בית המדרש
  • מדורים
  • קול צופייך
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש דברים
  • האזינו
undefined
14 דק' קריאה 57 דק' צפיה
בס"ד פרשת האזינו תשפז - עבודת הכהן הגדול בקודש הקודשים דרשו ה' בהמצאו קירבה אל ה' מביאה תשובה על הפסוק דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב כתוב בגמרא (ראש השנה יח/א) "אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים". שבהם ה' נמצא קרוב אלינו. יש משהו מיוחד בקירבת ה' שמחזקת את האדם בתשובה, ולכן אומר הנביא. "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו, וְיָשֹׁב וכו'". חוזרים על הקירבה במעמד הר סיני שטיהרה אותנו ופסקה זוהמת הנחש מישראל. ה' קרוב בעת הגאולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ופשוטו של מקרא עוסק בקירבת ה' בעת קיבוץ הגלויות "נְאֻם ה' אלוקים מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו" ממש כמו בימינו, שהתקבץ חלק מהעם מקצוות תבל לארץ ישראל, ועוד יתקבצו לישראל חלקים אחרים מהעם בעתיד. זה שלב שבו ה' קרוב אלינו. הוא שב את שבותנו ומביא אותנו "אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיהו נה), זה הזמן להתקרב אליו. לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ - טהרה מתוך קירבה לה' זה הסיפור של יום הכיפורים. זה יום של קירבת ה' שמכפרת. כך אומר הפסוק "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז). העמידה "לפני ה'" היא המטהרת. עיקרה בשעה שהכהן עומד לפני ה' בקודש הקדשים כנציג העם. כל בגדיו הם מתרומות ישראל, הקטורת מכספי הציבור. והוא מקרב את כולנו אל ה' יתברך - קירבה גדולה שמטהרת. מקווה ישראל - ה' הוא המקווה המטהר כך הדברים מפורשים בדברי חכמינו שאמרו "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל לו) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר, (ירמיה יז) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה', מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל". נוכחת ה' שמטהרת כמו מקווה טהרה והרבה יותר מזה. השם המפורש בקודש הקדשים בשעה שהכהן הגדול נמצא בקודש ובקודש הקודשים הוא אומר את השם המפורש כִּכְתָבוֹ (סוטה ז ו). ובאורח פלא קולו נשמע לכל ישראל, (תמיד פרק ג ח). והַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה, הָיוּ שׁוֹמְעִים שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁהוּא יוֹצֵא מִפִּי כֹהֵן גָּדוֹל, הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְאוֹמְרִים, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" (יומא פרק ו ב). כמו חנוכת המשכן שבעת הימים שבהם כהן גדול פורש לפני יום הכיפורים נלמדים משבעת הימים של ימי המילואים לפני חנוכת המשכן. שם היה גילוי שכינה עצום "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" (ויקרא ט כד). ויום כיפור הוא שיחזור של מעמד חנוכת המשכן שבו מתו בני אהרן. כמו שהם נפלו על פניהם וריננו, גם אנחנו עושים כך היום כיפור. חנוכת בית המקדש ביום הכיפורים אוֹתָהּ שָׁנָה לֹא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל יוֹם הַכִּפּוּרִים בניית בית המקדש הראשון הסתיימה בחודש חשוון. שלמה מחכה עם חנוכת בית המקדש עד חודש תשרי וחונך אותו בדיוק בשבוע של יום כיפור וסוכות. "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם" (מלכים