^ 1.עיינו במאמרו של הרב חיים ג'קטור על קידושין קונסרבטיבים (תחומין כרך יח עמ' 84 ואילך), ששם הוא כותב:
מבין מנהיגי התנועה ורבניה יש שאינם סומכים על "היתרים" ביחס לחילול שבת, ולכשעצמם הם מקפידים לשמור את כל פרטי ההלכה, כמקובל בישראל מקדמת דנא. בכל זאת הם מזהים עצמם עם התנועה הקונסרבטיבית. במקרים רבים הם אינם מזדהים עם ההשקפה הקונסרבטיבית באשר לעיקרי אמונה, ובכל זאת הם נמנים על חברי תנועה זו, וכאמור אף על מנהיגיה (אולי מטעמי פרנסה בלבד?).
והנה על זה הביא מספר תשובות של האגרות משה. התשובה הראשונה היא באגרות משה אבן העזר חלק א סימן קלה, ושם הנידון היה גט שהיה חתום עליו רב קונסרבטיבי:
בדבר הגט אשר סדרו רבאי שלמד איזה זמן אצל סעמינאר הקאנסערוואטיוון וגם הוא רבאי בביהכ"נ קאנסערוואטיווי והוא גם חתום בעד על הגט וגט אחר א"א להשיג מהבעל כי הוא רוצה לעגנה רק כשיתנו לו סך גדול מאד שאין ביד האשה ליתן, וטיבו ומעשיו של הרבאי זה לא ידוע אך כת"ר דבר עמו בעצמו להודע ממעשיו ואמר לו כי הוא מתפלל ומניח תפילין בכל יום ושומר שבת ונזהר ממאכלות אסורות, אבל מזלזל באיסור הוצאה בשבת, ומאחרים לא נשמע כלום אודותו מה טיבו.
והנה מצד אמירתו בעצמו לפני כת"ר שעבר על איסור הוצאה בשבת פשוט שלא נפסל לעדות, דאין אדם משים עצמו רשע ואינו נאמן לפסול עצמו לעדות...
אבל יש לדון בזה ממה שכתבתי כבר בתשובה דמינים ואפיקורסין נפסלין לעדות אף בלא הגדת עדות בפניהם ובפני ב"ד...
וא"כ באלו שלמדו בסעמינאר הקאנסערוואטיוון והם רבאייס בבתי כנסיות שלהן ששיטתם הוא לבטל ולזלזל בכמה דיני התורה שהוא בא מכפירה בתורה מן השמים שזהו אפיקורס לדין זה, כדאיתא בפ"ד מרוצח ה"י, יש אולי להחשיבן כמוחזקין לכופרין בתורה שפסולין לעדות כיון שנרשמו בתלמידיהן. ואף אם נימא שלא נחשבו כמוחזקין לכופרין במה שלמדו שם, דאפשר מאיזה טעם להנאתן למדו שם וקבלו משרת רבאי אצלם אף שנשארו באמונתם בתורה, מ"מ אולי איתרע חזקת כשרות שלהן והוו ספק פסולין. אך יש גם סברא לומר דכיון שמצוי אלו שלומדין שם איזה זמן בשביל פרנסה שמשיגים אח"כ משרת רבאי בב"כ שלהן שמשלמין ביותר, לא איתרע חזקתן לחשדן בכופרין. ואף שאסור זה מקרא דהרחק מעליה דרכך זה מינות... מ"מ אין לפוסלן לעדות מצד איסור זה דאין בו לאו ומלקות, וחשוד על הקל לא חשוד על החמור ונשארו בחזקת כשרותן שאינם כופרים. ולכן הדבר אצלי בספק אם הרבאי פסול לעדות; ואף שאולי נוטה יותר שלא נפסל כ"ז שאין לנו עדים ובפניו שעבר על איסורין הפוסלין לעדות, מ"מ לא הייתי מכשיר בפסול דאורייתא.
