בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • פר׊×Ē ×Š×‘×•×ĸ ו×Ē× "ך
  • חומש בראשי×Ē
  • בראשי×Ē
קטגוריה משני×Ē
undefined
13 דק' קריאה
מדו×ĸ פ×Ēח בבראשי×Ē
ר׊"י כדרכו בכל חומש מחמישה חומשי ×Ēורה, פו×Ēח בשבחן של ישראל, ומראה איך הוא רמוז ב×Ēחיל×Ē ×›×œ ץפר, גם כאן ב×Ēחיל×Ē ×Ą×¤×¨ בראשי×Ē ×‘×•×—×¨ ר׊"י במדרש ×ĸל זכו×Ēנו ×ĸל אר×Ĩ ישראל, ו×ĸל שבחם של ישראל 1 :
"בראשי×Ē - אמר רבי י×Ļחק לא היה ×Ļריך לה×Ēחיל [א×Ē] ה×Ēורה אלא (שמו×Ē ×™×‘ ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מ×Ļוה ראשונה ׊נ×Ļטוו [בה] ישראל, ומה ט×ĸם פ×Ēח בבראשי×Ē, משום (×Ēהלים קיא ו) כח מ×ĸשיו הגיד ל×ĸמו ל×Ē×Ē ×œ×”× נחל×Ē ×’×•×™×, ׊אם יאמרו אומו×Ē ×”×ĸולם לישראל לסטים א×Ēם, שכבש×Ēם אר×Ļו×Ē ×Š×‘×ĸה גוים, הם אומרים להם כל האר×Ĩ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונ×Ēנה לאשר ישר ב×ĸיניו, בר×Ļונו × ×Ēנה להם ובר×Ļונו נטלה מהם ונ×Ēנה לנו:"
"בראשי×Ē ×‘×¨× - אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבו×Ēינו ז"ל בשביל ה×Ēורה ׊נקרא×Ē (משלי ח כב) ראשי×Ē ×“×¨×›×•, ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) ראשי×Ē ×Ēבוא×Ēו".
קושיי×Ē ×¨×Š"י מדו×ĸ פ×Ēח בבראשי×Ē ×•×œ× ב"החודש הזה לכם", נוב×ĸ×Ē ×ž×Ÿ ההנחה שמטר×Ē ×”×Ēורה היא ללמד א×Ē ×ž×Ļוו×Ē ×”×Ēורה, כי "×Ēורה" מ׊מ×ĸו×Ēה "הוראה", ו×Ēשוב×Ēו מלמד×Ē ×Š×–×›×•×Ēנו ×ĸל אר×Ĩ ישראל חשובה כ×Ēורה, ואפילו ראויה להיכ×Ēב ב×Ēחיל×Ē ×”×Ēורה לפני כ×Ēיב×Ē ×ž×Ļוו×Ēיה.
חשיבו×Ēה של אר×Ĩ ישראל, והיו×Ēה מקום מ×Ēאים ל×ĸם ישראל, מבואר×Ē ×‘×”×¨×—×‘×” ברמב"ן ויקרא (פר׊×Ē ××—×¨×™ מו×Ē) פרק י"ח פסוק כ"ה, בחר×Ēי רק בקט×ĸ המלמד ×ĸל חשיבו×Ē ×”××¨×Ĩ לקיום מ×Ļוו×Ē ×”×Ēורה: וז"ל:
"והנה הכ×Ēוב ׊אמר (דברים יא יז) ואבד×Ēם מהרה ושמ×Ēם א×Ē ×“×‘×¨×™ אלה וגו', אינו מחייב בגלו×Ē ××œ× בחוב×Ē ×”×’×•×Ŗ כ×Ēפילין ומזוזו×Ē, ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים ×ĸלינו כשנחזור לאר×Ĩ, כי ×ĸיקר כל המ×Ļו×Ē ×œ×™×•×Š×‘×™× באר×Ĩ ה' . ולפיכך אמרו בספרי (ראה פ), וירש×Ēם או×Ēה וישב×Ēם בה ושמר×Ēם ל×ĸשו×Ē (דברים יא לא לב), ישיב×Ē ××¨×Ĩ ישראל שקולה כנגד כל המ×Ļו×Ē ×Š×‘×Ēורה, וכך הוא ב×Ēוספ×Ēא ד×ĸ"ז (פ"ה ה"ב). וזו היא מחשב×Ē ×”×¨×Š×ĸים (סנהדרין קה א) שהיו אומרים ליחזקאל, רבינו יחזקאל ×ĸבד שמכרו רבו יש ×ĸליו כלום, ׊נאמר (יחזקאל כ לב) וה×ĸולה ×ĸל רוחכם היה לא ×Ēהיה א׊ר א×Ēם אומרים נהיה כגוים כמשפחו×Ē ×”××“×ž×” לשר×Ē ×ĸ×Ĩ ואבן:"
החידוש הגדול בדבריו שקיום המ×Ļוו×Ē ×‘×Š×œ×ž×•×Ē ×”×•× רק באר×Ĩ, וזה כולל גם מ×Ļוו×Ē ×”×Ēלויו×Ē ×‘×’×•×Ŗ, ומה שאנו חייבים לקיים בחו"ל הוא משום "ה×Ļיבי לך ×Ļיונים", כדי שנזכור לקיימם כשנחזור לאר×Ĩ.
