ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חינוך
חינוך חלק ו'
הנפש הוא כינוי למה שמשותף לאדם ולבהמה (ולכך מכונה גם "הנפש הבהמית"), וכדברי רבי חיים מוואלאז'ין:
"כי המעשה הוא מבחינת הנפש כמו שכתוב "והנפש אשר תעשה"
"הנפשות העושות" והרבה כיוצא. כי הדם הוא הנפש שהנפש שורה ומתלבש בדם האדם"
אמנם גם בנפשות יש איכויות שונות, אולם באופן כללי ניתן לומר שהנפש היא מקום משכן היצרים הבסיסיים של הקיום, הן היצרים הנדרשים לקיום פיזי כגון תאוות האכילה, והן היצרים הנדרשים לשכלול החיים ולמלחמת קיומם כגון יצר הכבוד. הצד השווה בכל ענייני הנפש הוא שיש בהם נטיה כוללת להגדלת, שמירת והעצמת ה"אני" הפרטי האגואיסטי. עם זאת תפקיד חשוב ישנו לנטיה זו שבלעדיה היה העולם נחרב לחלוטין שכן לא היתה שום מוטיבציה לחיים נורמליים.
למעלה מן הנפש ישנה הרוח . שאת מהותה הסביר רבי חיים מוואלאז'ין:
"והדבור הוא מבחינת הרוח כמו שכתוב (שמואל ב כ''ג) "רוח ה' דבר בי" "וברוח שפתיו" (ישעיה י''א) וכמו שתרגם אונקלוס על פסוק (בראשית ב') ויהי האדם לנפש חיה. לרוח ממללא"
יכולת הדיבור היא הרוח. הדיבור הוא המסוגלות להגדיר דברים ולסדר אותם, לחשבו בצורה מושגית. האדם נקרא "מדבר" מאחר והדיבור הוא הנותן לאדם את היכולת לחשוב על דברים לא בצורה החוויתית הישירה אלא בצורה מופשטת. משום כך הרוח מתבטאת בחשיבה הביקורתית והאובייקטיבית, בניגוד לנפש שעניינה הסובייקט, וממילא היא אגואיסטית, הרוח עניינה החשיבה והשכל וממילא היא נוהגת לפי קנה מידה של אמת. הרוח היא משותפת לכל בני האדם, יהודים וגויים כאחד. גם מגוי אנו דורשים לשפוט את עצמו ואת מעשיו ביושר, ולנהוג על פי האמת .
למעלה מן הנפש שהיא משותפת כאמור לכל בעלי החיים ולאדם, ולמעלה מן הרוח המשותפת לכל בני האדם - ישנה הנשמה . ובדברי רבי חיים מווואלאז'ין:
"ומה שכתבו בזוהר והמקובלים ז''ל שבחינת הנשמה משכנה במוח האדם. כוונתם ז''ל על הנצוצי זיו אורה המשכלת מוחו ושכלו. לא עצמותה ממש"
הסיבה לכך היא כיוון שעצם הנשמה היא דביקות באינסוף ממש ואינה נתפסת, כן היא "חתיכת אינסוף" הנשמה היא ייחודית לעם ישראל. הנשמה היא חלק אלוה ממעל היא כביכול(!) השוכנת בתוך כל יהודי. הדרך שבה היא מופיעה באדם היא בהשתוקקות גדולה המצויה עמוק בתוך נפשו של יהודי ולפעמים אף פורצת, לחזור ולהדבק באינסוף.
עד כאן תיארנו בקיצור נמרץ את טיבם של שלושת החלקים התחתונים של החלק הרוחני שישנו בכל יהודי (בעניינם של שני החלקים הנוספים "חיה" ו"יחידה", לא נרחיב כאן גם משום שתיאורם מורכב ועמוק יותר, וגם משום שאין זה נוגע כל כך לעניין החינוך), אולם הזיקה של תיאור זה לעניין החינוך, נובעת מכך שחז"ל, וכן בעלי החסידות והקבלה, שייכו את הדרגות הנ"ל ללוח זמנים כרונולוגי וכפי שנראה מחר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה
עולת ראיה – ברכות
עולת ראיה – ברכות
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