והנה מבואר בדברי האגרות משה שאם הוא רב קונסרבטיבי שומר מצוות, אין לפסלו מצד עבירה כל זמן שלא באו עדים שעבר עבירות, אלא שיש לחשוש שמא הוא פסול מצד שהוא מאמין בשיטתם של הקונסרבטיבים שיש בה ענייני כפירה ונפסל מדין כופר. אמנם אין זה מוכרח, כי ייתכן שהוא אינו כופר ואינו לומד ועובד אצלם אלא מטעמי פרנסה, ואף שגם זו עבירה, אינו נפסל משום כך. ולכן כתב שנוטה יותר שאינו נפסל.
למעשה, כיוון שבאותו מקרה היו עדי מסירה כשרים, והחשש לא היה אלא מדרבנן לבד מצד מזויף מתוכו שחתום עליו פסול, העלה האגרות משה:
וכיון שהוא רק חשש פסול מדרבנן, סמכתי במקום עגון ע"מ שבארתי שיותר נוטה שלא נפסל הרבאי עדין לעדות. ולכן מותרת האשה להנשא. והסכים לזה גם הגרי"א הענקין שליט"א. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.
נמצא שבנידון שלפניו הכשיר הגר"מ פיינשטיין את עדותו של הרב קונסרבטיבי לעניינים דרבנן. ואף שכתב שאילו הנידון היה דאורייתא לא היה סומך להכשיר, מכל מקום נראה שזה רק בנידון ההוא שלא היה ברור לו אם הרב כופר, ולכן רק נטה לומר שאינו נפסל כל זמן שלא נתברר הדבר, אבל למיחש מיהא בעי ולכן לא רצה להקל בדאורייתא. אך אילו היה ברור לו שאינו כופר, לא היה פוסלו אף בדאורייתא.
וכעין הדברים האלו כתב האגרות משה באבן העזר חלק ד סימן יג ענף ג, ושם הנידון היה אשה שנשאת אצל רב קונסרבטיבי, ושוב נשאה לאחר בלא גט מהראשון ונולדו ילדים מהשני:
והנה לבד זה איכא ספק על עצם הקידושין שהיו אצל ראביי קאנסערוואטיווי שאף אם היה מהטובים שבהם שלא היה אוכל מאכלות אסורות ולא היה מחלל שבת בפרהסיא לבא לביהכ"נ שלו במכונית, מ"מ לבד שחזקת כשרות הא ודאי לית לו וממילא פסול מספק, הא כיון שהוא חבר להראבייס דקאנסערוואטיוון ששיטתם לבטל איזה מצות התורה גם דאורייתא ורוב איסורין דרבנן שהם עניני כפירה הם פסולין לעדות אף שלא שמענו ממנו כלום... שלכן גם לענין פסלות עדותן שרק זה הוא נוגע למעשה בזה"ז נמי תלוי בפרסום ובחזקה ואין לך פרסום וחזקה היותר גדול שהוא מחזיק בשיטת הקאנסערוואטיוון לכפור בהרבה דיני התורה ואולי גם לכפור בעיקר קבלת תורה בהר סיני כשהוא ראביי בבית כנסת שלהן, ואף אם עושה זה בשביל פרנסה נמי הוא בדין כופר שפסול לעדות, דלענין כפירה לא שייך לחלק בין כופר ממש ובין כופר בשביל שיש לו ריוח ושכר מזה, ואדרבה אם הוא בשביל פרנסה הא גרע לענין עדות דבמומר לתיאבון פסול לכו"ע ובמומר להכעיס הא לרבא אינו פסול...
עכ"פ באלו הראבייס דקאנסערוואטיוון שהיא כפירה בהרבה דיני התורה, הם פסולין לעדות אף אם נימא שלא עברו על איסורין לאוין דמלקות ומכיון שנוטלין שכר גדול הוא גם לתיאבון שאף לרש"י שלית לו הק"ו דהרמב"ם יפסלו גם לרבא.