א פרק ח). בגלל העיתוי הזה לא הצליח עם ישראל לצום בכיפור "אָמַר רַבִּי פַּרְנָךְ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אוֹתָהּ שָׁנָה לֹא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהָיוּ דּוֹאֲגִים וְאוֹמְרִים, שֶׁמָּא נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה. יָצְתָה בַּת-קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם, כֻּלְּכֶם מְזֻמָּנִין לְחַיֵי הָעוֹלָם הַבָּא". משמים הראו להם שההחלטה הייתה נכונה. חשוב לחנוך את בית המקדש הראשון דווקא ביום הכיפורים. אי אפשר לחנוך את המקדש בלי לחנוך את קודש הקודשים. עיקר קדושת המקדש נובעת מלוחות הברית שנמצאים שם. עיקר תפקידו של בית המקדש הוא הכפרה שנובעת מהמקום הזה גם ביום הכיפורים וגם בכל השנה כולה. לכן מזכירים מלכויות ביום הכיפורים כיון שאנחנו נפגשים בהופעת ה' ביום הכיפורים, אנחנו אומרים גם ביום הזה את פסוקי המלכויות שאמרנו בראש השנה. "וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ" וכו' העולם כולו מכיר את ה' באמצעות עם ישראל "וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ. בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ. כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ". עיצומו של יום מכפר רבי יהודה - בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה מהפסוק שאומר: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז, ל). לומר רבי יהודה ש"עיצומו של יום הכפורים מכפר". "רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר, ואם לאו אין יום הכפורים מכפר" (יומא פה). חכמים חולקים על רבי וסוברים שיום כיפור מכפר רק על השבים. וכך פוסק הרמב"ם (הל' תשובה א, ג). על כן כתב הרמ"א: "יום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו, אבל המבעט בו ומחשב בלבו: מה מועיל לי יום כיפור זה, אינו מכפר לו" (תרז ו). בין לדעת חכמים ובין לדעת רבי. המחלוקת שלהם היא רק בשאלה איך זוכים לכפרת "עיצומו של יום". לפי רבי הרי זה בלא תשובה, ולפי רבנן כפרה זו היא חלקם של ה"שבים" דווקא. אבל לפי כולם זוכה אדם ביום כיפור לכפרה מיוחדת שלעולם לא היה יכול להשיג כמותה על-ידי תשובתו לבדה. יום כיפור - ברצון ובשמחה נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה המשנה במסכת תענית אומרת: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים" ובפרשת עקב משה מספר על ארבעים היום שהיה בהר בפעם השלישית (דברים ט', יח) ופרש שם רש"י שארבעים יום אלו נסתיימו ביום כיפור. "בו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ואמר לו למשה "סלחתי כדברך". זה מה שאמרו חכמים: "אמר הקב"ה לישראל: בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות" (מדרש רבה שיר השירים פרשה ה פסקה ג). מלאך המוות הסכים עם משה ביום כיפור ביום כיפור ירד משה עם הלוחות השניים. על מתן תורה כתוב בגמרא שאפילו מלאך המוות הסכים עם משה (שבת פט). כותב מרן גאון עוזנו ותפארתנו בעל ה'בן איש חי' זיע"א שביום הכיפור אפילו השטן עצמו לא מקטרג על עם ישראל, אלא אדרבה הוא בא ומוציא סניגוריא על עם ישראל. הוא מתפעל ביום הקדוש הזה מהיהודים כולם שיכולים ביום זה לא לאכול, ולא לעשות מלאכות, לא מדליקים, לא עושים שום עבירה, ועוד עומדים ואומרים בקול 