ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- שבת ומועדים
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
- התבוננות אמונית
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
חכמינו בגמרא לימדו אותנו כי מוסכם בין רבי אליעזר הגדול ורבי יהושע כי "בְּפֶסַח נוֹלָד יִצְחָק" (ראש השנה י ע"ב). הלידה של יצחק עתידה להביא הרבה שמחה לעולם, ולכן כבר בלידה הוא מביא ברכה לכולם. "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצֲחַק לִי" (בראשית כא). "הַרְבֵּה עֲקָרוֹת נִפְקְדוּ עִמָּהּ, הַרְבֵּה חוֹלִים נִתְרַפְּאוּ בּוֹ בַּיּוֹם, הַרְבֵּה תְּפִלּוֹת נַעֲנוּ עִמָּהּ, וְרֹב שְׂחוֹק הָיָה בָּעוֹלָם".
וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם
כך נתרבה הטוב לעולם בעת יציאת מצרים. באותה שעה התמלא העולם אור גדול ואפילו הרשעים הגדולים התמלאו ממנו (שמות ג כא). "וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" (שמות יא ג). כל כך הרבה חן היה שם, עד שכאשר עברי או עברייה באים לשאול משכניהם המצרים תכשיטים או בגדים, המצרים משאילים להם עוד ועוד בעל כורחם. ביקשו טבעת וקיבלו גם שרשרת ואצדעה וצמיד וכו'. ביקשו שמלה וקיבלו גם נעליים מתאימות. הכול מרוב חיבה (ברכות ט ע"ב).
יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ
אפילו הכלבים עזי הנפש, שהיו רגילים לנבוח ולנשוך כל מי שיוצא ממצרים, התהפכו לרחמנים ולא חרצו את לשונם כלפי בני ישראל (ראה בבא קמא ס ע"ב). אפילו הדוממים הרגישו באור הגדול. "הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן" (תהילים קיד). הכול הוא טעימה מהגאולה העתידה שבה "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ: יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר", גם ה"נהרות יִמְחֲאוּ כָף, יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ" (תהילים צח). כן "עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף"; "הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה" (ישעיה נה). גם בני האדם יתמלאו בשמחה גדולה "כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף" (תהילים מז ב). והכול בשמחה ובלי שום כפייה כלל "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהילים ק).
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (722)
הרב שמואל אליהו
522 - וְרֹב שְׂחוֹק הָיָה בָּעוֹלָם - לידת יצחק
523 - גאולת העתיד
524 - איך נרגיש בזמן המקדש?
טען עוד
על האור הגדול הזה נאמר "וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים" (דברים כו ח). חכמינו דרשו בהגדה: "ובמורא גדול" – זה גילוי שכינה. גילוי שיצר מהפך ברוח של עם ישראל. שבתחילה הם לא רצו לצאת ממצרים. "הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר" (שמות יד, יא). ולבסוף בכל זאת יצאו ממצרים. ואיך קרה המהפך הזה?
חכמינו מספרים לנו במדרש כי ה' רומם אותם למדרגה עליונה באמצעות ריח מגן עדן. שכשאמר משה לבני ישראל לעשות ברית מילה ולהקריב קרבן פסח, חלק מבני ישראל לא שמעו לו. "וְהַרְבֵּה מֵהֵן לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם לָמוּל. אָמַר הקב"ה שֶׁיַּעֲשׂוּ הַפֶּסַח. וְכֵיוָן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה אֶת הַפֶּסַח גְּזַר הקב"ה לד' רוּחוֹת הָעוֹלָם וְנוֹשְׁבוֹת בְּגַן עֵדֶן מִן הָרוּחוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן. הָלְכוּ וְנִדְבְּקוּ בְּאוֹתוֹ הַפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר (שִׁיר ד) 'עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵּימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְּשָׂמָיו יָבֹא דּוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו'. וְהָיָה רֵיחוֹ הוֹלֵךְ מְהַלֵּךְ מ' יוֹם".
