זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, ובשנה הזאת - "וגילו ברעדה".
אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה, מלחמת טרור.
היום הובאו לקבורה הרוגי הטרור בנתניה, ההרוג מנוה צוף, והלב כואב.
חכמנו לימדו אותנו - "אם ראית אומות מתגרות זו בזו, צפה לרגליו של משיח", וביותר יש לומר כי אם ראית אומות מתגרות בישראל, צפה להתחדשות חדשה של גאולה.
אין איש יודע לאן יובילו ההתרחשויות הללו. הדברים אינם מסורים בידינו, ואנו מסתכלים במבט של אמונה, ויודעים בוודאות שכל מאי דעביד רחמנא - לטב עביד, ועלינו להיות מוכנים ומצפים, שמהצרה הזאת תבוא ישועה.

מתנת מלחמת ששת הימים
לפני מלחמת ששת הימים היו שנים קשות, שנים של טרור, של מחבלים. היתה אוירה פסימית. ולפתע, בתוך שלושה שבועות, פרצה מלחמה, והקב"ה זיכנו בניצחון עצום, הדף את אויבינו, כבשנו את ירושלים ומרחבי ארץ-ישראל.
מלחמת ששת הימים באה עלינו בהפתעה. לא היינו מוכנים לה; לא היינו מוכנים למתנה הגדולה שקיבלנו בה. אילו היינו מוכנים, אילו היינו מצפים למתנה הגדולה הזאת, היינו יודעים לנצל את שעת-הכּושר ולעשות, ליצור עובדות בלתי-הפיכות בירושלים, בהר-הבית, במרחבי ארץ-ישראל, אבל לא היינו מוכנים. עשינו, אבל לא עשינו כל מה שיכולנו לעשות. הוחמצה השעה, וכעת עלינו ללמוד מן הנסיון ולהיות מוכנים שיכול להיות שהמאורעות האלה יביאו אותנו להזדמנות חדשה של חיזוק אחיזתנו בארץ-ישראל וחיזוק אחיזתנו בירושלים ובהר-הבית.
ירושלים היא רק שלנו. היא איננה שייכת לשום דת אחרת, רק לדת שלנו!
הר-הבית הוא מקום בית מקדשנו! אין שָׁם מקום לזרים; לא לשועלים ולא לזרים אחרים.

עברה תקופת הגלות בה התחבאנו, הסתתרנו וחיכינו עד יעבור זעם, לא יכולנו אפילו להתגונן. כעת אנחנו בשלב חדש של גאולה ומכל צרה יוצאת ישועה, וכל צרה יוצרת שעת כושר לדילוג למדרגה ולמַעֲלָה חדשה בגאולה.
זה המבט המאיר של בית מדרשינו של מרן הרב .
אסור להסתכל על הקשיים כעל משברים שיש לצאת מהם ולחזור למצב הקודם, כי אנחנו נמצאים בדרך העולה לְמַעְלָה בדרכי הגאולה, ואסור לנו להירתע מכל קושי. עלינו להמשיך בדרכינו ביתר נחישות ובגבורה.

התפקחות בעם ולא בהנהגה
הטרור המתמשך מאז ראש-השנה, הביא להתפקחות הציבור הרחב. כעת הצבור הולך ומבין יותר ויותר את הטעות הנוראה של הסכמי אוסלו. לדאבוננו אצל המנהיגות בישראל וגם אצל הפיקוד הבכיר בצה"ל ובשב"כ, ההתפקחות מאשליית אוסלו איטית מאד. הם עדיין מסובכים בְּקוּרֵי-האשליה של אוסלו, ואינם מסוגלים להשתחרר מהם. אני חושב שאלה אשר נגועים בנגיף האיידס של אוסלו הם חשוכי-מרפא; הם לא יוכלו להוציא את המדינה מהמערבולת שהם דרדרו אותה אליה.
יש קשר הדוק בין ההתרחקות מהאמונה, מהיהדות, מקדושת ארץ-ישראל ומקדושת העם, לבין הנפילה לדמיונות על הסכמי אוסלו.

העמדת אנשי אמונה בראש המדינה
על כן תיקון המצב בא יבוא מהעמדת אנשי אמונה הנאמנים לתורה, לעם ולארץ, בראש המדינה.
אם נשים בישובי יש"ע יש להם העוז לנסוע בכבישי יש"ע בלי שכפ"צ, בלי מכונית ממוגנת ירי, וחיילים ומפקדים ומנהיגי הציבור נעים בשכפ"צים וברכבים ממגוני-ירי, זה אומר שישנו משהו משובש בתפיסה של המנהיגות. רק מנהיג אמיץ שיאמר "אחרי"!, שיתייצב בראש המחנה ולא מאחוריו, הוא שיקדם את המדינה לעתידה הגדול.
המנהיגים האמיתיים של הציבור הם אלו שנושאים את רוח הגבורה של העם. כאן, בבית המדרש הזה, ישנה הרוח הגדולה של האמונה, ומתוכה נמשכת הרוח הגדולה של הגבורה והביטחון. מהישיבה כאן, ומכל שלוחותיה, מתפשטת רוח הגבורה לכל מתיישבי יש"ע: בחבל עזה, בחברון, בבנימין, בשומרון ובכל מקום ומקום.

אנחנו צריכים להתכונן לשעה שבו הציבור יבקש גודל של אמונה, ורוח של גבורה, ועלינו יהיה מוטל להאיר את האור הזה, מכוחו של בית-המדרש הזה, בראשותו של מורנו ורבנו ראש הישיבה שליט"א, כבוד הגאון הרב שפירא, שה' יאריך ימיו בטוב ובמלוא הכוחות. וכאן המקום לשיר: "ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור" (שירה בקהל).
מורנו ורבנו ראש הישיבה העומד בראש המחנה הנאמן לתורה וארץ-ישראל, הוא מצמיח פה בישיבה את המנהיגים האמתיים של הדור.
חזק ונתחזק בהודאה על העבר ובאמונה לעתיד. בשם ה' נעשה ונצליח!