ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
פרעה ביקש מהמילדות לא לטפל ביילודים - האם גם בשל כך היו חייבות לסכן את חייהן?
וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה. וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. (א טז-יז)
החיוב וטעמו . ברוב המצוות שבתורה, כשיעמוד גוי ויאנוס אדם מישראל לעבור על אחת מהן או יהרגנו - יעבור ואל ייהרג (סנהדרין עד א; כתובות יט א; רמב"ם יסודי התורה פ"ה ה"א; טור ושולחן ערוך יורה דעה קנז א), שנאמר: וָחַי בָּהֶם (ויקרא יח ה), ודרשו (יומא פה ב): וחי בהם, ולא שימות בהם, שחביבה לפני הקדוש ברוך הוא נפש אחת מישראל יותר מן המצוה, ורוצה שיציל האדם את נפשו בהעברת המצוה; שאם יחיה, יקיים אחרי כן מצוות הרבה, כמו שאמרו: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה (יומא פה ב. המכתם פסחים כה ב).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
43 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית - יבום
44 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית יהרג ואל יעבור
45 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית - חולה
טען עוד
בעבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים ייהרג ואל יעבור (ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק סנהדרין עד א, שכן נמנו וגמרו חכמים בעלית בית נתזה שבלוד; ירושלמי שביעית פ"ד ה"ב; רמב"ם שם ה"ב; טוש"ע שם). החובה למסור את הנפש בעבודה זרה ובגלוי עריות נלמדה מפסוקים, אבל שפיכות דמים סברא היא (פסחים כה ב), שלא תדחה נפשו את נפש חברו (רש"י סנהדרין שם; רמב"ם שם ה"ז), כמו שאמר רבא (פסחים שם): "מאי חזית דדמא דידך סמיק טפי, דלמא דמא דחברך סומק טפי" - מה ראית לומר שדמך אדום יותר, שמא דם חבירך אדום יותר - כלומר מי הוא זה שיודע שנפשו חביבה ליוצרה יותר מנפש חבירו (רש"י פסחים שם וסנהדרין שם), שמא של חבירו חביבה יותר; ואפילו אם חבירו רוצה שיציל עצמו בהריגתו, אסור מטעם זה (שו"ת בנין ציון ח"א סי' קסז). ולאו דווקא משום שאולי נפש חבירו עדיפה משלו, אלא אפילו אם שוים הם, אין נפשו דוחה את נפש חבירו (רא"ה עבודה זרה כז ב). ולא אמרה תורה "וחי בהם ולא שימות בהם", והתירה עבירה במקום פקוח נפש, אלא בזמן שעשיית העבירה מצילה נפשות, מפני שיקרה בעיני הקב"ה נשמה של ישראל; אבל אסור להרוג את חברו כדי להציל את עצמו, שהרי העבירה עשויה, והצלת נפשות אין כאן, שהרי בכל אופן יש כאן נפש אבודה (רש"י שם ושם).
בגרם הריגה . אפילו לא אמרו לו גויים להרוג את חברו, אלא למסור אותו להם להריגה - ייהרג ואל ימסור, כמבואר בירושלמי דלהלן. וביאר המנחת חינוך (מצוה רצה) שאף על פי שהמוסר אינו רוצח ואינו חייב מיתה, אלא עובר על "לא תעמוד על דם רעך" בלבד, מכל מקום ייהרג ואל יעבור משום שהוא אביזרייהו - שאר איסורים הנמשכים ממנה - של שפיכות דמים. ואפילו גוי האומר לישראל תן לי כלי זינך ואהרוג ישראל זה, ואם לא, אהרוג אותך, והגוי אינו יכול ליטלו שלא מדעתו - כתב הריטב"א (פסחים כה א) שאסור לו ליתנו לו כדי להציל את נפשו.
וביאר המנחת חינוןך (שם) שאפילו לסוברים שאין אדם חייב למסור נפשו על אביזרייהו של עבודה זרה וגילוי עריות, בשפיכות דמים ודאי חייב, משום סברת "מאי חזית" - שכיון שיש איבוד נפש, לא הותר לעבור שום עבירה משום הצלת נפשו.
קבוצה של בני אדם שאמרו להם גויים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, ואם לאו, נהרוג את כולכם - אם ייחדו את מי למסור, ימסרוהו להם ואל יֵהָרְגוּ (ירושלמי תרומות פ"ח ה"ד; רמב"ם יסוה"ת פ"ה ה"ה; רמ"א יו"ד קנז א). ונחלקו אמוראים בירושלמי (שם): ריש לקיש אמר, שאין רשאים למסרו אלא כשהיה אותו אדם חייב מיתה; ור' יוחנן אמר, שמותר למוסרו אף על פי שאינו חייב מיתה, כיון שאפילו אם לא ימסרוהו, ייהרג והם נהרגים עמו, וכיון שאין דרך שינצל, לא שייך כאן סברת "מאי חזית". בטעם ריש לקיש ביאר הכסף משנה (שם) שהוא סובר שקבלה היתה בידם שבשפיכות דמים ייהרג, אפילו כשאין סברת "מאי חזית".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
