בית המדרש
  • מדורים
  • חמדת ימים
  • הלכה פסוקה
קטגוריה משנית
undefined
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

תקציר המקרה:
הנתבעת הנה חברה קבלנית. התובע התעניין ברכישת דירה מהנתבעת. באותו זמן בתב"ע היה תכנון ל-6 דירות, אולם החברה רצתה לבנות 12 דירות ושכל דירה משש הדירות תפוצל לשני חלקים). למרות חששותיו, התובע חתם על הסכם ראשוני, ושילם דמי רצינות בסך 12,000 ₪. בסופו של דבר התובע לא התקדם עם העסקה, והוא תובע את דמי הרצינות בחזרה, משום שבחוזה נקבע שאם הצדדים לא יצליחו להגיע לטיוטת חוזה מוסכמת אז החברה תשיב את הכסף. החברה מתנגדת להחזרת הכסף בטענה שהחוזה קובע כי לאחר ארבעה חודשים דמי הרצינות יחולטו לטובת הנתבעת.

פסק דין: הנתבעת זכאית להשאיר בידה את דמי הרצינות.

נימוקים:
א. פרשנות חוזה שלא תרוקן סעיף בחוזה מתוכן
פרשנותו של התובע מרוקנת את החוזה מתוכן. לטענתו בכל מקרה בו לא נחתם חוזה החברה צריכה להחזיר דמי רצינות, ודבר זה לא יתכן, שהרי אז אין משמעות לדמי הרצינות. אילו היה חל שינוי בנסיבות הייתה הצדקה לחזרה מההסכמה לחוזה. אולם גם לפי טענת התובע לא חלו שינויי נסיבות, והדברים שבגללם לא חתם על החוזה היו ידועים לו מראש. לכן החברה רשאית לחלט את דמי הקדימה.

ב. תוקפם של דמי קדימה – "ערבוני יקון"
נחלקו שו"ע ורמ"א (רז, יא) מהו הדין באדם שנותן ערבון לחבירו ואומר לו שאם חוזר בו מהעיסקה יכפול לו את הערבון: האם התחייבות כזו תקפה, או שהיא נחשבת ל"אסמכתא" ואינה מחייבת. הפתחי תשובה (יג) קבע שאם המוכר מחזיק בערבון, הוא יכול לומר "קים לי" כשו"ע שאין צריך להשיב את הערבון. הרב שלמה דייכובסקי (לב שומע לשלמה עמ' תעט) הוסיף שדינא דמלכותא דינא במקרה כזה, ושכך גם מנהג המדינה, ולכן המוכר אינו צריך להחזיר את דמי הרצינות.
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il