חֲיִי בְּדָם פֶּסַח חֲיִי בְּדַם מִילָּה
ממשיך המדרש ואומר: נִתְכַּנְּסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֵצֶל מֹשֶׁה אָמְרוּ לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ הֶאֱכִילָנוּ מִפִּסְחֲךָ, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ עֲיֵפִים מִן הָרֵיחַ. הָיָה אוֹמֵר הקב"ה: אִם אֵין אַתֶּם נִמּוֹלִין אֵין אַתֶּם אוֹכְלִין. שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח וְכוּ' וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ" (שְׁמוֹת פֶּרֶק יב). מִיָּד נָתְנוּ עַצְמָן וּמָלוֹ וְנִתְעָרֵב דָּם הַפֶּסַח בְּדַם הַמִּלָּה. והקב"ה עוֹבֵר וְנוֹטֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹשְׁקוֹ וּמְבָרְכוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יְחֶזְקֵאל טז) "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ אֵרְאֶךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמַיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיַּי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" חֲיִי בְּדָם פֶּסַח חֲיִי בְּדַם מִילָּה (שמות רבה יט ה).
מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל היה שואל: איך אכלו מקרבן הפסח של משה? והלא לא נמנו עליו מראש. ותירץ המהרי"ל דיסקין "וצריך לומר דאף בפסח שלהם נדבק אח"כ הריח". אותו ריח גן עדן נדבק גם בפסח שלהם והשתנו באותה שעה ויצאו ממצרים באורות גדולים.
בְּלֵילְיָא הַהוּא אֶתְגַּלְיָן נְבוֹאָן לִנְבִיאָן וְחָלְמִין לְחָלְמֵי חְזוַיָא
ובמורא גדול – זה גילוי שכינה
גילוי השכינה בליל הסדר במצרים הוא לא רק אור גדול, הוא גם נבואה. כך היה בברית בין הבתרים שה' מתגלה לאברהם בליל ט"ו ניסן ומגלה לו את העתיד על קורות חייו של עם ישראל. "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ואחרי כך יצאו ברכוש גדול". והרכוש הגדול הוא יותר מאבנים טובות ומרגליות - הוא נבואה.
הלילה של כל הנבואות
כך חוזר אברהם ומתנבא כעבור כמה שנים בברית מילה בערב פסח וביום ט"ו בניסן כשבאים אליו המלאכים ומבשרים לו על לידת יצחק שתהיה בעוד שנה. כן בא יעקב לקבל את הברכות מיצחק אביו שמריח את ריח גן עדן באותו לילה ומברך את יעקב בברכותיו. כך אומרים חכמינו ז"ל כי גם בניו של אברהם זוכים לגילוי שכינה גדול בליל יציאת מצרים. "בְּלֵילְיָא הַהוּא אֶתְגַּלְיָן נְבוֹאָן לִנְבִיאָן וְחָלְמִין לְחָלְמֵי חְזוַיָא" (תרגום יונתן על מגילת אסתר ו, א) – בלילה הזה יתגלו נבואות לנביאים וחלומות לחולמי חזיונות.
כַּאֲשֶׁר הָֽיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּי֥וֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת
כן יהיה גם בעתיד, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל בגילוי שכינה גדול. כאמור "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז טו). המתבונן בפסוקים יתפלא לראות את ההשוואה ליציאת מצרים גם בפרטים שהתקיימו במדויק בימינו. "יִרְאוּ גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה" (טז). הכול בגלל גילוי ה' הנורא שיהיה עליהם. "יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ יִרְגְּזוּ מִמִּסְגְּרֹתֵיהֶם אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ יִפְחָדוּ וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ" (יז). עד שיבינו כי ה' הוא האלוקים ויאמרו כמו פרעה "מי כמכה באלים ה'".
נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע ביציאת מצרים
וכמו שביציאת מצרים לא הסתכל ה' על עוונם של ישראל, כך גם בגאולה העתידה. "ר' יהודה מהו מדלג על ההרים אמר הקב"ה אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל אינן נגאלים לעולם, אלא למי אני מסתכל לאבותיהם הקדושים שנאמר (שמות ו) וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו' בזכות אבותם אני גואלם לכך" (מדרש רבה שמות - טו ד). וכן אומר בלעם "מה אזעם לא זעם אל" (במדבר כג, ח. ברכות ז ע"א). וכך מתנבא מיכה על הגאולה העתידה "מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ".
