הפרק הראשון עוסק בעיקר בתחושת הבדידות. עמ"י בדד, מנודה.
בפשט, דרכי ציון אבלות מעמ"י שלא מגיעים. אך באמת גם אומות העולם היו מגיעות, וגם הן כעת לא.
השאל העולה מהפרק: אם ירמיהו בוכה על הבדידות בין האומות, מה נעשה עם הפסוק "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"?
המפרשים מסבירים שכשהאומות שמחים, אנו שמחים עמהם, וכשנענשים, אנו לא איתם.
הפירוש הראשוני, שלא אכפת לנו מהם, לא ייתכן, שהרי אברהם אב המון גויים. אנו צריכים להשפיע על אומות העולם.
בשירת האזינו כתוב "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר". אנו מבודדים מאומות העולם בכך שאיננו מאמצים את מנהגיהם ואמונתם.
וכן "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב" – רש"י: לא כמו "איכה ישבה בדד", אלא שאין צריך שמירה וכל יחיד יכול לגור מפוזר.
חשוב להבין איפה אנחנו נמצאים. כמעט חצי מעמ"י פה. הלכתי עם אבא פעם בין ששת הימים לתשעה באב. בא אלינו שכן ואמר בפליאה: "שמעתי שיש אנשים שעדיין צמים בתשעה באב!" אבא הסביר לו שיש עוד דברים חסרים. גם כשהגענו לכותל, כולם היו מאושרים, ואבא הוציא מספריים ועשה קריעה לי ולאחי.
אסור שהשמחה במה שיש תחסיר מאיתנו את מה שאין. צריך להיות מאוד מדוייקים. אחד הדברים שאין, זה ה"בדד". וזה מבהיל – לפעמים כל האו"ם מצביע נגד, חוץ ממיקרונזיה. מה זה הדבר הזה?!
לא רק שאיננו מצליחים להשפיע אך השפעתו על אומות העולם, אלא שהשפעתו הפוכה – כל העולם נגדו!
אחד הדברים שהתפרסמו היום על השואה, זה שארה"ב ידעה ויכלה להפציץ את אושוויץ, וכשבאו היהודים האמריקנים לנשיא ארה"ב, הוא אמר להם שזה לא אינטרס אמריקני. הם צריכים להפציץ את הבסיסים של הנאצים, ולא את מחנות ההשמדה. "אבל אחים שלנו נשרפים שם!" "אתם יהודים או אמריקנים?" על זה לא היתה להם תשובה. אבל זה היה שקר, כי היו מטוסים שחזרו משדה הקב עם פצצות, ולא הטילו אותם בדרכם חזור על המחנות.
כשאנו עולים, עולים עד הרקיע. כשיורדים, יורדים עד התהום. אנו כמו מלך על האומה. מלך, משפיע על כולם, אבל יש לו בדידות מסויימת. הוא לא מתרחץ עם כולם. כשאנו במקומנו הנכון, ירושלים הופכת להיות "רבתי בגויים" – מכובדת. כמו "רבים קמים עלי". בימי מרדכי ואסתר, כשהמן גזר גזירה, אף אחד לא התקומם. כולם עמדו הכן ליום המזומן להשמדת היהודים. כשעמ"י לבש מלכות, כל אומות העולם נישאו את היהודים.
כתוב על אחאב שמלך בכיפה. איך? הרי צבא אחאב כשני חשיפי עזים מול צבא ארם! הגמרא מביאה מקור, ששלח בכל הממלכות לחפש את אליהו. שלטונו לא היה ממש, אלא מערכת יחסים כזו שיכל להפעיל לחץ על כל הממלכות לחפש את אליהו הנביא.
אליהו הנביא זו דמות שאמורה להגיע לעמ"י ברגעים מאוד משמעותיים: כשעמ"י מתערבב באומות העולם, רגע לפני שנכנסים לארץ, רגע לפני קיום ברית אבות. כמו כן, בימי אחאב. לאחאב היה כח כמו שלמה. הוא בנה ערים חדשות. הוא היה יכול להחזיר את מלכות בית דוד למקומה. היה מתאים לאליהו לבוא ברגע הזה ולמשוך את הכל קדימה, כמו בימי משה רבנו.
גם היום אנו במצב כזה. צריך את אליהו הנביא, שיאמר: איננו מושפעים מאומות העולם, אלא משפיעים עליהם.