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'; תשובה - בין אדם לחברו עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו חכמינו אמרו בסוף מסכת יומא (דף פ"ה ע"ב) "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו". מכאן פסק השו"ע (תרו א) "עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו; אפילו לא הקניטו אלא בדברים, צריך לפייסו; ואם אינו מתפייס בראשונה, יחזור וילך פעם שנייה ושלישית, ובכל פעם יקח עמו שלשה אנשים, ואם אינו מתפייס בשלשה פעמים אינו זקוק לו". פיוס לא מספיק כשיש חוב פיוס שלוש פעמים מועיל אם אדם הקניט את חברו, הוא לא מועיל אם הוציא את שמו לרעה. לא מספיק פיוס כשיש חוב. תחזיר את החוב ואחר כך תפייס. ואם הזיק - קודם שישלם את הנזק. "אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן - אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו". גם להחזיר וגם לבקש סליחה (רמב"ם תשובה ב ט). אם לא שילם, גם יבוא שלוש ושלושים פעם - לא צריך לסלוח לו. חייב ללכת אחריו עד מדי חובת ההחזרה היא מוחלטת. אדם שלווה כסף מחברו וכשבא חברו לבקש את כספו בחזרה הלווה התחמק או כפר בהלוואה והכחיש את חובו או שטען שלמתי לך. כשחוזר בו ורוצה לשלם לחברו את הכסף, חייב ללכת אחריו עד מדי (ב"ק קג:). לכל מקום בעולם הוא צריך ללכת להחזיר לו את כספו. אי אפשר לשחד את ה' במצוות שבין אדם למקום משה רבינו אומר לישראל (דברים י יז) "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד" ומיד אחר כך כתוב "עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה" ויש שואלים א. מה הקשר בין הפסוקים, ב. איך יכול האדם לתת לקב"ה שוחד. מה יתן לו, כסף או זהב? בגמרא (ר"ה י"ז:) מובא: "תָּא שְׁמַע, שָׁאֲלָה בְלוֹרְיָאה הַגִּיוֹרֶת אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל, כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם, "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד", וּכְתִיב "יִשָּׁא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם"? (לכאורה יש פה סתירה, ה' נושא פנים או לא?) נִטְפַּל לָהּ רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, אָמַר לָהּ: אֶמְשׁוֹל לָךְ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁנּוֹשֶׁה בַחֲבֵרוֹ מָנֶה, וְקָבַע לוֹ זְמַן בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְנִשְׁבַּע לוֹ בְחַיֵּי הַמֶּלֶךְ, הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא נָתַן לוֹ כְּלוּם, בָּא לְפַיֵּס אֶת הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ: (המלך לאותו לווה) עֶלְבּוֹנִי מָחוּל לְךָ, לֵךְ וּפַיֵּס אֶת חֲבֵרְךָ. אַף הָכָא נַמִי - כָּאן בַּעֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כָּאן בַּעֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם". רוצה לומר שבעבירות שבין אדם לחברו, אין אפשרות לתת לקב"ה שוחד. ושוב חוזרת השאלה איך נותנים לאלוקים שוחד? אל תשחד את ה' בתרומות לבית כנסת התשובה היא בפסוק השני שאומר "עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה". אם אדם גנב או פשע כלפי גר יתום ואלמנה, תחזיר להם. אל תתרום כסף לבית כנסת ותחשוב שבזה אתה מכפר על מה שפשעת מול האנשים החלשים. אל תנסה לשחד את ה' בתרומות. תתקן את החטאים שלך כלפי