הקושיו×Ē ×ĸל פירוש ר׊"י
×ĸ×Ēה × ×ĸמוד ×ĸל דברי ר׊"י ×ĸל ט×ĸ× ×Ē ××•×ž×•×Ē ×”×ĸולם וה×Ēשובה להם ×ĸל זכו×Ēנו ×ĸל אר×Ĩ ישראל, ו×ĸולו×Ē ×‘×”×Ą×‘×¨×• כמה קושיו×Ē:
א. מי הם אלה שטו×ĸנים נגדנו "לסטים א×Ēם"? לכאורה הכנ×ĸנים שניזוקו מן הכבוש, אולם לפי ר׊"י ט×ĸנה זו נ׊מ×ĸ×Ē ×ž×¤×™ "אומו×Ē ×”×ĸולם", ו×Ļריך להבין מדו×ĸ ר׊"י אומר זא×Ē?
ב. ×Ēופ×ĸה של כבוש אר×Ļו×Ē ×”×™×™×Ēה מקובל×Ē ×‘×ž×™×•×—×“ ב×Ēקופה ההיא, ×Ēקופ×Ē ×”×ĸולם ה×ĸ×Ēיק, ×ĸמים כבשו אר×Ļו×Ē ×•×”×Ēיישבו בהם, ולא מ×Ļאנו ׊ט×ĸנו כנגדם "ליסטים א×Ēם", ולמה כלפינו דווקא הם באים בט×ĸנה כזא×Ē?
ג. גם ב×Ēורה מ×Ļאנו שכבוש מהווה "קנין", ומי שקונה קרק×ĸ ממלך שכבש הרי היא שלו. ולכן הו×Ēר לנו לכבוש חלקים מאר×Ĩ ×ĸמון ומואב לאחר שסיחון כבש או×Ēם מהם, ו×ĸל כך אמרו חז"ל "×ĸמון ומואב טהרו בסיחון" 2 .
למרו×Ē ×”××ž×•×¨ ל×ĸיל שכבוש מלחמה מהווה קנין, אפ׊ר שאין זה פוטר א×Ē ×”×›×•×‘×Š מט×ĸנה מוסרי×Ē ×›× ×’×“×•, אם כבש ללא ה×Ļדקה.
ד. כמה שקרי×Ē ×”×™× הט×ĸנה כלפינו "לסטים א×Ēם", שכן לפי ר׊"י הכנ×ĸנים כבשו א×Ē ×”××¨×Ĩ מ׊ם בן נח 3 , ואם כן הם הגזלנים ו×ĸליהם להשיב גזלה לב×ĸליה. הרמב"ן מביא מדרש שאכן זו ה×Ēשובה לט×ĸ× ×Ēם לסטים א×Ēם:
"מפני ז' אומו×Ē ×Š×œ× יהיו מונין א×Ē ×™×Š×¨××œ ואומרים להם הלא אומה של בזיזו×Ē ××Ēם, וישראל משיבין להם, וא×Ēם הלא בזוזה היא בידכם , הלא כפ×Ēורים היו×Ļאים מכפ×Ēור השמידום וישבו ×Ēח×Ēם (דברים ב כג), וכו' "
ה. לפי הרמב"ן הקב"ה במכוון × ×Ēן א×Ē ×”××¨×Ĩ למשמר×Ē ×œ×›× ×ĸן, בגלל שהוא × ×Ēקלל להיו×Ē "×ĸבד", ומה שקנה ×ĸבד קנה רבו, וזו היי×Ēה ×ĸ×Ļ×Ē ×”' ל×Ē×Ē ×œ×• א×Ē ×”××¨×Ĩ למשמר×Ē ×ĸד ׊×ĸם ישראל ירשו א×Ē ×”××¨×Ĩ 4 , כדי שלא ×Ēהיה אומה באר×Ĩ ישראל ׊×Ēוכל לט×ĸון ב×ĸלו×Ē ×ĸל האר×Ĩ.
ו. ה×Ēשובה שנו×Ēן ר׊"י לט×ĸ× ×Ē ×”××•×ž×•×Ē ×œ×Ą×˜×™× א×Ēם: "כל האר×Ĩ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונ×Ēנה לאשר ישר ב×ĸיניו, בר×Ļונו × ×Ēנה להם ובר×Ļונו נטלה מהם ונ×Ēנה לנו:"
×Ļריך להבין איך אנו יוד×ĸים ׊"בר×Ļונו × ×Ēנה להם", האם בגלל שהם כבשו א×Ē ×”××¨×Ĩ, והאם "בר×Ļונו × ×Ēנה לנו" זה בגלל שאנו כבשנו א×Ē ×”××¨×Ĩ מהכנ×ĸנים, אם כן לפי זה כל גזלן י×Ēר×Ĩ ויאמר שזכה בדין והוכחה לכך שה×Ļליח ×œ×—×˜×•×Ŗ א×Ē ×”×’×–×œ×”!?
קושי×Ē ×”×¨×ž×‘"ן ×ĸל ר׊"י ו×Ēשוב×Ēו
רמב"ן מקשה ×ĸל ר׊"י מ×ĸיקרא מה השאלה מדו×ĸ פ×Ēח בבראשי×Ē:
"ויש לשאול בה, כי ×Ļורך גדול הוא לה×Ēחיל ה×Ēורה בבראשי×Ē ×‘×¨× א-להים, כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שה×ĸולם קדמון, הוא כופר ב×ĸיקר ואין לו ×Ēורה כלל.