וְאָסַף נִדְחֵ֣י יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ
כן אומר ישעיהו הנביא שבחלקים מסוימים הגאולה שלנו תשווה לגאולת מצרים, ושונה בכך שהיא "מארבע כנפות הארץ" ולא ממצרים לבדה. "וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יוֹסִ֨יף אֲ-דֹנָ֤י׀ שֵׁנִית֙ יָד֔וֹ לִקְנ֖וֹת אֶת־שְׁאָ֣ר עַמּ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁאֵר֩ מֵאַשּׁ֨וּר וּמִמִּצְרַ֜יִם וּמִפַּתְר֣וֹס וּמִכּ֗וּשׁ וּמֵעֵילָ֤ם וּמִשִּׁנְעָר֙ וּמֵ֣חֲמָ֔ת וּמֵאִיֵּ֖י הַיָּֽם: וְנָשָׂ֥א נֵס֙ לַגּוֹיִ֔ם וְאָסַ֖ף נִדְחֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְפֻצ֤וֹת יְהוּדָה֙ יְקַבֵּ֔ץ מֵאַרְבַּ֖ע כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ". וזו באמת נבואה מדהימה, שהרי בזמן ישעיהו הנביא עם ישראל עדיין לא היה מפוזר בין גויים רבים, אלא רק במצרים לבדה.
ממשיך ישעיהו ומנבא כי למרות שעם ישראל בא ממדינות שונות ומתרבויות שונות, ואפילו הלכות שונות במקצת, הם יתחברו לעם אחד. "וְסָ֙רָה֙ קִנְאַ֣ת אֶפְרַ֔יִם וְצֹרְרֵ֥י יְהוּדָ֖ה יִכָּרֵ֑תוּ אֶפְרַ֙יִם֙ לֹֽא־יְקַנֵּ֣א אֶת־יְהוּדָ֔ה וִֽיהוּדָ֖ה לֹֽא־יָצֹ֥ר אֶת־אֶפְרָֽיִם".
כַּאֲשֶׁ֤ר הָֽיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בּי֥וֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָיִם
ישעיהו ממשיך לנבא במדויק על העמים שיילחמו בנו בעת קיבוץ הגלויות ומונה אותם אחד לאחד. "וְעָפ֨וּ בְכָתֵ֤ף פְּלִשְׁתִּים֙ יָ֔מָּה יַחְדָּ֖ו יָבֹ֣זּוּ אֶת־בְּנֵי־קֶ֑דֶם אֱד֤וֹם וּמוֹאָב֙ מִשְׁל֣וֹחַ יָדָ֔ם וּבְנֵ֥י עַמּ֖וֹן מִשְׁמַעְתָּֽם: וְהֶחֱרִ֣ים ה֗' אֵ֚ת לְשׁ֣וֹן יָם־מִצְרַ֔יִם וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ עַל־הַנָּהָ֖ר בַּעְיָ֣ם רוּח֑וֹ וְהִכָּ֙הוּ֙ לְשִׁבְעָ֣ה נְחָלִ֔ים וְהִדְרִ֖יךְ בַּנְּעָלִֽים". שימו לב שמוזכרים פה הפלסטינים, מוזכרת פה ירדן ששוכנת על נחלת אדום עמון ומואב, מוזכרת מצרים ומוזכרים בני קדם השוכנים ממזרח לנו, הלוא הם הסורים. מסיים ישעיהו ואומר שנפילתם היא המשך לנפילת המצרים במצרים. "וְהָיְתָ֣ה מְסִלָּ֔ה לִשְׁאָ֣ר עַמּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יִשָּׁאֵ֖ר מֵֽאַשּׁ֑וּר כַּאֲשֶׁ֤ר הָֽיְתָה֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל בְּי֥וֹם עֲלֹת֖וֹ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם".
חינוך לילדים מתוך כבוד
כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו
בחג הפסח, אחרי שאברהם מתבשר משלושת המלאכים על לידת יצחק העתידה, ה' אומר כי הוא חייב להתייעץ עם אברהם על סדום ועמורה בגלל כוחו של אברהם בחינוך ילדים. "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (בראשית יח יט). מה הקשר בין החינוך של אברהם לכילוי סדום ועמורה?
חנוך לנער בפסח על פי דרכו
הדיבור לאברהם על חינוך ילדים בפסח הוא לא מקרי כלל, שהרי חג הפסח מתבטא במצווה שחוזרת בתורה ארבע פעמים על החובה לדקדק בחינוך הילדים לכל אחד לפי מדרגתו. ארבעה בנים מסוגים שונים ובשפות שונות.
התורה מדגישה כי יש להסביר ולא לגעור. כי בגערה כולם אותו דבר, אבל בהסבר כל אחד לפי מה שהוא מבין ומפנים. וחכמים הדגישו כמה חשוב לעורר את הילדים לשאול שאלות ובזכות זה להקשיב יותר לתשובות ולהפנים אותן.
גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם
כל הרגישות הזאת היא הפכית לרמיסה של המצרים והסדומיים, שרומסים כל מה שזז. הסדומיים מפורסמים בכך שהרגו ברשעות את בת לוט עם דבש ודבורים, והמצרים מפורסמים ברשעותם כלפי הילדים של בני ישראל ושלהם. כך היו כל עובדי ע"ז "כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם". כך מעיז פרעה לצוות על המיילדות להרוג את הזכרים ולא מבין כלל כמה זה מופרע. גם כשהוא מצווה לכל עמו להשליך את הילדים ליאור לא שומעים על שום מרד. בוודאי לא כמו שמרדו הבכורים לפני מכת בכורות.
נפש בני מלכים ולא נפש עבדים
לכן התורה מצווה כמה וכמה פעמים לכבד את הילדים ביציאת מצרים כמו בני מלכים. "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם" (שמות פרק ג כב). הם רמסו את הילדים ואני ארומם אותם.
כך אומר הנביא יחזקאל לילדה שמסמלת את עם ישראל: במקום שתהיי מושלכת "אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתָךְ" (יחזקאל טז ה) אעשך מלכה, "וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן: וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי: וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ: וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ: וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּ וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה". כל הלבושים הללו הם כדי שתהיה לכם נפש של מלך ולא נפש של עבד.
אע"פ שחטאו – ישראל הם
ואע"פ שבפרק ההוא ביחזקאל מסופר כמה עם ישראל חוטא, נאמר בסופו כי ה' לא שוכח את הברית שהוא כרת איתנו ומתקן אותנו ומחזירנו בתשובה. "וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם" (יחזקאל פרק טז ס).
כך אומר משה לבני ישראל במצרים: "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם". כל אחד רואה שכאן מדברים על שאלת הבן הרשע שיהיה לעם ישראל בארץ ישראל. בני ישראל היו יכולים להתרעם ולומר שהם לא רוצים בנים רשעים.
אבל בני ישראל באותה שעה מבינים שזו הדרך ומודים ומשתחווים "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (שמות יב). על מה השתחוו העם? מסביר רש"י: "על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם". ולמה הם מודים על בנים רשעים? כי הם יודעים שהרשעות הזו היא זמנית ואחר כך יחזרו הבנים בתשובה שלמה ויביאו אור לעולם.
להבין את העריצות של פרעה
כל זה בגלל שהרשעות של בני ישראל היא כאין ואפס מול הרשעות של פרעה, של סדום ושל שאר העמים. לכן ה' מעדיף אותנו על פניהם אלף אלפי פעמים אפילו בתוך טומאותם. כך קראתי בספרו של הרב זקס זצוק"ל פרטים על הפירמידה שבנה פרעה חופו בגיזה, והיא רק אחת מכל המבנים המפוארים שבנו לו עבדיו. הפירמידה הזו היא אחת מכל הפירמידות הרבות שבנו הפרעונים המצרים.
החוקרים ספרו את האבנים בפירמידה של פרעה חופו ומצאו שהיא מורכבת מ-2.3 מיליון לבנים שמשקל כל אחת הוא בסביבות טון, ויש מהן ששוקלות כ-2.5 טון. הפרעה הזה חי 20 שנה, ואם במשך 20 שנה עבדו 10 שעות ביממה, משמע שהעבדים שלו היו צריכים להניח אבן בפירמידה כל שתי דקות.
כיוון שהאבנים לא נחצבו מאזור הפירמידות, הם היו צריכים לסחוב אותן מרחק גדול, להרים אותן למקומן בפירמידה הגבוהה מאוד. כל אבן דורשת מאות פועלים שחוצבים ומובילים ומרימים אותה למקומה בזמן רב מאוד. אם הניחו שם אבן כל שתי דקות, הרי שהיו שם אלפי צוותים של פועלים, ובסך הכול עבדו שם מאות אלפי פועלים שונים שחלקם הגדול נפח את נשמתו תוך כדי עבודה.
כל המאמץ האדיר הזה לא נועד לבנות סכר, כביש, תעלת מים, בית ספר או בית חולים לתועלת העם. מדובר בפירמידה שנועדה ללמד את העם שהשליט הוא בן אלוהים. עריצות שגובלת בשיגעון. ומי שמשלם את המחיר על השיגעון הזה הוא העם שנאנק תחת סבלות המצרים. כנגד העריצות הזאת באה התורה ומלמדת לא להתעמר ולא לעשוק. לחנך ולהוסיף אור וטוב ושמחה ואמונה.