מי שפגעת בו. ואחר כך תבקש סליחה מה'. אם אינו יודע ממי גזל - צרכי ציבור אם גזל מאנשים רבים או מאדם פרטי ואינו יודע ממי גזל או שאינו מוצא את הנגזל - יעשה בממון צרכי רבים, כגון: שיקנה ספרי קדש לכותל המערבי ויכתוב עליהם "לזכות בעל הממון שאני חייב לו", ובזה יוצא חלקית ידי חובה, שעל ידי זה יתכן ויהנה אותו הנגזל מממון זה. אבל זו לא חזרה בתשובה גמורה, אלא תיקון מה למה שקילקל ולא יכול להחזיר. האם כשאדם לא מפייס את חברו גם עבירות בן אדם למקום לא מתפייסות? כתב היפה ללב (חלק ה' אות א') בשם כמה פוסקים דכל זמן שלא ריצה את חבירו אפילו מה שבין אדם למקום אינו מכפר וכתב על כך החיד"א "יש מי שכתב דאם לא שב מעבירות שבינו לחבירו גם עבירות שבינו למקום אינו מתכפר ואסמכיה אמתניתין, ואני אומר לא ניחא ליה למרייהו בהכי" (ברכי יוסף תרו א'). וכתב שם כה"ח "דאם לא ביקש מחילה מחבירו את אשר חטא לו יש לחוש למדת הדין לקטרג עליו ביום הכפורים לאמר זה לא איכפת ליה מעבירות שהרי לא ביקש מחילה מחבירו ולמה אתה כביכול תמחול לו". ולכן אם אדם אנס אשה, יש פה חטא כלפיה וחטא כלפי הקב"ה, במקרה זה לא יועיל לו לחזור בתשובה כלפי שמיא על חטאו, אם לא פיצה אותה על הנזקים שגרם לה (עי' כה"ח תקו ב בשם פר"ח). החזרת גניבה ע"י שליח - מחלוקת אם אדם גנב מבעל מכולת, וחושש שאם יבוא ויחזיר את הגניבה בערב כיפור יפרסמו בעל המכולת כגנב, באופן כזה מותר לשלוח שליח שיתן את שווי הגניבה לבעל המכולת, או אם לא ימצא שליח שישלח דרך הדואר. לכתחילה צריך האדם ללכת ולבקש מחילה, אבל אם מתבייש או מפחד שתצא מזה תוצאה שלילית אפשר ע"י שליח, או בדואר (כה"ח, תר"ו, י"א). וכן מי שפגע בחברו והעליבו במילים או במעשים - עליו ללכת בעצמו ולבקש סליחה. אך אם קשה עליו הדבר ביותר וחושש שיצא מזה מחלוקת - יבקש מחילה בטלפון, במכתב או על ידי שליח. וישראל רחמנים בני רחמנים. מחילתו של אור החיים הקדוש אדם צריך להיות מוחל וסולח למי שביקש ממנו מחילה. מסופר על חסיד אחד שפעם הכעיסו מישהו, מיד אחר כך בא וביקש ממנו סליחה. אמר לו אותו חסיד כבר מחלתי לך. שאל אותו הלה: אימתי? ענה לו: כשהכעסתני מיד מחלתי לך. סיפור זה מובא ארבע פעמים באור החיים הקדוש. אמר החיד"א שהחסיד הזה היה הרב אור החיים הקדוש בעצמו. וכתב החיד"א שהוא שאל את בעל אוה"ח כיצד ניתן למחול באותו רגע שמכעיסים אותך? ענה לו הרב אוה"ח: כתוב "נושא עוון", אם אדם עושה עוון, כביכול הקב"ה נושא את העוון. אני אוהב את הקב"ה ולא רוצה שהוא ישא עוונות של אותו אדם בגללי. עוונות שיצערו אותו. לכן אני מייד מוחל לאותו אדם, שלא יהא הקב"ה נושא את עוונו. תשובה בין אדם למקום האם תשובה מכפרת בלי יסורין ו\או קרבנות? כתוב בירושלמי (מכות פרק ב. לא עמוד ד) "שאלו לחכמה: חוטא מהו עונשו? אמרה להם: 'חטאים תרדף רעה'". כלומר שהחוטא צריך לקבל עונשו. "שאלו לתורה חוטא מה עונשו? אמרה תורה: יביא קרבן ויתכפר. שאלו לנבואה: חוטא מהו עונשו? אמרה להן: 'הנפש החוטאת היא תמות'. שאלו לקודשא בריך הוא: חוטא מהו עונשו? אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו". לפי זה משמע שהעיקר היא התשובה ולא צריך קרבן, יסורין או מיתה. והרי הקב"ה בעצמו כתב בתורה להביא קרבנות. הוא עצמו דבר ביד הנביאים שהחוטא יענש. במיוחד קשה שהרי כל מי שמביא קרבן מתוודה. "והתוודו את חטאתם". מצטער על חטאתו וחוזר בתשובה "שאם לא היה מתחרט, לא