בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מגפת הקורונה
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
6 דק' קריאה 22 דק' צפיה
מבוא
זכינו לאוצר בלום של אגרות של רבי עקיבא איגר שהדריך את אנשי עירו להתמודד עם מגפת הכולרה שהתפרצה בתקופתו. אגרותיו של רבי עקיבא איגר מלאות בהדרכות רוחניות והלכתיות שכוחן יפה להאיר גם בתקופתנו.

מגפת הכולרה בשנת תקצ"א
לפני 189 שנה, בשנת תקצ"א (יולי 1831) התפרצה מגפת הכולרה (חלי-רע), מחלה זיהומית מידבקת קשה, בפולין (בחלק הפרוסי). השלטונות ניסו כמיטב יכולתם לעצור את המגפה והטילו הגבלות על האזרחים ונוסד ועד-מפקח שהדריך את התושבים כיצד להתמודד עם המגפה.
רבי עקיבא איגר [=להלן רעק"א] היה באותה תקופה אב"ד ק"ק פוזנא והוא החליט להקדיש את כוחותיו לעצור את המגפה. רעק"א ייסד ועד יהודי להיאבק במגפה, דאג לתקציב והוציא הנחיות הלכתיות, רפואיות, תברואתיות וסוציאליות כדי להדריך את יהודי פוזנא . רעק"א פעל בנמרצות וביעילות כה גדולה עד כי המלך הפרוסי, פרידריך וילהלם השלישי שלח לו מכתב תודה על פועלו .

הדרכותיו של רבי עקיבא איגר
חלק מהדרכותיו של רבי עקיבא איגר עוסקות בהנחיות רפואיות כמו הימנעות מהתקהלות של למעלה מ15 איש במקום אחד, להשמר מהתקררות, להימנע מאכילת מאכלים רעים כמו מלפפונים, למעט באכילת פירות, דגים ושתיית שיכר. להעדיף ארוחות קטנות רבות ביום מאשר ארוחות גדולות. להימנע מלצאת מהבית עם קיבה ריקה. וכן בהנחיות תברואתיות כמו לשמור על היגיינה בגוף ובבית, להחליף בגדים בתדירות גבוהה במשך השבוע. להזליף על החדרים מידי פעם חומץ המעורב במי וורדים (מכתבי רבי עקיבא איגר קמו). ההדרכות הרפואיות והתברואתיות של רעק"א ניתנו לאור הידע הרפואי שהיה ידוע בתקופתו. אולם ההדרכות הרוחניות, ההלכתיות, החברתיות והמוסריות יפות לכל תקופה ונוכל לשאוב מהן כוחות גם לתקופתנו.

חומרת הציות להנחיות הרופאים
באגרת מתאריך כ"ד מרחשון תקצ"ב רעק"א סיפר לידידו הרב משה כ"ץ אב"ד אנסבך שבבוואריה שבגרמניה על הדרכותיו לקהילת פוזנא להתמודדות עם הכולרה. אחת מהדרכותיו היא "גם הזהרתי פעמים הרבה באזהרה שיהיו הנהגתם באכילה ושתיה כפי אשר סדרו ואשר שפטו הרופאים להזהר מזה וירחקו כמטחוי קשת כאילו הם מאכלות אסורות ולא יעברו על דבריהם אף כמלא נימא ובכלל הזה להשמר מכל דבר ודבר כגון שלא לצאת בשחרית מביתו אליבא ריקנא, וההכרח לשתות חמין מקודם". רעק"א כותב המאכלים שהרופאים קבעו שהם מזיקים בשעת מגפה, מוגדרים כמאכלות אסורות ולכן אסור לאוכלם. בהמשך דבריו רעק"א כותב "והעובר על ציווי הרופאים בסדר ההנהגה חוטא לה' במאוד כי גדול סכנתא מאיסורא ובפרט במקום סכנה לו ולאחרים שגורם ח"ו התפשטות החולי בעיר וגדול עונו מנשוא" (מכתבי רבי עקיבא איגר שם). רעק"א מדריך את אנשי עירו שהציות להוראות הרופאים הוא בעל תוקף הלכתי חמור ביותר ולכן מי שעובר עליהן פוגע גם בתחום שבין אדם למקום. בנוסף, רעק"א מלמד על האחריות החמורה המוטלת על כל אחד למנוע את התפשטות המגפה. ולכן ההתרשלות בשמירה על הוראות הרופאים עלולה לגבות מחיר כבד ולהעמיד את העיר בסכנה. ועל כן מי שלא מציית להנחיות הרופאים בשעת מגפה "גדול עונו מנשוא".