יום טוב של פסח שחל בשבת
זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית, תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם
השנה חג ראשון של פסח יהיה בשבת. יש הבדל גדול בין נוסח התפילה בשבת לנוסח במועדים. במועדים ובראש השנה ויום הכיפורים אומרים בכל התפילות "זכר ליציאת מצרים", ואילו בשבת אומרים בערבית ובמוסף "וְהַשְּׁבִיעִי רָצִיתָ בּוֹ וְקִדַּשְׁתּוֹ. חֶמְדַּת יָמִים אוֹתוֹ קָרָאתָ. זֵכֶר לְמַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית". וההבדל ברור, את התאריך לחגים ישראל קובעים בבית דין, ואילו זמנה של שבת הוא קבוע וקיים על ידי ה' מששת ימי בראשית.
המיוחד בשבת הוא בקידוש שבו אומרים את שניהם. "וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ, זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית, תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם". כך כתוב בגמרא: "אמר רב אחא בר יעקב: וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום" (פסחים קיז ע"ב). ולמה רק בקידוש אנו אומרים "זכר ליציאת מצרים"?
כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ – וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
צריך לשים לב שיש הבדל בין הציווי על השבת בספר שמות בלוחות הברית לציווי על השבת בספר דברים. בספר שמות כתוב כי השבת היא זכר למעשה בראשית. "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" (שמות כ, יא).
בספר דברים כתוב כי השבת היא זכר ליציאת מצרים. "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (דברים ה, יג-טו).
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ
עוד צריך לשים לב כי בשחרית אנו לא מזכירים "זכר למעשה בראשית", ולא עוד אלא שמתחילים בהזכרת שבת מנוחה שניתנה למשה רבנו ביציאת מצרים, "יִשְֹמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ". מזכירים את לוחות הברית שניתנו בשבת "שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים הוֹרִיד בְּיָדוֹ. וְכֵן כָּתוּב בָּהֶם שְׁמִירַת שַׁבָּת".
עם זאת, באופן מתמיה אנחנו לא קוראים פסוקים על השבת מלוחות הברית אלא דווקא את הפסוק שמובא לפני שבירת הלוחות. "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְֹרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת. לַעֲשֹוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְֹרָאֵל אוֹת הִיא לְעֹלָם. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָֹה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (לכן כתוב לפניו "וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ" ללמדך שהפסוק הזה הוא מהתורה).
לַעֲשֹוֹת אֶת הַשַּׁבָּת
הטעם לכל השינויים רמוז בפסוק שמובא בתפילה ובו כתוב שהשבת המקורית היא שבת שאלוקים קידש בבריאת העולם, והמטרה שלו היא שבני האדם יקדשו בעצמם את השבת ולא יסמכו על הקידוש שלו. וזה מה שכתוב "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְֹרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת. לַעֲשֹוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם". תפקידכם לעשות את השבת ולא לסמוך על הקידוש שלי. עד מתן תורה ה' עשה את השמים והארץ וקידש את השבת. במתן תורה ישראל מקבלים את התורה עם הכוח ממנו לקדש את העולם. וזה תפקידנו.
בקידוש הלילה אנחנו ממלאים את תפקידנו ואנחנו אומרים שמתוך "זכרון למעשה בראשית" אנחנו מביאים את הקדושה "זכר ליציאת מצרים". זו הדרך שבה אנחנו מתקנים את העולם של הקב"ה ומביאים לו קדושה, וזה עניינו של "הקידוש".
בחטא העגל הפסדנו את הזכות הזאת ולכן בלוחות הראשונים שנשברו תוך כדי החטא נאמר "זכר למעשה בראשית", כי העולם נשאר בקדושת ה' ואנחנו לא הצלחנו להביא קדושה לעולם. אבל בלוחות השניים שניתנו לישראל אחרי התיקון והתשובה אנו חוזרים ואומרים "זכר ליציאת מצרים" כי אנחנו יכולים לתקן את העולם ולהביא קדושה.