היה מביא קרבן" (רש"י יומא פה:). למה לא מספיק תשובה? למה צריך קרבן או ייסורים חלילה? ארבעה חילוקי כפרה, שלושה מהם עם ייסורין עוד קשה מהתשובה שענה רבי אלעזר לרבי מתיא בן חרש ברומי. כך מובא בגמרא (יומא פו.): "שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְרוֹמִי: שָׁמַעְתָּ אַרְבָּעָה חִלּוּקֵי כַפָּרָה שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ?! אָמַר לוֹ: שְׁלֹשָׁה הֵן, וּתְשׁוּבָה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד. א] עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה - אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה ג) "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּא מְשׁוּבֹתֵיכֶם". ב] עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה - תְּשׁוּבָה תוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר, (ויקרא טז) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם". ג] עָבַר אָדָם עַל כְּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה - תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִים מְמָרְקִין, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים פט) "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם" וְגוֹ'. ד] אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ - אֵין כֹּחַ לֹא בִתְשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בְּיִסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא כֻלָּן תּוֹלִין, וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה כב) "וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת, אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן" וְגוֹ'". הרי שרק למי שעבר על מצוות עשה מספיקה תשובה בלי יסורין וכד'. עיקר התשובה בלב, הייסורין והצום והצדקה מסייעים והיה מדגיש מר"ן הרב אליהו זצוק"ל כי הייסורים, הצום והמיתה הם לא התשובה ובאמת ה' לא חפץ בהם "החפוץ אחפוץ במות המת". מטרת הצום והייסורים היא להכין את הלב לעשות תשובה שלימה ומלאה. בלעדיהם האדם לא נמצא במצב של 'לב נשבר ונדכה' אלא 'רם לבבו'. וכאשר רם לבבו של אדם הוא עלול להגיע לכל החטאים הכי גדולים שיש. לכך מועילים הצום והייסורים. גם כפרה חלקית חשובה, למרות שלא מכפרת לגמרי על כח הצדקה מביאה הגמרא מעשה עם בבא בן בוטא שנתן עצה להורדוס לשקם את בית המקדש השני ובזה לכפר במעט על ההרג הרב שעשה בחכמי ישראל. והרי רצח בכלל, ורצח חכמי ישראל בפרט, הוא עבירה שאין עליה תשובה. "מעוות לא יוכל לתקון". מה העצה לשכלל את בית המקדש השני מועילה? וצריך לומר שהיא לא ממש מכפרת לו על עוון הרצח שעשה והוא חייב עליו מיתה בידי אדם ובוודאי בידי שמים. אבל אינו דומה אדם שחטא ומנסה לתקן את חטאו ואת ההשפעות הרעות של חטאו לבין אדם שחטא ומרגיש צדיק. אנשים עלולים ללמוד ממנו ולהרשיע כמוהו. לכן יש קצת תשובה במה שהורדוס שינה את דרכיו לטובה, אפילו אם לא תיקן את כל קילקוליו. צום וצדקה מכפרים על חילול שבת מובא בגמרא שצום וצדקה מכפרים על עבירות. וכן מובא בשולחן ערוך (או"ח שלד כו ברמ"א) "אבל אסור לחלל שבת כדי להציל (ממון). ואם עבר וחילל - צריך להתענות ארבעים יום שני וחמישי, ולא ישתה יין ולא יאכל בשר, ויתן במקום חטאת, שמונה עשרה פשיטין לצדקה (פשיטין - מטבע הנהוגה בזמנם); ואם