בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר נשים
  • הלכות סוטה
קטגוריה משנית
undefined
2 דק' קריאה
פרק א':
אדם החושד באשתו שבוגדת בו מְצוּוֶּה לבדוק אחריה ולוודא שהחשד נכון או לשלול את החשד.

קינוי האמור בתורה הוא שיאמר לה בפני עדים, 'אל תיסתרי עם פלוני'.
הסתירה האמורה בתורה היא שתיסתר עם אותו האיש שאמר לה אל תיסתרי עימו, בפני שני עדים. אם שהת עימו כדי טומאה, שהוא כדי לצלות ביצה ולגומעה -הרי זו אסורה על בעלה, עד שתשתה מי המרים וייבדק הדבר; ובימינו שאין בית מקדש -תיאסר עליו לעולם, ותצא בלא כתובה.
בעל שמחל על קינויו קודם שתיסתר האשה-קינויו מחול, וכאילו לא קינא לה; אבל אחר שתיסתר, אינו יכול למחול.


פרק ב':
הפסולות לשתות

לא כל הנשים שבעליהן קינא להן שוטות ממי המרים.
ואל שאינן שותות:
א) המודה ואומרת 'נטמאתי';
ב) שהיא או בעלה אינם רוצים;
ג) שאינן ראויות, כגון – שלא נשואה, שבעלה או היא בעלי מום (כמפורט בפרק), שבעלה נאף או מת, שלא ראויה ללדת. וכל אלו אסורות לבעל.
אסורה האשה לגבר הנטען שעימו נסתרה (שבגללו נאסרה על בעלה)


פרק ג':
סדר השקאת השֹוטה

הבעל החושד באשתו מגיע לבית הדין שבעירו ואומר להם שהוא קינא לאשתו ואף היא נסתרה עם הגבר הזר ויש עדים.
בני הזוג עולים לבית הדין הגדול שבבית המקדש.
בית הדין הגדול מבררים את טענות הבעל ומאיימים על האישה שתודה שנטמאה, היינו שאכן קיימה יחסי אישות עם גבר זר. במקביל מעודדים את האישה שאם היא טהורה שתסכים לבדיקת המים.

במידה והאישה מסכימה לשתות את 'מי המרים' מביאים אותה אל שער ניקנור בכניסה לעזרה שבבית המקדש.
הכהן משביעה ומודיעה הסדר של הסוטה. כותב המגילה, שם מים ועפר בכלי, ומוחק המגילה לתוכם, הכהן מנוולה, משקה ומניף בידה המנחה.
אם היא טהורה – מותרת לבעלה. טמאה – היא והנואף מתים כתיאור בתורה.

וכל הדברים האלו, בשלא חטא הבעל מעולם, אבל אם הבעל גם נאף -אין המים בודקין את אשתו. ולכן ביטלו חז''ל את דין מי סוטה -שרבו המנאפים.

סוטה שהיה לה זכות תלמוד תורה -אף על פי שאינה מצווה על תלמוד תורה -הרי זו תולה לה, ואינה מתה לשעתה אלא מאוחר יותר.
סוטה ששתת מי המרים, ולא מתה מיד -הרי היא מותרת לבעלה, ואפילו היה כהן.

סוטה ששתת, והייתה טהורה -הרי זו מתחזקת גופנית אף אם הייתה חולה.


פרק ד':
דינים נוספים בהשקאת שֹוטה

סוטה שאמרה: 'איני שותה' – לא שותה רק אם לא נמחקה המגילה, וחוזרת בה רק אם פחדה.
סוטה שאמרה: 'טמאה אני' – אינה שותה.
כתיבת מגילת הסוטה רק ביום; בעמוד (ולא אגרת וכד'); בכהן; בכתב שנמחה במים (כמפורט בפרק); לשמה.
המִנְחָה: אינה קרבה כשלא משקים את האשה, ואינה נאכלת כשהבעל כהן.
ניתן לגלגל שבועה (אדם שמחויב להישבע לחבירו שבועה אחת, אפשר - אגב השבועה שהוא חייב בה - להשביעו שבועה נוספת) לאשה במקום בדיקת מי המרים (כמפורט).

הלכה אחרונה בספר:
_ אֵין רָאוּי לִקְפֹּץ וּלְקַנּוֹת בִּפְנֵי עֵדִים תְּחִלָּה, אֵלָא בֵּינוֹ לְבֵינָהּ בְּנַחַת וּבְדֶרֶךְ טַהְרָה וְהַזְהָרָה, כְּדֵי לְהַדְרִיכָהּ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, וּלְהָסִיר הַמִּכְשׁוֹל. וְכָל שְׁאֵינוּ מַקְפִּיד עַל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ, וּמַזְהִירָן, וּפוֹקֵד דַּרְכֵיהֶן תָּמִיד, עַד שֶׁיֵּדַע שְׁהֶן שְׁלֵמִין מִכָּל חֵטְא וְעָווֹן--הֲרֵי זֶה חוֹטֶא



סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il