להתפלל על ישראל ועל העולם כולו
רעק"א כותב באגרת הנ"ל את ההדרכות שהדריך את בני עירו. יש "לפשפש במעשים ולתקן את המעוות", יש להתפלל לה' "לדפוק על פתחי ה' בתפלות ותחנונים". רעק"א מורה מהו סדר התפילה: לומר מזמורי תהילים לפי היכולת, פטום הקטורת ולהרבות בצדקה המצלת ממיתה. ובתוך כך, רעק"א מדריך הדרכה מעניינת "ולהתפלל גם כן על אדוננו מלך האדיר ה' ירים הודו ועל זרעו ושריו ועבדיו וכל אנשי מדינתו". ובאגרת נוספת כתב שיש לומר מזמורי תהילים ובתפילת "ויהי רצון" אחר התהילים "ולהזכיר בתוכו גם על המלך י"ה וזרעו ושריו וכל שוכני ארצו" (שם קמו). רעק"א הורה להתפלל לא רק עבור יהודי העיר, אלא גם עבור כלל תושבי המדינה שאינם יהודים. רעק"א מלמדנו שהתפילה של עם ישראל צריכה לכלול גם תפילה עבור העולם. שהרי עם ישראל הוא לב האומות כדברי החבר "ישראל באומות כלב באברים, הוא רב חלאים מכלם ורב בריאות מכלם" (הכוזרי מאמר ב אות לו).

סולידריות ועזרה הדדית
באותה אגרת רעק"א כותב על החשיבות בעזרה ההדדית ובאחריות המוטלת על כתפיי כל אחד ואחד לדאוג למעוטי היכולת בשעות הקשות. רעק"א כותב שעקב המגפה בתקופתו, ישנם רבים וטובים שירדו מנכסיהם, אך הם מתביישים לבקש עזרה ומגיעים עד לפת לחם. "ובמסתרים בכתה נפשם לסבול דוחק מבלי לבזות את עצמם בפני אחרים". רעק"א מוציא הנחיות שאנשי הועד צריכים לפקוח עין במיוחד על אותם אומללים ולתת להם צדקה בסתר כדי שלא יתביישו. בנוסף, רעק"א כותב שמעבר לערך העצמי בדאגה למעוטי היכולת, הדבר הינו הצלת נפשות ממש גם עבור הכלל "כי בהצר להם מוכרחים לאכול מאכלים גסים אשר לפי משפט הרופאים זה גורם להמשיך על עצמם החולי רע ח"ו. ולא על עצמם לבדם תמשוך הרעה כי גורמים ח"ו ג"כ רעה לאחרים כפי טבע החולי זה שכששולטת מתרחבת ומתפשטת ח"ו". רעק"א מלמדנו תובנה קריטית, בשעת מגפה אין הבדלי מעמדות, אלא כולם בסירה אחת. הגורל של האחד הינו הגורל של כולם. ולכן, מלבד החשיבות הערכית של הערבות ההדדית המחייבת לסייע לחלשים, בשעת מגפה יש לכך צורך קיומי המקרין על הכלל כולו. ולכן דווקא בשעה זו יש לחזק את הסולידריות והדאגה לזולת ביתר שאת.

התמהמהות בטיפול רפואי עלולה להיות גורלית
רעק"א כותב שהוא מצא במהלך מגפת הכולרה בתקופתו כי לעיתים אנשים מתמהמהים מטיפול בסימפטומים הקלים של המחלה בשל העלויות הכספיות הכבדות הכרוכות בעניין. "גם על זאת פקחנו עינינו למחיש שימצאו לפעמים מתי מספר שיקשה עליהם כובד ההוצאה לעסוק ברפואות ולהזיל זהב מכיסם. ועוד בהתחלת הרגשת שליטת החולי בהם יסתמו הדבר מבלי לקרוא הרופא ויתמהמה בזה יום או יומים עד שיכבד החולי". רעק"א מתרה על הסכנה הגדולה בהחמרה בחולי הנשקפת מהתמהמהות זו "והיה אחר כך מעוות לא יוכל לתקן, כאשר ידוע מטבע החולי שתיכף בהרגשת מעט מזעיר מחולי זו ההכרח למהר לעסוק ברפואות מבלי להשהות אף רגע אחד". ולכן, כדי למנוע התמהמהות עקב בעיות כלכליות, רעק"א הנחה את הוועד להשתתף ולסייע בהוצאות הרפואיות. "והזהרתי פעם אחר פעם שבהרגשת מעט מזעיר מענין החולי זו...שלא יאחרו רגע אחד, ויקראו מיד להרופא".