ירצה לפדות התענית, יתן בעד כל יום שנים עשר פשיטים לצדקה" (וע"ע טור יו"ד קפה תשובה על איסור נדה. וכה"ח שלד קלד, קנג). ונהגו לתת את מחיר הקרבן בתור צדקה "מחיר עז בת ח' ימים כמו ששווה בעת ההיא באותו הזמן ובאותו המקום. ואם לא ימצא בת ח' ימים באותו עת - אז צריך ליתן ערך עז או טלה הנמצא בעת ההיא. אך יכול ליתן ערך קטנה הנמצא בעת ההיא. וכ"ז לעני אבל לעשיר כל המרבה לתת לצדקה ה"ז משובח" (כה"ח שלד קנא). הגר בארץ ישראל עוונותיו נמחלין, עם תשובה כתב הרמב"ם (פ"ה מהלכות מלכים הלכה י"א), וז"ל: "אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עוונותיו נמחלין שנאמר וכו' אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא" וכו'. ושמא תשאל, וכי אדם שמלא עוונות, הם נמחלים לו רק בגלל שהוא גר בארץ ומהלך בה ד' אמות? ואם תאמר שמדובר בבעלי תשובה מאהבה - הרי בעל תשובה מאהבה, נמחלים כל עוונותיו ונהפכים לו לזכויות גם בלי ארץ ישראל? וענה מרן הרב אליהו זצוק"ל כי הכפרה של ארץ ישראל חוסכת את ההמתנה שנאמרה בגמרא על ארבעה חילוקי כפרה. שמי שעבר על לא תעשה צריך לחכות ליום כיפור שיתכפר לו. ומי שעבר על עבירות שחייבים עליהם כריתות ומיתות בית דין - מתכפר לו רק בייסורין וכד'. וכל זה הוא "ברומי" ששם נשאלה השאלה. ולכן מודגש המקום כדי לומר לך שהדר בארץ ישראל מתכפר לו מיד. תפילות כהן גדול ביציאה מקודש הקדשים - שפע של חיים מהן תפילות כהן גדול? הגמרא אומרת שהכהן הגדול היה מתפלל תפילה קצרה על ארבע נושאים: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שאם השנה אמורה להיות שחונה בקיץ תהא גשומה בחורף. רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה, ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה, ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים (יומא נח). שלא תהיה גלות ובגמרא מובא שהיו כהנים שמתפללים בנוסח אחר, כנראה לפי מה שהיה חשוב באותה שעה. "מעשה בכהן גדול אחד שהאריך בתפלתו, ונמנו אחיו הכהנים ליכנס אחריו. התחילו הם נכנסין והוא יוצא. אמרו לו: מפני מה הארכת בתפלתך? אמר להם: קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם, ועל בית המקדש שלא יחרב. אמרו לו: אל תהי רגיל לעשות כן, שהרי שנינו: לא היה מאריך בתפלתו, כדי שלא להבעית את ישראל". נוסח דומה מופיע גם בגמרא ירושלמי, וכנראה מדובר בכהנים שחיו סמוך לחורבן וראו אותו הולך ומתקרב. נוסחות אחרות של תפילת כהן גדול ובגמרא ירושלמי מובאות נוסחאות אחרות לתפילת כהן גדול, וכנראה כל כהן גדול התפלל לפי הצרכים של אותו הדור. "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שלא תצא עלינו גלות לא ביום הזה ולא בשנה הזאת. תהא גלותינו למקום של תורה. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שלא יצא עלינו חסרון לא ביום הזה ולא בשנה הזאת. ואם יצא עלינו חסרון ביום הזה או בשנה הזאת יהא חסרונינו בחסרון של מצות". אחרים היו אומרים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתהא השנה הזאת שנת זול, שנת שובע, שנת משא ומתן, שנת גשומה ושחונה וטלולה, ושלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו, ואל תפנה לתפלת יוצאי דרכים. רבנן דקסרין אומרין: ועל עמך ישראל שלא יגבהו שררה זו על גב זו". ועל אנשי השרון היה אומר "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שלא יעשו