רבי אליעזר ורבי יהושע
הקשר בין בריאת העולם לבין יציאת מצרים
על הקשר שבין בריאת העולם ליציאת מצרים ולגאולה העתידה אנו קוראים במחלוקת רבי יהושע ורבי אליעזר על תאריך הבריאה ותאריך הגאולה. כך נאמר שם: "תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם. בְּתִשְׁרֵי נוֹלְדוּ אָבוֹת. בְּתִשְׁרֵי מֵתוּ אָבוֹת. בְּפֶסַח נוֹלָד יִצְחָק. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדוּ שָׂרָה, וְרָחֵל, וְחַנָּה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ (יִשְׂרָאֵל), וּבְתִשְׁרֵי עֲתִידִין לִיגָאֵל.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם. בְּנִיסָן נוֹלְדוּ אָבוֹת. בְּנִיסָן מֵתוּ אָבוֹת. בְּפֶסַח נוֹלָד יִצְחָק. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדוּ שָׂרָה, רָחֵל, וְחַנָּה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל".
מוסכם ביניהם שהגאולה תהיה בחודש שבו נולדו האבות. כי האבות החלו לקדש את העולם שקידשו ה' בבריאה. עוד מוסכם שהגאולה תהיה בחודש שבו נברא העולם, כי תפקידנו בגאולה להביא קדושה לעולם שקידש ה' בבריאה וקידשוהו האבות.
רבי עקיבא הצוחק והמעודד
רבי אליעזר הגדול ורבי יהושע בן חנניה הם רבותיו של רבי עקיבא, והם יושבים איתו בבני ברק ביחד עם חכמים אחרים אחרי החורבן ומספרים את סיפור הגאולה כדי לומר שלא שכחנו את הניסים שנעשו לנו, לא מתייאשים מהגאולה בגלל החורבן שעברנו. "מַעֲשֶֹה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית".
מכיוון שהם אחרי החורבן, מוסיף רבי עקיבא להגדה בליל הסדר "כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו ברוך אתה ה' גאל ישראל". לדעת הרמב"ם ההוספה של רבי עקיבא היא תוספת שנאמרה אחרי החורבן, וכך מובן מפשוטם של דברים (רמב"ם חמץ ומצה פרק ח ה).
סיפורי לילה ולילה
מיד אחרי הסיפור של בני ברק מופיע הסיפור מהמשנה בברכות "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדָּרְשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ הַלֵּילוֹת".
מרן הרב אליהו זצוק"ל הזכיר לנו בליל הסדר שהרמב"ם קושר את שני האירועים הללו ביחד ואומר שלפי נוסח הרמב"ם שמופיע ביד החזקה כתוב "אָמַר להם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה". זאת אומרת שבאותו לילה שהם יושבים בבני ברק הוא אומר להם שלפי דעת בן זומא יש מצווה לספר על יציאת מצרים בלילה, והוא זוכה לראות איך גדולי חכמי ישראל מקיימים את ההלכה הזאת.
כל זאת לפי דעתו שמצווה של ליל הסדר היא רק עד חצות הלילה ולא עד הבוקר. ועל פיו פסק השו"ע להיזהר לסיים לאכול מצה של אפיקומן עד חצות הלילה ולא עד הבוקר כדעת רבי עקיבא. ואם כן, כשהם מספרים את הסיפור של יציאת מצרים בלילה הם מקיימים את ההלכה לספר ביציאת מצרים כל לילה ולילה, ובמיוחד בליל הסדר.
בונים על הגאולה העתידה
הזכות הגדולה של רבי אלעזר בן עזריה היא בכך שהוא מבין שהגאולה העתידה תהיה כל כך גדולה, עד שמרוב גודלה העצום לא יספרו על יציאת מצרים, כי בימי הגאולה יציאת מצרים לא תיחשב למאומה. וזו הבטחה גדולה על הגאולה העתידה, ולכן שמח רבי אלעזר בן עזריה. יהי רצון שתהיה במהרה בימינו. אמן.
סיפור
הראנו נפלאות!
סיפר הרב יוסף אליהו שליט"א: מו"ר אבי זצ"ל נכנס לראשונה לבית החולים בליל שביעי של פסח. באותו יום הרב התפלל בבית הכנסת "היכל יעקב" שבו הוא מתפלל תמיד, ובדרשתו הוא דיבר הרבה על דברי חז"ל שאמרו כי הגאולה העתידה תהיה כימי צאתנו מארץ מצרים ויותר מזה, כמו שכתוב בספר מיכה (פרק ז' ט"ו): "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". ודרשו חז"ל: "עשה פלא עם אבות ועתיד לעשות עם בנים, שנאמר: 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'. אראנו מה שלא הראיתי לאבות. שהרי נסים ונפלאות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר מהפלא ונפלאות מה שעשיתי עם אבות". הדברים נאמרו בהתרגשות גדולה ובלתי מצויה, והוא סיים את דרשתו בשאגת ארי: הראנו נפלאות! הראנו נפלאות! כמו ביקש להפוך את דברי התורה לתפילה ולזעקה גדולה.