אמנם אף בתשובה זו נראה שהדבר לא יצא מכלל ספק לגר"מ פיינשטיין, והא ראייה שבסוף התשובה כתב:
עכ"פ הרי נתבאר כמה ספקות שיש בקידושי בעל הראשון בעצם אף בלא ענין טעות בהקידושין... שלכן אף אם היה נוגע זה להאשה עצמה להתירה להנשא הייתי ירא מלהתירה מפני חומר א"א שהחמירו בה הרבה, אבל כיון שנוגע זה להבן והבת שהנידון הוא לענין לאו דממזרות דאדרבה התורה הקלה בהו הרבה וגם רבנן מצינו שהקלו הרבה, פשוט וברור שיש להתירן לינשא לקהל.
ומוכח שלמעשה הקל רק לגבי ממזרות הילדים ואף זה רק מפני טעמים נוספים ולא סמך על היות הרב הקונסרבטיבי פסול. ונראה בטעם הדבר כפי שביאר בתשובתו הראשונה שאין זה מוכרח שמחמת שעובד אצל הקונסרבטיבים שהוא כופר, ואם יתברר שאינו כופר כלל הרי שהוא כשר, וממילא יש לחשוש לקידושין שסידר.
ועיינו עוד באגרות משה אבן העזר חלק ד סימן מו:
אבל כותב כתר"ה שיש לעיין בזה מחמת שהיו קידושיה ונישואיה לפני ראביי קאנסערוואטיווי שפשוט לדידי שהוא פסול לעדות אף שאומרים עליו שהוא שומר שבת ואוכל כשר, כי זה עצמו שהוא רב אצל קאנסערוואטיוון ונוהג את עדתו בדרכי הקאנסערוואטיוון הוא איסור מעניני כפירה שפוסל לעדות. ואף אם בלבו הוא מאמין ממש, כיון שעכ"פ בפיו מסכים לשיטתם הוא פסול לעדות וכ"ש שודאי גם בלבו הוא כופר בדברים שהם כופרים.
כאן התבטא שב"ראביי קאנסערוואטיווי שפשוט לדידי שהוא פסול לעדות אף שאומרים עליו שהוא שומר שבת ואוכל כשר, כי זה עצמו שהוא רב אצל קאנסערוואטיוון ונוהג את עדתו בדרכי הקאנסערוואטיוון הוא איסור מעניני כפירה שפוסל לעדות". מזה משמע שכל מי שהוא רב בבית כנסת קונסרבטיבי הרי הוא פסול לעדות, גם אם שומר את כל המצוות באופן גורף. אלא שמהמשך דבריו, "כיון שעכ"פ בפיו מסכים לשיטתם", נראה שאם רב זה באמת לא דיבר נגד ההלכה, כן יש מקום להכשירו. והרי בנידון דידן העיד מר ו' (עיינו למעלה הערה 6) שבנוסף לקיום המצוות האישי של הרב ב', הרי שאף פעם לא שמע אותו מדבר נגד ההלכה. ואדרבא, הרב ב' ניסה לשכנע אחרים כן לקיים את ההלכה והוא "כעס על התנועה הקונסרביטית" בגלל כל מיני קולות שרצו לחדש, ובאופן יחסי (לרבנים קונסרבטיביים באופן כללי) היה "מאוד מחמיר".
ועיינו עוד באגרות משה אהע"ז חלק ד סימן עח:
אך אם היה גר כדין או שהיה ישראל ממש, הרי הקידושין לפני רב קאנסערוואטיווי שחזקתם שהם כופרים בעיקרי האמונה אף כשלא ידוע הגברא ממש, וכ"ש הכא שידוע למחלל שבתות בפרהסיא שאין קידושין.
ונראה שזה כדבריו ביתר התשובות שחזקתם ככופרים או שיש לחשוש לכך, אך במקום ש"ידוע הגברא" והוא להפך שאינו כופר, אין הדין כן. [בגוף התשובה שם בלאו הכי היה טעם נוסף להקל כמבואר שם.]
ועיינו עוד באגרות משה אבן העזר חלק א סימן קכא:
בדבר מה שלא נמצא שם סופר שיכול לכתוב גט אלא אחד שהוא שמש בביהכ"נ של הנוהגים במנהגי הקאנסערוואטיוון והוא בעצמו בחזקת שומר תורה ומצות רק בזה מיקל לפרנסתו והוא גט בשעת הדחק ומקום עיגון ואין להם או אין רוצים ליתן בעד הוצאות להביא סופר ממקום אחר שרחוק משם וצריך לזה הוצאה מרובה, אם יש להכשירו לכתוב הגט.