וה×Ēשובה, מפני ׊מ×ĸשה בראשי×Ē ×Ą×•×“ ×ĸמוק אינו מובן מן המקראו×Ē, ולא יווד×ĸ ×ĸל בוריו אלא מפי הקבלה ×ĸד משה רבינו מפי הגבורה, ויוד×ĸיו חייבין להס×Ēיר או×Ēו, לכך אמר רבי י×Ļחק שאין לה×Ēחל×Ē ×”×Ēורה ×Ļורך בבראשי×Ē ×‘×¨×, והספור במה שנברא ביום ראשון ומה × ×ĸשה ביום שני ושאר הימים, והאריכו×Ē ×‘×™×Ļיר×Ē ××“× וחוה, וחטאם ו×ĸנ׊ם, וספור גן ×ĸדן וגרוש אדם ממנו, כי כל זה לא יובן בינה שלימה מן הכ×Ēובים, וכל שכן ספור דור המבול והפלגה, שאין ה×Ļורך בהם גדול, ויספיק לאנשי ה×Ēורה בל×ĸדי הכ×Ēובים האלה, ויאמינו בכלל בנזכר להם ב×ĸ׊ר×Ē ×”×“×‘×¨×•×Ē (שמו×Ē ×› יא) כי ׊׊×Ē ×™×ž×™× ×ĸשה ה' א×Ē ×”×Š×ž×™× וא×Ē ×”××¨×Ĩ א×Ē ×”×™× וא×Ē ×›×œ א׊ר בם וינח ביום השבי×ĸי, ו×Ē׊אר הידי×ĸה ליחידים שבהם הלכה למשה מסיני ×ĸם ה×Ēורה שב×ĸל פה:"
הרמב"ן מיישב של×Ļורך אמונ×Ēנו שה×ĸולם אינו קדמון ויש בורא ל×ĸולם לא היה ×Ļורך לפ×Ēוח בבראשי×Ē, מפני שב×ĸ׊ר×Ē ×”×“×‘×¨×•×Ē × ××ž×¨ שהקב"ה ברא א×Ē ×”×ĸולם, והפרוט של הבריאה בספר בראשי×Ē ××™× ×• ×ž×•×Ą×™×Ŗ באמונה, כי מ×ĸשה בראשי×Ē ×”×•× סוד × ×ĸלם ונוד×ĸ ליחידי סגולה והיה יכול להישאר ב×Ēורה שב×ĸל פה.
בהמשך הרמב"ן מ×Ēייחס ל×Ēשוב×Ē ×¨×Š"י, ויש בדבריו כיוון להבנ×Ē ×“×‘×¨×™×• כפי שנביא להלן.
דריש×Ē ×”××•×ž×•×Ē ×ž×ĸם ישראל להוכיח א×Ē ×”×™×•×Ēו ×ĸם הנבחר הראוי לרש×Ē ××Ē ×”××¨×Ĩ
×Ēחילה נראה לה×ĸיר, ׊ט×ĸ× ×Ē "לסטים א×Ēם" לא נזכר×Ē ×‘×Ą×¤×¨ יהוש×ĸ, ולא ידו×ĸ לנו שנאמרה אז ×ĸ"י האומו×Ē, וכמו כן, כש×ĸלו לאר×Ĩ לאחר גלו×Ē ×¨××Š×•× ×” ב×ĸליי×Ē ×ĸזרא, לא נט×ĸנה ט×ĸנה זו, אדרבה הם ×ĸלו לאר×Ĩ בה×Ļהר×Ē ×›×•×¨×Š שהכיר בזכו×Ēנו ×ĸל האר×Ĩ. משום כך נראה שדברי ר׊"י נאמרו ברוח הקודש לזמננו, שאנו מ×Ēמודדים ×ĸם שאלה זו ×ĸם אומו×Ē ×”×ĸולם. ואולי הדברים נאמרו כלפינו, להבהיר לנו א×Ē ×Ļדק×Ē ×–×›×•×Ēנו ×ĸל האר×Ĩ, כפי ׊נאמר "כח מ×ĸשיו הגיד ל×ĸמו" ל×ĸמו דיקא.
נראה שכל מה שהקשנו ל×ĸיל, שכך היה מקובל לכבוש, ושהכנ×ĸנים ב×ĸ×Ļמם גזלנים שכבשו א×Ē ×”××¨×Ĩ מבני ׊ם, אינה ×Ēופס×Ē ×‘×ĸיני אומו×Ē ×”×ĸולם כלפינו, מפני שהם דורשים מא×Ēנו להיו×Ē ×ž×•×Ą×¨×™×™× יו×Ēר מכל האומו×Ē. ו×ĸיני כל ה×ĸולם נשואו×Ē ××œ×™× ×• לראו×Ē ××™×š × ×Ēנהג ואם אנו ראויים להיקרא ה×ĸם הנבחר, ולכן אנו מו×Ļאים ׊א×Ē ×˜×ĸנה כלפינו טו×ĸנים לא רק יושבי האר×Ĩ, אלא כלל אומו×Ē ×”×ĸולם, ולפי זה ×Ļריך להבין מה היא ×ĸומק ה×Ēשובה שאנו ×ĸונים להם: "כל האר×Ĩ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונ×Ēנה לאשר ישר ב×ĸיניו, בר×Ļונו × ×Ēנה להם ובר×Ļונו נטלה מהם ונ×Ēנה לנו:"
הרמב"ן מסביר א×Ē ×”×Ļורך בספר בראשי×Ē ×œ×¤×™ ר׊"י
