנו עסוקים בחסר. דואגים, עצובים ורוטנים.
במקביל לשמחה החיצונית, ישנו ממד של שמחה פנימית. זו שמחה שאינה מותנית בדברים שמחוץ לנו אלא נובעת מעצם קיומנו, מעצם החיים ומתוקף היותנו חלק א־לוה ממעל ממש. ועל שמחה זו נאמר "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד".
משום מה יש לנו נטייה להזניח את השמחה העמוקה הזו, אך כשהמציאות החיצונית מתערערת אנו מתעוררים לפגוש את הממד הפנימי שתמיד זמין ותמיד בידינו. כשאנו לוקחים אחריות על השמחה הפנימית, הרי שאנו זוכים לברכת שמים שבעקבותיה גם המציאות החיצונית הגשמית משתנה לטובה, בטוב הנראה והנגלה.
אפילו ירמיהו
הרב יואב שטרנברג רב קהילת "נחלת בנימין" ביישוב אדם
כשלהבות החורבן עוד בוערות, ירמיהו הנביא מבכה את מר גורלו: אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי, בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ. אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ, חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר. אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם.
זוהי רק הפתיחה של פרק ג במגילת איכה. בפסוקים הבאים ירמיהו מתאר באריכות את סבלו, ואכן, אין ספק שגורלו של ירמיהו לא שפר עליו. לא ברמה האישית ולא ברמה הלאומית. ועם זאת, באמצע אותו הפרק ירמיהו משנה מנגינה:
טוֹב ה' לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ... טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו. כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה' ... מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי, גֶּבֶר עַל חֲטָאָו.
מרוח נכאים והתמקדות בסבל ובקושי, ירמיהו עובר לאמירה שאין מה להתאונן. כיצד מתרחש השינוי הזה?
אולי השינוי מתרחש בעקבות פסוקים באמצע: "חַסְדֵי ה’ כִּי לֹא תָמְנוּ, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו... חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי, עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ". ברגע שמבינים שכל מעשיו של הקדוש ברוך הוא לטובה, כל הפרספקטיבה על האירועים משתנה, והסבל מקבל משמעות. אלו לא סתם ייסורים הבאים על האדם, אלא ייסורים הבאים לעזור לו.
אינני יודע אם אפשר לשמוח תמיד במובן של חיוכים וצחוק, אבל אפשר להחליף את המבט הסובל והמיואש במבט של תקווה, של רצון לפעולה ועשייה, שהם המאפיינים של השמחה. כלשונו של בעל התניא (תניא פרק כו): "כָּכָה מַמָּש בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת הַנִּמְשָכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כְּאֶבֶן, כִּי אִם בִּזרְִיזוּת הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִׁמְחָה...".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