הנה בשעת הדחק כזה פשוט לע"ד שיכול לכתוב הגט, דרק מומר לע"ז ומחלל שבת בפרהסיא פסול משום דאינו כותב לשמה...
ובעובדא זו איני רואה שיהיה פסול לעדות, דלא עבר עבירה שיש בה מלקות בזה שמשמש בביהכ"נ של הקאנסערוואטיוון כיון שאינו מחזיק כשיטתם שהרי הוא שומר תורה ומצות. ואף שמתפלל כשיש שם תערובות אנשים ונשים שהוא איסור גמור מה"ת, מ"מ הא אין בזה מלקות ואף מדרבנן מסתבר שאין לפוסלו משום שבאיסור זה מזלזלין הרבה בעוה"ר מחסרון ידיעה וגם הא פסול מדרבנן צריך הכרזה, ולכן אף שודאי מכוער הדבר ליקח אותו לסופר כשאפשר באחר אבל להוציא הוצאה יתירה גם להישועות יעקב מסתבר שאין להחמיר ויש להכשירו. אבל להיות עד אין להכשירו אף כשליכא אחר.
והנה אף בתשובה זו נקט שאדם המוחזק כשומר תורה ומצוות אלא שמחמת פרנסתו עובד בבית כנסת קונסרבטיבי ואף מתפלל עמם, אינו פסול לעדות מעיקר הדין, אלא שלכתחילה אין לקחתו להיות עד על גט. וזה כמו שנראה מיתר תשובותיו שאינו בהכרח שכל מי שעובד אצל הקונסרבטיבים נפסל, ואם ידוע לנו שהוא בחזקת כשרות ואינו כופר ואינו עובר על איסורים, אינו פסול מעיקר הדין.
ועיינו גם באגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קז:
הנה לקבל משרת מורה ומנהל בת"ת של בית כנסת של קאנסערוואטיוון אין רוח חכמים נוחה מזה, אך שאין לומר שהוא דבר איסור להיות מנהל ומורה בת"ת שלהם אם מניחים ללמדם תורת השי"ת ולהתפלל כראוי וגם שיהיה זה במקום אחר לא בביהכ"נ שלהם, ולכן אין מוחים לאלו שצריכים פרנסה מלקבל משרה כזו, כי הרי יש גם מעלה שגם בניהם של הקאנסערווטיוון צריכים ללמד תורת השי"ת ואולי יתגדלו לתורה ומצות כיהודים כשרים...
והנה בתשובה זו נקט שמעיקר הדין אין איסור אם לצרכי פרנסה מלמד אצל הקונסרבטיבים, אף שאין רוח חכמים נוחה הימנו ואין ראוי לעשות כן במקום שיכול להתפרנס בדרך אחרת, כדביאר בהמשך התשובה. אבל מצד שני באגרות משה יורה דעה חלק ב סימן יב וסימן קח כתב לגבי מי שעובד אצל הקונסרבטיבים שאין לסמוך על שחיטתו וכן אין למנותו למגיד שיעור, ולמרות כל זאת בתשובה בחלק ב סימן קז כתב שאין לומר שהוא דבר איסור. ועל כורחך שהכול לפי העניין, ובסתמא מי שעובד אצל הקונסרבטיבים יש לחשוש שנמשך אחריהם ולכן אין ראוי למנותו לתפקידים הדורשים נאמנות, אך במקום שהתברר שאינו עושה כן אלא לצורכי פרנסה ולקרבם מעיקר הדין אינו נפסל.