"ונ×Ēן רבי י×Ļחק ט×ĸם לזה, כי ה×Ēחילה ה×Ēורה בבראשי×Ē ×‘×¨× א-להים וספור כל ×ĸנין הי×Ļירה ×ĸד בריא×Ē ××“×, ושהמשילו במ×ĸשה ידיו וכל ׊×Ē ×Ēח×Ē ×¨×’×œ×™×•, וגן ×ĸדן שהוא מבחר המקומו×Ē ×”× ×‘×¨××™× ב×ĸולם הזה × ×ĸשה מכון לשב×Ēו, ×ĸד שגירש או×Ēו חטאו מ׊ם, ואנשי דור המבול בחטאם גורשו מן ה×ĸולם כולו, וה×Ļדיק בהם לבדו נמלט הוא ובניו, וזר×ĸם חטאם גרם להם להפי×Ļם במקומו×Ē ×•×œ×–×¨×•×Ēם באר×Ļו×Ē, ו×Ēפשו להם המקומו×Ē ×œ×ž×Š×¤×—×•×Ēם בגוייהם כפי שנזדמן להם:
אם כן ראוי הוא, כאשר ×™×•×Ą×™×Ŗ הגוי לחטוא, שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרש×Ē ××Ē ××¨×Ļו, כי כן הוא משפט הא-להים באר×Ĩ מ×ĸולם, וכל שכן ×ĸם המסופר בכ×Ēוב כי כנ×ĸן מקולל ונמכר ל×ĸבד ×ĸולם (להלן ט כז), ואינו ראוי שיירש מבחר מקומו×Ē ×”×™×™×Š×•×‘, אבל יירשוה ×ĸבדי ה' זר×ĸ אוהבו, כ×ĸנין שכ×Ēוב (×Ēהלים קה מד) וי×Ēן להם אר×Ļו×Ē ×’×•×™× ו×ĸמל לאומים יירשו ב×ĸבור ישמרו חקיו ו×Ēורו×Ēיו ינ×Ļורו. כלומר, שגירש מ׊ם מורדיו, והשכין בו ×ĸובדיו, שיד×ĸו כי ב×ĸבוד×Ēו ינחלוה, ואם יחטאו לו ×Ēקיא או×Ēם האר×Ĩ, כאשר קאה א×Ē ×”×’×•×™ א׊ר לפניהם:"
מפר׊ הרמב"ן כי כל האריכו×Ē ×”×–××Ē ×Š×œ הבריאה באה כדי ללמד שהאדם הוא בחיר הבריאה, ולכן הקב"ה הניחו בגן ×ĸדן, וכיון שחטא גורש מגן ×ĸדן. וכן דור המבול בחטאם גורשו מן ה×ĸולם כולו ונשארו נח ובניו, ומזה נבין שכנ×ĸן המקולל אינו ראוי לרש×Ē ××Ē ×”××¨×Ĩ שהיא נבחר×Ē ×”×ž×§×•×ž×•×Ē, אלא זר×ĸ ×ĸבדיו. וגם הם אם יחטאו ×Ēקיא האר×Ĩ או×Ēם.
לכאורה קשה, הרמב"ן הסביר א×Ē ×”×Ļורך בפרש×Ē ×‘×¨××Š×™×Ē ×•×¤×¨×Š×Ē × ×— וסיפור דור המבול, אולם הוא לא הסביר מדו×ĸ היה ×Ļורך בהמשך ץפר בראשי×Ē ×ĸד החודש הזה לכם.
זא×Ē ×•×ĸוד, הרמב"ן מסביר מדו×ĸ אר×Ĩ ישראל אינה ראויה לכנ×ĸן המקולל, אלא ראויה לישראל זר×ĸ ×ĸבדיו, אבל לא הזכיר א×Ē ×”×‘×˜×—×Ē ×”' לאבו×Ē ×œ×”× ×—×™×œ לנו א×Ē ×”××¨×Ĩ, כפי שלמדנו מפר׊×Ē ×œ×š לך שאברהם אבינו נשלח לאר×Ĩ, וכשהגי×ĸ לשם הקב"ה נגלה אליו, והבטיח לו או×Ēה, וכן כר×Ē ×ĸמו ברי×Ē ×œ×Ē×Ē ×œ×• א×Ē ×”××¨×Ĩ בברי×Ē ×‘×™×Ÿ הב×Ēרים. וכל מה שהסביר הוא, שב×Ļדק×Ēם ירשו אר×Ĩ, "וי×Ēן להם אר×Ļו×Ē ×’×•×™× ו×ĸמל לאומים יירשו ב×ĸבור ישמרו חקיו ו×Ēורו×Ēיו ינ×Ļורו", ואם יחטאו יגורשו מן האר×Ĩ. מדו×ĸ לא הזכיר א×Ē ×”×‘×˜×—×Ē ×”××¨×Ĩ לישראל?
ץפר בראשי×Ē ×ž×•×›×™×— א×Ē ×‘×—×™×¨×Ē ×™×Š×¨××œ וזכו×Ēם ×ĸל אר×Ĩ ישראל מכוח ההבטחה ומכוח מ×ĸשיהם
נראה שהרמב"ן במכוון לא הזכיר א×Ē ×”×‘×˜×—×Ē ××¨×Ĩ ישראל לאבו×Ē ×Š×–×¨×ĸם ירשו א×Ē ×”××¨×Ĩ, אלא א×Ē ×”×Ēופ×ĸה ׊אר×Ĩ ישראל קולט×Ē ××Ē ×”×Ļדיקים ופולט×Ē ×ž×ž× ×” א×Ē ×”×¨×Š×ĸים, וכמו שאדם חטא וגורש מגן ×ĸדן, כך הכנ×ĸנים גורשו מהאר×Ĩ שלא היו ראויים לה. וכנ"ל דור המבול גורש מן ה×ĸולם בגלל חטאם, כדי להוכיח א×Ē ×‘×—×™×¨×Ē ×™×Š×¨××œ, ולא לסמוך רק ×ĸל הבטח×Ē ×”' לאבו×Ē. ונראה שבכך מיושב מדו×ĸ יש ×Ļורך בכל ץפר בראשי×Ē ×œ×”×•×›×™×— זא×Ē, כי כל הספר ×ĸל פרשיו×Ēיו באים להוכיח א×Ē ×‘×—×™×¨×Ē ×”××‘×•×Ē ×•×–×¨×ĸם אחריהם לרש×Ē ××Ē ×”××¨×Ĩ.