בפשט, דרכי ציון אבלות מעמ"י שלא מגיעים. אך באמת גם אומות העולם היו מגיעות, וגם הן כעת לא.
השאל העולה מהפרק: אם ירמיהו בוכה על הבדידות בין האומות, מה נעשה עם הפסוק "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"?
המפרשים מסבירים שכשהאומות שמחים, אנו שמחים עמהם, וכשנענשים, אנו לא איתם.
הפירוש הראשוני, שלא אכפת לנו מהם, לא ייתכן, שהרי אברהם אב המון גויים. אנו צריכים להשפיע על אומות העולם.
בשירת האזינו כתוב "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר". אנו מבודדים מאומות העולם בכך שאיננו מאמצים את מנהגיהם ואמונתם.
וכן "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב" – רש"י: לא כמו "איכה ישבה בדד", אלא שאין צריך שמירה וכל יחיד יכול לגור מפוזר.
חשוב להבין איפה אנחנו נמצאים. כמעט חצי מעמ"י פה. הלכתי עם אבא פעם בין ששת הימים לתשעה באב. בא אלינו שכן ואמר בפליאה: "שמעתי שיש אנשים שעדיין צמים בתשעה באב!" אבא הסביר לו שיש עוד דברים חסרים. גם כשהגענו לכותל, כולם היו מאושרים, ואבא הוציא מספריים ועשה קריעה לי ולאחי.
אסור שהשמחה במה שיש תחסיר מאיתנו את מה שאין. צריך להיות מאוד מדוייקים. אחד הדברים שאין, זה ה"בדד". וזה מבהיל – לפעמים כל האו"ם מצביע נגד, חוץ ממיקרונזיה. מה זה הדבר הזה?!
לא רק שאיננו מצליחים להשפיע אך השפעתו על אומות העולם, אלא שהשפעתו הפוכה – כל העולם נגדו!
אחד הדברים שהתפרסמו היום על השואה, זה שארה"ב ידעה ויכלה להפציץ את אושוויץ, וכשבאו היהודים האמריקנים לנשיא ארה"ב, הוא אמר להם שזה לא אינטרס אמריקני. הם צריכים להפציץ את הבסיסים של הנאצים, ולא את מחנות ההשמדה. "אבל אחים שלנו נשרפים שם!" "אתם יהודים או אמריקנים?" על זה לא היתה להם תשובה. אבל זה היה שקר, כי היו מטוסים שחזרו משדה הקב עם פצצות, ולא הטילו אותם בדרכם חזור על המחנות.
כשאנו עולים, עולים עד הרקיע. כשיורדים, יורדים עד התהום. אנו כמו מלך על האומה. מלך, משפיע על כולם, אבל יש לו בדידות מסויימת. הוא לא מתרחץ עם כולם. כשאנו במקומנו הנכון, ירושלים הופכת להיות "רבתי בגויים" – מכובדת. כמו "רבים קמים עלי". בימי מרדכי ואסתר, כשהמן גזר גזירה, אף אחד לא התקומם. כולם עמדו הכן ליום המזומן להשמדת היהודים. כשעמ"י לבש מלכות, כל אומות העולם נישאו את היהודים.
כתוב על אחאב שמלך בכיפה. איך? הרי צבא אחאב כשני חשיפי עזים מול צבא ארם! הגמרא מביאה מקור, ששלח בכל הממלכות לחפש את אליהו. שלטונו לא היה ממש, אלא מערכת יחסים כזו שיכל להפעיל לחץ על כל הממלכות לחפש את אליהו הנביא.
אליהו הנביא זו דמות שאמורה להגיע לעמ"י ברגעים מאוד משמעותיים: כשעמ"י מתערבב באומות העולם, רגע לפני שנכנסים לארץ, רגע לפני קיום ברית אבות. כמו כן, בימי אחאב. לאחאב היה כח כמו שלמה. הוא בנה ערים חדשות. הוא היה יכול להחזיר את מלכות בית דוד למקומה. היה מתאים לאליהו לבוא ברגע הזה ולמשוך את הכל קדימה, כמו בימי משה רבנו.
גם היום אנו במצב כזה. צריך את אליהו הנביא, שיאמר: איננו מושפעים מאומות העולם, אלא משפיעים עליהם.