[נציין שבאותה עובדא גופה של השוחט ובודק שביורה חלק ב סימן יב פסלו מטעם שעבד אצל הקונסרבטיבים, חזר והכשירו ביורה דעה חלק ג סימן א:
הנה בדבר שאלת ידידי הרה"ג ר' בן ציון ראזענטאל שליט"א בדבר שו"ב שנעשה שמש בביהכ"נ של קאנסערוואטיוון שהשבתי (אג"מ חיו"ד ח"ב ס' י"ב) שאין לו נאמנות, קבלתי ידיעה מהשו"ב שעליו היתה השאלה, ומתנצל אשר מחמת שלא ידע חומר הדבר באשר ראה שעוד שוחטים יש בשיקאגא אשר יש להם איזה משרה בביהכ"נ דקאנסערוואטיוון מעניני שמשות כקריאה בתורה וכדומה ומרכז הרבנים לא מיחו בהם מאיזה טעם, לכן הקל גם הוא בעת דחקו לקבל עליו השמשות שם שעיקר עבודתו היתה בהמקום שקורין אותו ביהמ"ד ששם נוהגין כדיני התורה בכל הפרטים ורק שם התפלל בעצמו, ומעולם לא עשה שום דבר נגד הדין ומנהגי ישראל קדושים, ועתה שנודע מחומר הדבר יעזוב את משרת השמשות שם. ולכן פשוט וברור שיש לו חזקתו הראשונה לנאמנות בכל עניני השחיטה ולכל מצות התורה כמתחלה, שהיה ידוע לשו"ב מובהק וירא שמים, וגם אני בעצמי הכרתיו לשו"ב מובהק וזהיר במלאכתו מלאכת הקדש דשחיטה ובדיקה וח"ו לקפחו בעבודת השחיטה ובדיקה שלו.
ועיינו עוד באגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יז בדבר אחד שרצה לערוך חתונה בבית כנסת קונסרבטיבי שכתב:
והראביי עצמו פשוט שפסול לעדות ואין חלוק אם היה מתחלה רב קאנסערוואטיווי שלמד בסעמינאר שלהם או שהיה רב מוסמך שקבל משרה בטעמפל הקאנסערוואטיווי, ואולי עוד גרוע שהוא כשנה ופירש.
אולם שם הנידון היה על חתונה עתידית ולכן הוכיח אותו שאין לעשות כן וכמבואר בהמשך התשובה, שהרי בסתמא יש לחשוש שהרב אצלם הוא פסול, אך אין מכאן סתירה ליתר התשובות שהבאנו שמוכח שאינו אלא חשש פסול ויש מקרים בהם יכול להתברר שהרב הוא כשר.
ועיינו עוד באגרות משה אבן העזר חלק ב סימן כו ענף ה ד"ה ומש"כ:
.... מסתמא הוא מהקאנסערוואטיוון שסתמן פסולין לעדות מחזקת כופרין בעיקרי הדת.
ועיינו בדבריו באבן העזר חלק ה סימן ז:
ובכלל לדעתי כיון שהוא רב אצל קאנסערוועטיוון הוא בחזקת פסול בודאי דהרי הם כופרין בתורה שבע"פ בכמה דברים, וצריך ראיה שהוא כשר...
ויש לציין עוד תשובה מהגרמ"פ זצ"ל בכת"י מה' מנחם אב תשל"ב (שהמציא לנו הרב יונה ריס), בו הוא כותב:
הנה הגרות אצל קאנסערוואטיווע ראבייס... אין הגרות אצלם כלום, אם לא שידוע בברור שראביי זה הוא שומר תורה, וגם בזה הוא ספק משום דכמו שקבל משרה כזו בשביל הרוחת ממון ולא חש על האיסור כמו כן הא יכול להעיד שקר בשביל ממון ואיזה הנאה אחרת... אך אם היה ידוע שהוא שומר תורה בברור אולי היה מקום להכשיר בשעת הדחק אבל הא הוא דבר שליכא על זה ידיעה ברורה.
ועו"ע בדבריו ביו"ד ח"א סימן קס ד"ה אבל עכ"פ.
הנראה מכל תשובותיו של האגרות משה הוא שבסתמא מי שעובד אצל הקונסרבטיבים, אף אם הוא כשלעצמו שומר תורה ומצוות, יש להניח שהוא כופר, אך היכן שהתברר שאינו כופר, אינו פסול, ולכן במקצת התשובות הכשירם בשעת הדחק.