בתיהן קבריהן ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל" (יומא פרק ה הלכה ב). ומובא בתרגום יהונתן כי כהן שלא התפלל על ישראל, לא היה מוציא שנתו. ויהי רצון שנזכה לכהנים גדולים שיתפללו ביום הכיפורים מעומק ליבם על ישראל לגאולה שלימה. אמן. סיפור כפרה על הילדים הייתה זו שנה מאוד קשה עם הילדים שלנו. כולם עברו ממחלה למחלה, משפעת לשפעת. החלימו ושוב חלו. יש לנו שמונה ילדים וכולם היו בסיפור הזה חוץ מילדה אחת. לא ידענו מה לעשות, עד היום שבו ראיתי את הרב אליהו זצ"ל בחתונה של הנכד שלו בקיבוץ שעלבים. אשתי שאלה את הרב מה לעשות, והוא אמר לנו לעשות כפרה כמו בערב כיפור על כל הילדים. כשחזרנו הביתה נעשה בשרנו חידודים חידודים. נזכרנו כי בדרך כלל בכל שנה אנחנו עושים כפרות לכל המשפחה וגם לילדים. באותה שנה בערב כיפור היינו בלחץ של זמן, ורק לילדה אחת הספקנו לעשות כפרות, וזאת הילדה שלא עברה איתנו את מסכת הייסורים באותה שנה. (הרב שי סמנובסקי, קדומים) תשובה מאהבה אני משמש כר"מ בישיבת יבנה ומלמד תלמידים הרבה. אחד מתלמידיי הזמין אותי לערוך לו חופה, אך כשהתברר לי שהמשפחה קשורה לרב אליהו זצ"ל, הצעתי לו שהרב יערוך חופה וכך אכן נעשה. בחופה זו הייתי אמור להיות עֵד. הרב אליהו קרא לי בשקט ואמר לי שבתור עד אני צריך לחזור בתשובה. לרגע הוא נתן בי מבט ישיר. עין בעין. ואחר כך הקידושין החלו. המבט הזה של הרב היה כל כך חזק וחודר, עד שהוא לא עוזב אותי עד היום. הרבה רגעים של תשובה עברו בחיי, אבל אני לא זוכר רגע של התעלות בתשובה כל כך גדול כמו אותו רגע של מבט הרב. עד היום כשאני מגיע לחודש אלול ולעשרת ימי תשובה ומדבר עם תלמידים על תשובה, אני רואה את הרב מסתכל בי במבטו החודר כל זמן השיחה. אני חושב שרק לרבי מחב"ד היה מבט כזה. תשובה בעשרת ימי תשובה סיפרו בני הזוג דרמוני: ב"ה התחתנו, ובדרך הטבע ציפינו לילדים. אבל עברה שנה ועוד שנה, הכאב גדול והישועה מבוששת לבוא. כעבור שש שנים, בד' תשרי, הגענו למערת המכפלה להשתתף בסליחות במעמד הרב אליהו זצ"ל. כל מי שזכה להיות בתפילות הללו יודע עד כמה הן מרוממות ועד כמה הן פותחות את הלב ואת הנשמה. אחרי התפילה ניגשנו לרב בדחילו ורחימו וביקשנו ממנו ברכה לפרי בטן. בדיוק שנה אחר כך, בד' בתשרי, נולדה לנו בת מתוקה. שנתיים אחר כך נולדה לנו עוד בת, וכעבור 10 שנים נולד בן הזקונים שלנו. אנחנו מרגישים שאותה ברכה נמשכת ומלווה אותנו עד היום. שנזכה לחלות. מה עניין הפרשת חלה? האם יש עניין להפריש חלה בראש חודש? מצווה גדולה עם ערך רב. בכל בריאה יש קדושה, לכן מכל דבר שצומח מפרישים מעשרות. מכל מה שנולד בעדר. גם מכל דבר שאדם יוצר כמו עיסה ולחם - מפרישים מעשרות, כי בתוכו יש משהו קדוש. אבל אין עניין דווקא בראש חודש. הבא"ח ממליץ גם לגברים לעשות הפרשת חלה לפחות פעם בשנה, ומה טוב אם זה יהיה בעשרת ימי תשובה. חכמת נשים. האם צריך לשנוא יהודי שכופר בתורה והולך נגדה, כמו שהרמב"ם כותב בפירוש ליסוד 13 שמצווה לשנוא את מי שכפר בעיקר, מצווה לשונאו ולאבדו? או להגיד שהוא תינוק שנשבע וצריך לאהוב כל יהודי רק צריך להתפלל עליו? בדור שלנו רק על-ידי אהבה אפשר לקרב. כולם מבולבלים. יש סיפור בגמרא על רבי מאיר שרצה להתפלל על אנשים יהודים רעים שהציקו לו. אמרה לו אשתו ברוריה לא להתפלל שימותו, אלא להתפלל שיחזרו בתשובה.
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il