וזה החל באברהם אבינו ׊׊מ×ĸ א×Ē ×Ļווי ה' לך לך אל האר×Ĩ א׊ר אראך ובחר באר×Ĩ ישראל והוכיח שהוא מבין א×Ē ×ĸרכה של האר×Ĩ. הנ×Ļי"ב אומר שלאחר המבול כולם פנו ללכ×Ē ×œ××¨×Ĩ כנ×ĸן אולם הם × ×ĸ×Ļרו בשנ×ĸר ובנו ׊ם מגדל שראשו בשמים כדי לכפור בקב"ה. הם יד×ĸו מ×ĸל×Ē ××¨×Ĩ ישראל אולם "בנוס×ĸם מקדם" ה×ĸדיפו לה×Ēרחק מקדמונו של ×ĸולם ומאר×Ĩ ישראל. רק אברהם המשיך בדרכו לאר×Ĩ וזה מראה שהוא שייך אליה. אח"כ למדנו איך לוט חמד לרש×Ē ××Ē ×”××¨×Ĩ, אולם כאשר לוט בחר בסדום הוכיח שהוא לא שייך לאר×Ĩ ישראל וכך נדחה מהאר×Ĩ. וכן ישמ×ĸאל ר×Ļה לרש×Ē ××Ē ×”××¨×Ĩ והיה מ×Ļחק ×ĸם י×Ļחק ויורה חי×Ļים ×ĸליו במטרה להרגו, ולכן גורש מבי×Ē ××‘×¨×”× והוכח ב×ĸליל שהוא לא מ×Ēאים לרש×Ē ××Ē ×”××¨×Ĩ. אחר כך ×ĸשו הבכור ר×Ļה לקבל א×Ē ×‘×¨×›×Ē ×”××¨×Ĩ ולרש×Ē ××•×Ēה, אולם ה×Ēגלה כרש×ĸ שאינו ראוי לרש×Ē ××•×Ēה, וי×ĸקב זכה בברכו×Ē ×Š×‘×Ēוכן ברכ×Ē ×”××¨×Ĩ, ומכל הפרשה למדנו ׊×ĸשו לא היה ראוי לברכו×Ē, ובסופו של דבר הודה לי×ĸקב ×ĸל הברכו×Ē ×•×•×™×Ēר ×ĸל האר×Ĩ, וכך הוכח שהאר×Ĩ הנבחר×Ē ×¨××•×™×” להינ×Ēן לזר×ĸ ישראל ה×ĸם הנבחר.
המוסריו×Ē ×‘×›×‘×•×Š האר×Ĩ מידי הכנ×ĸנים יושביה
והנה למרו×Ē ×”××ž×•×¨ ל×ĸיל, ×ĸל ההוכחה בפו×ĸל שישראל ה×ĸם הנבחר שהאר×Ĩ ראויה להם, כל ×ĸוד לא מלאה ץא×Ēם של ×ĸמי כנ×ĸן בחטא, לא הו×Ēר לנו לכבוש או×Ēם, כפי ׊נאמר בברי×Ē ×‘×™×Ÿ הב×Ēרים, בראשי×Ē (פר׊×Ē ×œ×š לך) פרק טו פסוק יג – יח:
"וַיÖŧ֚אמÖļר לְאַבְרָם יָדֹ×ĸÖˇ ×ĒÖŧÖĩדַ×ĸ כÖŧִי גÖĩר יִהְיÖļה זַרְ×ĸ֞ך֏ בÖŧְאÖļרÖļ×Ĩ לֹא לָהÖļם וַ×ĸֲבָדוÖŧם וְ×ĸÖ´× ÖŧוÖŧ א֚×Ēָם אַרְבÖŧÖˇ×ĸ מÖĩאוֹ×Ē ×Š×Ö¸× Ö¸×”: וְגַם אÖļ×Ē ×”Öˇ×’Öŧוֹי אֲ׊ׁÖļר יַ×ĸֲבֹדוÖŧ דÖŧָן אָנֹכִי וְאַחֲרÖĩי כÖĩן יÖĩ×ĻְאוÖŧ בÖŧִרְכÖģ׊ׁ גÖŧָדוֹל: וְאַ×ĒÖŧָה ×ĒÖŧָבוֹא אÖļל אֲבֹ×ĒÖļיךָ בÖŧְשָׁלוֹם ×ĒÖŧÖ´×§ÖŧָבÖĩר בÖŧְשׂÖĩיבָה טוֹבָה: וְדוֹר רְבִי×ĸִי יָשׁוÖŧבוÖŧ הÖĩ× Öŧָה כÖŧִי לֹא שָׁלÖĩם ×ĸֲוֹן הָאֱמֹרִי ×ĸַד הÖĩ× Öŧָה : וַיְהִי הַשÖŧׁÖļמÖļ׊ׁ בÖŧָאָה וַ×ĸֲלָטָה הָיָה וְהִנÖŧÖĩה ×Ē֡נÖŧוÖŧר ×ĸָשָׁן וְלַפÖŧִיד אÖĩ׊ׁ אֲ׊ׁÖļר ×ĸָבַר בÖŧÖĩין הַגÖŧְזָרִים הָאÖĩלÖŧÖļה: בÖŧַיÖŧוֹם הַהוÖŧא כÖŧָר֡×Ē ×”' אÖļ×Ē ×Öˇ×‘Ö°×¨Ö¸× בÖŧְרִי×Ē ×œÖĩאמ֚ר לְזַרְ×ĸ֞ך֏ × Ö¸×ĒÖˇ×ĒÖŧִי אÖļ×Ē ×”Ö¸×Ö¸×¨Öļ×Ĩ הַזÖŧ֚א×Ē ×žÖ´× Öŧְהַר מִ×Ļְרַיִם ×ĸַד הַנÖŧָהָר הַגÖŧָדֹל נְהַר פÖŧְרָ×Ē:"
כלומר כל ×ĸוד לא שלם ×ĸוון האמורי לא הו×Ēר לנו לכבוש או×Ēה מידם. וכך אומר אור החיים בראשי×Ē (פר׊×Ē ×œ×š לך) פרק טו פסוק טז