נצרתי את הדברים בלבי, שהרי מו"ר אבא אינו נוהג להתבטא על הגאולה בגלוי גדול כל כך. בסעודת החג הוא שוחח הרבה עם הנכדים על הניסים של קריעת ים סוף ועל מדרשי חז"ל. הלימוד בבית הכנסת נקבע לשלוש לפנות בוקר, ואבא נשאר ער. בשעה שתיים לפנות בוקר אמר לאימא שאינו חש בטוב ויש להזעיק עזרה. הוזעק אמבולנס ואחי שלמה שגר בסמיכות הצטרף אליהם לבית החולים. צוות האמבולנס שטיפל בו נחרד מהמצב הרפואי שהוא גילה. הם אמרו לנו: "להדסה עין כרם הוא לא יגיע חי, ניסע לשערי צדק".
הרב הוכנס לצנתור ואח"כ לניתוח מעקפים מורכב. בצהריים, כשהתעורר מהתרדמה של הניתוח, רמז בידיו לימין ולשמאל. אני מתקרב למיטתו, אבל האחות אומרת לי: אתם זקוקים להרבה הרבה ניסים. אל תתרשם מהתנועות, זה רפלקסים. אך אני ראיתי שוב שמו"ר אבא מסמן לי בתנועות שבידיו. התקרבתי שנית ושוב האחות אומרת לי: אל תדבר איתו, הוא לא יכול כעת להבין כלום.
התעלמתי ושאלתי: אבא, להביא לך נטילת ידיים? אבי הנהן בראשו בחוזקה. האחות סירבה להאמין ולאשר. חיכינו לאחות הראשית לקבל אישור, ואז נטלנו את ידיו הקדושות. התנועות של ה"רפלקסים" פסקו...
תשובה כהלכה
אל תעירו ואל תעוררו.אמי שתחיה היא ספרדייה ואבי אשכנזי. אני לא אוכל קטניות בפסח.
אמי רוצה להכין אורז, היא חושבת שאני סתם מחמיר בעניין של קטניות ושזאת הקצנה. מה לעשות?
מכיוון שאתה אשכנזי, אסור לך לאכול קטניות. אך אין בעיה בכלי שבושלו בו קטניות, אלא רק להיזהר מהקטניות עצמן. לכן אין בעיה עם אימא, ואין בעיה עם האוכל של אימא. אין צורך לעורר שום דבר. אתה יכול לאכול את כל מה שאימא מבשלת חוץ מהאורז והקטניות עצמן. וכמובן, אין בעיה עם הכלים. העיקר הוא לשמוח ולשמח בחג.
מסיבת ניקיונות. אני סובלת מדיכאון. בשנה שעברה בתקופה של הניקיונות לפסח הותשתי מאוד, והמאמץ הגביר אותו יותר. השנה הדיכאון גדול יותר ואני מפחדת ממה שיקרה הפעם בניקיונות, למרות שאני עוברת טיפולים בנושא .אני לא מתכוונת לא לנקות, כי אני צריכה לעשות את זה. הייתי שמחה לעצה איך לעבור את זה בטוב, ומה אני יכולה לעשות.
רפואה שלמה. אני ממש מבין את הכאב שלך. יש לי עצה בשבילך: אל תנקי את הבית, רק תוציאי את החמץ. אחרי זה, אם תרצי תנקי חדר אחד, בשמיעת שיר, ברגיעות, לאט לאט. את רואה שזה משמח? תנקי חדר שני. קצת או יותר. ובתנאי שעושים הכול רק בשמחה.
אם לא משמח - רק להוציא חמץ. ומדובר על חמץ גדול, לא על חיפוש של כל פירור חמץ.
על כל חמץ שאת מוצאת תעשי מסיבה שקיימת רצון ה' בשמחה.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
יום עיון בנושא בית המקדש- תשעה באב תשע"ז תשעה באב ענייני דיומא
מתוך יום עיון בנושא המקדש - תשעה באב תשע"ז
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