וכן מסקנת הרב ג'קטור (במאמרו שם) שכל מעשה הנעשה אצל הקונסרבטיבים מחייב דרישה וחקירה על מנת לברר היטב מה נעשה ואצל מי. ועיינו גם מאמרו של הרב שילה רפאל, "הרפורמים והקונסרבטיבים בהלכה" (משכן שילה תשנ"ו, קמה – קנב), שאחר שהביא את דברי האגרות משה בתשובותיו השונות, גם הוא הסיק:
נמצינו למדים שלגבי הקונסרבטיבים הדבר ספק ויש לענ"ד לבדוק כל מקרה לגופו של ענין ולחקור היטב מיהו אותו ראביי, האם הוא שומר שבת, האם הוא מצרף עדים כשרים וכד' ואין נידון אחד דומה לחברו.
ועיינו פסק דינו של הרב ישראל מאיר יונה (קובץ בית הלל מא (א), עמ' נה-ס) שדן במקרה כעין זה, שבו האמא התגיירה בגיור קונסרבטיבי, ולאחר הולדת בתה גוירה שוב עם בתה בגיור אורתודוקסי, ואחר שדרש וחקר על בית הדין הראשון שהיו כולם רבנים שומרי מצוות, גם כן העלה להתירה לכהן. והביא בסוף דבריו מכתב מהרב עובדיה יוסף שעיין בפסק הדין והסכים עמו. [ועיינו עוד בתגובות לפסק דין זה שפורסמו בקובץ בית הלל מג, עמ' קטו-קכב.]
וכן מקובלנו ממרן הגר"ש ישראלי שבכל הנעשה אצל הקונסרבטיבים יש לדרוש ולחקור היטב כי יש ביניהם העושים כדין. וכן מופיע בשו"ת במראה הבזק חלק א תשובה צז שיש לדרוש ולחקור אחר גיור הנעשה על ידי קונסרבטיבים האם נעשה כדין. וכן שם בתשובה פד שאם הרב למד בישיבות יש לחשוש שהיו ג' כשרים בגיור ויש לחוש לחומרא שהגיור היה כדין. וכן הוא גם בחלק ד תשובה צה שבסתמא יש לחוש לחומרא שגיור קונסרבטיבי הוא גיור, ואם מגיירים שנית אין לברך על הטבילה. וכן גם נפסק בחלק ב תשובה קטו, ובעוד תשובות רבות בשו"ת במראה הבזק.
ועיין בשו"ת במראה הבזק חלק ו תשובה ח אודות אם חזן של בית כנסת קונסרבטיבי יכול לשמש כחזן בבית כנסת אורתודוקסי, ושם נאמר:
אם בעבודתו בבית הכנסת הקונסרבטיבי אין הוא עובר עברות (כגון שתמיד יש מניין של גברים, ואין שינויים אסורים בתפילה, ובמיוחד אם עבודתו שם היא לצורך קירוב רחוקים), הוא יכול לשמש כחזן בשעת הצורך גם בבית כנסת אורתודוקסי.
אמנם עיין במאמרו של הרב אהרן סולובייצ'יק, לגבי קידושין שנערכו על ידי רב קונסרבטיבי (הפרדס שנה סא חוברת ב עמ' 8-19, ומשם בתחומין כרך כ עמ' 310-297) שכתב בסופו שרב קונסרבטיבי, אף אם הוא שומר מצוות קלה כבחמורה וירא שמיים ומאמין באמונה שלמה ותלמיד חכם, מכל מקום פסול להיות דיין בבית דין של גיור. וביאר שהסיבה לכך היא משום שבכך שהינו חלק מהתנועה הקונסרבטיבית הצטרף לרשעים, ומבואר בגמרא (סנהדרין כו ע"א) ש"קשר רשעים אינו מן המנין". ועוד הביא את דברי הרמב"ם (סנהדרין פרק ב הלכה יד), "ואסור לאדם חכם שישב בדין עד שידע עם מי ישב שמא יצטרף עם אנשים שאינן הגונים ונמצא בכלל קשר בוגדים לא בכלל בית דין". ומזה רצה ללמוד שמי שמצטרף עם רשעים נפסל לדון, אלא שכתב שלא התברר האם פסול זה הוא מדאורייתא או מדרבנן.