"אכן כוונ×Ē ×”×›×Ēוב היא ×ĸל דרך אומרם ז"ל במסכ×Ē ×‘×¨×›×•×Ē (ז ב) פרק ראשון בפסוק (חבקוק א) כבל×ĸ ר׊×ĸ ×Ļדיק ממנו ×Ļדיק ממנו בול×ĸ ×Ļדיק גמור אינו בול×ĸ ×ĸ"כ. פירוש כי אם יהיה ר׊×ĸ ×ĸדיין יש בידו ×§×Ļ×Ē ×–×›×•×Ē ×•×™×‘× ×Ļדיק שרובו זכיו×Ē ×œ×”×Ēגרו×Ē ×‘×• אין כח ב×Ļדיק לאבדו כי ×ĸדיין יש לרש×ĸ להש×Ēלם זכו×Ē ×”× ×Š××¨ לו ב×ĸולם הזה והרש×ĸ י×Ēנקם מה×Ļדיק להיו×Ē ×Š×™×Š ביד ה×Ļדיק מה×Ēי×ĸוב שאינו ×Ļדיק גמור, אבל כשיהיה גמור הגם שישאר לרש×ĸ חלק מהטוב יופק×ĸ כליל×Ēו, וכן אם יהיה הרש×ĸ מוחלט ונגמר דינו למו×Ē ×‘×›×œ ×ĸושה ה' שליחו×Ēו לאבדו וכל הקודם בו זכה ואפילו אינו ×Ļדיק גמור יכול לאבדו מן ה×ĸולם:
והנה ב×Ļא×Ē ×™×Š×¨××œ ממ×Ļרים וכששלחו המרגלים היו במדרג×Ē ×Ļדיקים גמורים... ולזה כשי×Ļאו ממ×Ļרים וקבלו ה×Ēורה × ×Ēר×Ļה האל שיכנסו לאר×Ĩ ×Ē×›×Ŗ ומיד ויקחו א×Ē ××¨×Ļו כי י×Ēגרו בהם וי×Ēקנאו ב×ĸושי ר׊×ĸה, מה שאין כן אחר ×ĸון מרגלים נכנסו בגדר ×Ļדיק ממנו לזה איחר ה' ×ĸד ×Ēום כל הדור וביני ביני ישלים ×ĸון האמורי, ואם לא היה ט×ĸם שלימו×Ē ×ĸון האמורי היו בניו נכנסים ×Ē×™×›×Ŗ ומיד ו×ĸונם יפר×ĸו ב×ĸונשים אחרים כאשר ישפוט השופט ב×Ļדק:"
וכך נאמר בדברים (פר׊×Ē ×ĸקב) פרק ט פסוק ד – ו:
"א֎ל ×ĒÖŧֹאמַר בÖŧִלְבָבְךָ בÖŧÖˇ×”Ö˛×“Öš×Ŗ ה' אֹ-לֹהÖļיךָ א֚×Ēָם מִלÖŧְפָנÖļיךָ לÖĩאמ֚ר בÖŧÖ°×Ļִדְקָ×Ēִי הֱבִיאַנִי ה' לָרÖļ׊ׁÖļ×Ē ×Öļ×Ē ×”Ö¸×Ö¸×¨Öļ×Ĩ הַזÖŧ֚א×Ē ×•Öŧבְרִשְׁ×ĸÖˇ×Ē ×”Öˇ×’Öŧוֹיִם הָאÖĩלÖŧÖļה ה' מוֹרִישָׁם מִפÖŧָנÖļיךָ: לֹא בְ×Ļִדְקָ×Ēְךָ וÖŧבְיֹשׁÖļר לְבָבְךָ א֡×ĒÖŧָה בָא לָרÖļ׊ׁÖļ×Ē ×Öļ×Ē ×Öˇ×¨Ö°×Ļָם כÖŧִי בÖŧְרִ׊ְׁ×ĸÖˇ×Ē ×”Öˇ×’Öŧוֹיִם הָאÖĩלÖŧÖļה ה' אֹ-לֹהÖļיךָ מוֹרִישָׁם מִפÖŧָנÖļיךָ וÖŧלְמַ×ĸ֎ן הָקִים אÖļ×Ē ×”Öˇ×“Öŧָבָר אֲ׊ׁÖļר נִשְׁבÖŧÖˇ×ĸ ה' לַאֲבֹ×ĒÖļיךָ לְאַבְרָהָם לְיִ×Ļְחָק וÖŧלְיַ×ĸֲקֹב: וְיָדַ×ĸÖ°×ĒÖŧÖ¸ כÖŧִי לֹא בְ×Ļִדְקָ×Ēְךָ ה' אֹ-לֹהÖļיךָ × Öš×ĒÖĩן לְךָ אÖļ×Ē ×”Ö¸×Ö¸×¨Öļ×Ĩ הַטÖŧוֹבָה הַזÖŧ֚א×Ē ×œÖ°×¨Ö´×Š×Ö°×ĒÖŧָהÖŧ כÖŧִי ×ĸַם קְ׊ׁÖĩה ×ĸ֚רÖļ×Ŗ אָ×ĒÖŧָה:"
מפרש אור החיים הק':
"כי ברש×ĸ×Ē ×•×’×•' ולמ×ĸן וגו' א׊ר נשב×ĸ וגו'. ולא הספיק באח×Ē ×ž×”× ×”, כי בלא ר׊×ĸ×Ē ×”×’×•×™× לא היה ה' מורישם שלא ×ĸל פי המשפט, וברש×ĸ×Ē ×œ×‘×“ אין ראויים ישראל ליטול אר×Ļם. או אפ׊ר כי פירוש מורישם הוא מאבדם ולזה ×Ļריך ר׊×ĸ שזול×Ē ×”×¨×Š×ĸ לא הי' ה' גוזר ×ĸליהם (לקמן כ' ט"ז) לא ×Ēחיה כל נשמה:"
המלחמה מו×Ēר×Ē ×œ××—×¨ הקריאה לשלום
×•×‘× ×•×Ą×Ŗ לכל האמור ל×ĸיל ×ĸל ר׊×ĸ×Ē ×”×’×•×™×™×, לא היינו ×ĸושים ×ĸמם מלחמה אם היו משלימים ×ĸמנו. וכך פץק הרמב"ם הלכו×Ē ×ž×œ×›×™× פרק ו:
הלכה א: אין ×ĸושין מלחמה ×ĸם אדם ב×ĸולם ×ĸד שקוראין לו שלום אחד מלחמ×Ē ×”×¨×Š×•×Ē ×•××—×“ מלחמ×Ē ×ž×Ļוה, ׊נאמר כי ×Ēקרב אל ×ĸיר להלחם ×ĸליה וקרא×Ē ××œ×™×” לשלום, אם השלימו וקבלו שב×ĸ מ×Ļו×Ē ×Š× ×Ļטוו בני נח ×ĸליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס, ׊נאמר יהיו לך למס ו×ĸבדוך,
הלכה ד: ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שב×ĸ מ×Ļו×Ē, ×ĸושין ×ĸמהם מלחמה... וכן הוא אומר ב×ĸמלק ×Ēמחה א×Ē ×–×›×¨ ×ĸמלק, ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו ׊נאמר לא הי×Ēה ×ĸיר א׊ר השלימה אל בני ישראל בל×Ēי החוי יושבי גב×ĸון א×Ē ×”×›×œ לקחו במלחמה כי מא×Ē ×”' הי×Ēה לחזק א×Ē ×œ×‘× לקרא×Ē ×”×ž×œ×—×ž×” א×Ē ×™×Š×¨××œ למ×ĸן החרימם, מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו.
בה×Ēאם לכך יהוש×ĸ שבא לכבוש א×Ē ×”××¨×Ĩ × ×Ēן ל×ĸמי כנ×ĸן שלוש אפשרויו×Ē:
הלכה ה: שלשה כ×Ēבים שלח יהוש×ĸ ×ĸד שלא נכנס לאר×Ĩ, הראשון שלח להם מי שרו×Ļה לברוח יברח, וחזר ושלח מי שרו×Ļה להשלים ישלים, וחזר ושלח מי שרו×Ļה ל×ĸשו×Ē ×ž×œ×—×ž×” י×ĸשה,
חז"ל אומרים שהגרגשי פנה והלך לו מן האר×Ĩ וקבל ב×Ēמורה אר×Ĩ טובה באפריקה, אבל ׊אר ×ĸמי כנ×ĸן בחרו ל×ĸשו×Ē ×ž×œ×—×ž×” ונו×Ļחו, אם היו משלימים ×ĸמנו היו מקבלים באר×Ĩ זכויו×Ē ×Š×œ גר ×Ēושב. וכך הוכח ׊אר×Ĩ ישראל ני×Ēנה לנו בר×Ļון ה', ובגלל היו×Ēנו ראויים לרש×Ē ××Ē ×”××¨×Ĩ.
ההוכחה שהאר×Ĩ של ×ĸם ישראל נמשכ×Ē ×ĸד היום
גם היום המ×Ļיאו×Ē ×”×•×›×™×—×” א×Ē ×”×§×Š×¨ שלנו אל האר×Ĩ. לא היה באר×Ĩ שלטון אחר מאז החורבן כאלפיים שנו×Ē ×’×œ×•×Ē, ואין זה אלא ׊אר×Ĩ ישראל שמרה לנו אמונים ולא קבלה בה שלטון ×ĸם אחר, וכדברי רמב"ן ויקרא (פר׊×Ē ×‘×—×§×•×Ēי) פרק כ"ו פסוק ט"ז:
"וכן מה ׊אמר בכאן (בפסוק לב) ושממו ×ĸליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשר×Ē ×‘×›×œ הגליו×Ē ×Š××™×Ÿ אר×Ļנו מקבל×Ē ××Ē ××•×™×‘×™× ×•, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא ×Ēמ×Ļא בכל הישוב אר×Ĩ א׊ר היא טובה ורחבה ואשר הי×Ēה נושב×Ē ×ž×ĸולם והיא חרבה כמוה, כי מאז י×Ļאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם מ׊×Ēדלים להושיבה ואין לאל ידם:"
האומו×Ē ×”×›×™×¨×• בזכו×Ēנו ×ĸל אר×Ĩ ישראל, וגם לאחר שחזרו בהם והחלט×Ē ×”××•"ם חלקה א×Ē ×”××¨×Ĩ בינינו לבין ה×ĸרבים שישבו בה, הם לא הסכימו לכך ו×ĸשו ×ĸמנו מלחמה ונו×Ļחו, ×ĸ×Ēה אין להם כל ט×ĸנה ×ĸל חוסר מוסריו×Ē ×›×œ×¤×™×”×. וכך היה במלחמה שירדן פ×Ēחה ×ĸמנו וב×ĸקבו×Ēיה כבשנו א×Ē ×™×”×•×“×” ושומרון חלקי אר×Ļנו.