הדרכות הלכתיות
1. תפילות במניין
רבי אליהו גוטמאכר אב"ד פלזן (בבוהמיה שבצ'כיה) שאל את רעק"א מהי ההדרכה ההלכתית לקיום תפילות במניין בשעת מגפה? רעק"א השיב באגרת שנשלחה בתאריך כ' אלול תקצ"א בדברים הבאים: "מכתבו הגיעני בענין תפלה בבית הכנסת לדעתי זה אמת שהקיבוץ במקום צר אינו נכון אבל אפשר להתפלל כתות כתוב ובכל פעם במתי מעט, ערך ט"ו אנשים, ויתחילו כאור הבוקר ואחריה כת אחרת ויהיה מיוחד לאנשים אלו באיזהו זמן יבואו להתפלל שם".
2. תפילות בימים הנוראים
רעק"א הבין שהצפיפות והדוחק בתפילות הימים הנוראים בשעת המגפה עלולים להביא לסכנה ולכן ציווה את אנשי קהילתו לצמצם את נוכחות המתפללים. כל המתפללים עשו הגרלה על התפילות השונות ורק מי שזכה בהגרלה קיבל כרטיס מיוחד עם שמו שהקנה לו את היכולת להגיע לבית הכנסת (ע"פ שאול בלום ב'גדולי ישראל: חיי הגאון רבנו רבי עקיבא איגר' עמ' 82).
3. צפיפות בתפילות הימים הנוראים
רעק"א דרש ממשטרת פוזנא להעמיד שוטרים שיפטרלו במסדרונות בתי הכנסת בימים הנוראים ויוודאו שלא תהיה צפיפות אסורה (שם).
4. קיצור התפילות
רעק"א התיר לקצר את התפילות בראש השנה והזהיר את הציבור שלא יתעכבו בבית הכנסת זמן רב. בנוסף, ציוה לקצר את התפילות ביום הכיפורים ולעשות הפסקות ארוכות בין התפילות (שם).
5. שתיה חמה לפני התפילה
בפוזנא היה מנהג שלא לשתות שתיה חמה לפני התפילה. אך רעק"א ביטל מנהג זה וציווה שכל אדם מחוייב לשתות שתיה חמה לפני שהולך לבית הכנסת. וכן, הזהיר שמי שאינו חש בטוב ילך מיד לביתו לאחר 'התקיעות דמיושב' ויסעד את ליבו (שם).

להימנע מדאגה ומעצבות
רעק"א כתב לתלמידו הרב אליהו גוטמאכר לגבי ההתמודדות עם המגפה "שלא לדאוג ולהרחיק כל מיני עצבות, שלא לילך בלילה באויר העיר, בצהרים כשהחמה זורחת טוב לטייל על פני השדה לשאוב אויר ולפתוח החלונות בבקר שיבא אויר בחדרים" (שם קמו). נראה שההדרכה להימנע מדאגה ומעצבות אינה רק עצה לשמור על בריאות הגוף והנפש, אלא היא הדרכה רוחנית לכל דבר ועניין.
רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"צ כתב באגרת: "והנה נודע לכל לומדי תורת החסידות כי כללית ענין הדאגה והעצבות גם ממילי דשמיא היא מדה רעה אשר לא לבד שצריכים להתרחק ממנה כי אם צריכים לעקרה משרשה ומקורה להיותה אסקופה נדרסת לכל מיני רע" (אגרות קודש ד' אג' א'לג עמ' שנו-שנז).
אמנם הדאגה והעצבות הן רגשות אנושיות, אך אנו נדרשים לשלוט עליהן ולהסיר את הדאגה מן הלב על ידי השכל ולהרחיק את העצבות על ידי דברים משמחים. "ויגביר דעתו וכח בינתו להיות המוח שליט על הלב, ויגרש את עצבותו ויתנהג בסדר נכון באכילה ושתיה ושינה...ולכל לראש יהיה בשמחה וטוב לבב" (אגרות קודש שם).
רבי נחמן מברסלב מלמדנו שעל ידי השמחה מגיעים ליישוב הדעת וליכולת לנהוג בקור רוח וחירות: "אך דע, שע"י מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המוח כרצונו, וע"כ קשה לו ליישב דעתו. רק ע"י השמחה, יוכל להנהיג המוח כרצונו, ויוכל ליישב דעתו. כי שמחה הוא עולם החירות, בבחינת 'כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ' (ישעיה נה, יב), שעל ידי שמחה נעשין בן חורין, ויוצאין מן הגלות" (ליקוטי מוהר"ן תניינא תורה י).

סיכום ומסקנות
ראיתי לנכון לפתוח את הלימוד בהדרכותיו של רבי עקיבא אייגר בחובה לציית להוראות הרופאים - ולסיים את הלימוד בעצה להימנע מדאגה ומעצבות. לדעתי הדרך הנכונה להתמודד עם הקורונה בתקופתנו היא בשילוב של השתיים: מצד אחד עלינו לציית לחלוטין לכל ההוראות של הגורמים הרפואיים המקצועיים למניעת התפשטות הנגיף. יש לכך חובה אנושית והלכתית חמורה ואחריות קולקטיבית. ומצד שני עלינו להימנע מדאגה ומעצבות אלא לשמור על שמחה ואמונה בה'.
"יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, לרחם עלינו ועל פלטתנו, ולמנוע משחית ומגפה מעלינו , ומעל כל עמו בית ישראל, ונאמר אמן" (מתוך התפילה בשני וחמישי לאחר קריאת התורה).


רשימה ביבליוגרפית
מכתבי רבי עקיבא איגר (ישראל תשכ"ט), עמ' קלה- קמא
רבי שלמה סופר, איגרות סופרים (יוסף שלעזינגר, וויען, תרפ"ט), עמ' 34-37.
שאול בלום, גדולי ישראל: חיי הגאון רבנו רבי עקיבא איגר (אחיעבר, ורשה, תרצ"ח), עמ' 82-85.
רבי שלמה סופר, חוט המשולש (מונקאטש, תרנ"ד), עמ' מח.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il