אבל לכאורה דבריו צריכים עיון גדול, שהרי כל המבואר בגמרא וברמב"ם הוא שאותו צירוף עם רשעים אינו נחשב מניין, וכן מדויק ברמב"ם שכאשר יושב עם אנשים שאינם הגונים אין זה בית דין. אך לא התבאר בשום מקום שמחמת שהצטרף לרשעים באיזה עניין, שעתה נפסל לדון ואינו יכול לשבת כלל בדין אף עם כשרים. ואף בדברי האגרות משה שהבאנו לעיל נראה שלהפך, שאם אכן מתברר שהרב הקונסרבטיבי שומר תורה ומצוות ומאמין באמונה שלמה, אף שעבר על אזהרת חז"ל להתרחק מן המינות בכך שהצטרף אל הקונסרבטיבים, מכל מקום אינו נפסל משום כך, ומשום הכי במקרים מסוימים שהתבררו לעיל, הכשירם האגרות משה בעת הדחק. וכן מבואר מדברי הפוסקים שהבאנו, שיש לדרוש ולחקור היטב אודות כל גיור הנעשה אצל הקונסרבטיבים ואחרת הוא ספק, ולדברי הרב אהרן סולובייצ'יק מה יש לדרוש ולחקור, הלא כולם פסולים מהאי טעמא שהצטרפו אל הרשעים.]
^ 2.הזכרנו כמה פעמים שיש עדויות שגם הרב א' וגם הרב ב' היו שומרי שבת ומצוות. אבל מול זה הרי גם יש עדות ששניהם השתמשו במיקרופון בבית הכנסת בשבת. האם אין עדויות אלו סותרות? והאם שימוש במיקרופון בשבת אינו פוסל לעדות וממילא גם מלהיות דיין?
לעניות דעתנו עצם השימוש במיקרופון אינו פוסל. שהרי אמנם נכון הוא שהתקבל ביהדות האורתודוקסית שיש איסור מוחלט להשתמש במיקרופון בשבת, אפילו לצרכי מצוה כגון דרשות בבית הכנסת. אבל איסור זה, לפחות במיקרופון שהודלק לפני שבת, לא היה מוסכם תמיד, אפילו בין הרבנים האורתודוקסים. רבנים חשובים התירוהו לפני עשרות שנים, ועדיין יש וויכוחים האם הוא אמור להיות מותר מעיקר הדין. ועל כן, הואיל ויש עדויות על הרב א' שהוא המשיך לשמור מצוות, נראה שיש לומר שנשאר בחזקת הכשרות שלו, למרות שכאשר הגיע למקום שבנידוננו (כאמור, כדי להיות עם ילדיו) השתייך לבית (או לבתי) כנסת קונסרבטיבי(ים). ויש להניח שהשתמש במיקרופון בהסתמך על הדעות המקילות עכ"פ בראותו את המצב כשעת הדחק.
נוסיף שגם על הרב ב' יש עדויות ששמר שבת ומצוות אחרות, ולפי ההתרשמות של מי שהכירו כעשרים שנה, שמירה זו הייתה שלימה. ואמנם גם עליו יש עדות שהשתמש בשבת במיקרופון בבית הכנסת, אבל יש לציין שהוא גדל בתוך קהילה קונסרבטיבית, קיבל "הסמכה לרבנות" מגוף קונסרבטיבי (Jewish Theological Seminary), והמדיניות הרשמית של התנועה הקונסרבטיבית היא שיש להתיר שימוש במיקרופון אפילו מבחינה הלכתית.
ועל כן, אם עצם ההשתייכות של האדם לתנועה הקונסרבטיבית (אם הוא עדיין שומר מצוות) אינה פוסלת אותו לעדות, נראה שגם השימוש במיקרופון בבית הכנסת לא יפסול אותו.