המהר"ל אומר שמהביטוי "גלו×Ē" אנו למדים ׊×Ēהיה גאולה, כי אין זה טב×ĸי ל×ĸם ישראל לא להיו×Ē ×‘××¨×Ļו ולכן מובטח להם שישובו לאר×Ļם. כפי שהטיחה ה×Ēורה דברים (פר׊×Ē × ×Ļבים) פרק ל :
"וְשָׁב ה' אֹ-לֹהÖļיךָ אÖļ×Ē ×Š×Ö°×‘×•Öŧ×Ēְךָ וְרִחֲמÖļךָ וְשָׁב וְקִבÖŧÖļ×Ļְךָ מִכÖŧָל הָ×ĸַמÖŧִים אֲ׊ׁÖļר הֱפִי×Ļְךָ ה' אֹ-לֹהÖļיךָ ׊ָׁמÖŧָה: אִם יִהְיÖļה נִדÖŧַחֲךָ בÖŧÖ´×§Ö°×ĻÖĩה הַשÖŧָׁמָיִם מִ׊Öŧָׁם יְקַבÖŧÖļ×Ļְךָ ה' אֹ-לֹהÖļיךָ וÖŧמִ׊Öŧָׁם יִקÖŧָחÖļךָ: וÖļהֱבִיאֲךָ ה' אֹ-לֹהÖļיךָ אÖļל הָאָרÖļ×Ĩ אֲ׊ׁÖļר יָרְשׁוÖŧ אֲבֹ×ĒÖļיךָ וִירִשְׁ×ĒÖŧָהÖŧ וְהÖĩיטִבְךָ וְהִרְבÖŧְךָ מÖĩאֲבֹ×ĒÖļיךָ:"
היכן הוא גן ×ĸדן ×ĸלי אדמו×Ē
׊פ×Ē ××ž×Ē ×ž×“×™×™×§ מזה שה×Ēורה אומר×Ē ×Š×”×§×‘"ה ה×ĸמיד א×Ē ×”×›×¨×•×‘×™× והחרב המ×Ēהפכ×Ē ×œ×Š×ž×•×¨ א×Ē ×“×¨×š ×ĸ×Ĩ החיים, ואי אפ׊ר להיכנס לגן ×ĸדן, מ׊מ×ĸ שגן ×ĸדן הוא מקום שקיים גם ×ĸ×Ēה, אלא שיש שומרים ×ĸל הדרך להיכנס אליו. ואם זוכים לה×Ēגבר ×ĸל השומרים האלו אפ׊ר לזכו×Ē ×œ×”×™×›× ×Ą לגן ×ĸדן. מה רומז לנו ׊פ×Ē ××ž×Ē?
נראה שגן ×ĸדן יכול לה×Ēגלו×Ē ×‘××¨×Ĩ ישראל, ׊×ĸ×Ēידה לגדל אילנו×Ē ×Š×™×Ļמיחו גלוסקאו×Ē ×•×›×œ×™ מיל×Ē ×›×ž×• שהיה בגן ×ĸדן.
רמז לכך שגן ×ĸדן נמ×Ļא באר×Ĩ ישראל מהפסוקים ׊מ×Ļיינים א×Ē ×ž×§×•× גן ×ĸדן, בראשי×Ē (פר׊×Ē ×‘×¨××Š×™×Ē) פרק ב פסוק י – טו:
"וְנָהָר יֹ×ĻÖĩא מÖĩ×ĸÖĩדÖļן לְהַשְׁקוֹ×Ē ×Öļ×Ē ×”Öˇ×’Öŧָן וÖŧמִ׊Öŧָׁם יִפÖŧָרÖĩד וְהָיָה לְאַרְבÖŧÖ¸×ĸָה רָאשִׁים: ׊ׁÖĩם הָאÖļחָד פÖŧִישׁוֹן הוÖŧא הַסÖŧֹבÖĩב אÖĩ×Ē ×›Öŧָל אÖļרÖļ×Ĩ הַחֲוִילָה אֲ׊ׁÖļר ׊ָׁם הַזÖŧָהָב: וÖŧזֲהַב הָאָרÖļ×Ĩ הַהִוא טוֹב ׊ָׁם הַבÖŧְדֹלַח וְאÖļבÖļן הַשÖŧֹׁהַם: וְשׁÖĩם הַנÖŧָהָר הַשÖŧׁÖĩנִי גÖŧִיחוֹן הוÖŧא הַסÖŧוֹבÖĩב אÖĩ×Ē ×›Öŧָל אÖļרÖļ×Ĩ כÖŧוÖŧ׊ׁ: וְשׁÖĩם הַנÖŧָהָר הַשÖŧְׁלִישִׁי חִדÖŧÖļ×§Öļל הוÖŧא הַהֹלÖĩךְ קִדְמַ×Ē ×Öˇ×ŠÖŧׁוÖŧר וְהַנÖŧָהָר הָרְבִי×ĸִי הוÖŧא פְרָ×Ē: וַיÖŧÖ´×§Öŧַח ה' אֱלֹהִים אÖļ×Ē ×”Ö¸×Ö¸×“Ö¸× וַיÖŧ֡נÖŧִחÖĩהוÖŧ בְגַן ×ĸÖĩדÖļן לְ×ĸָבְדָהÖŧ וÖŧלְשָׁמְרָהÖŧ:"
והרי אר×Ĩ ישראל נמ×Ļא×Ē ×‘×™×Ÿ הנהרו×Ē ×¤×¨×Ē ×•× ×—×œ מ×Ļרים, ויש אומרים שהנילוס שהוא מזוהה כגיחון הוא נחל מ×Ļרים, ולפי זה גן ×ĸדן יכול להיו×Ē ××¨×Ĩ ישראל.
וכך נקרא×Ē ××¨×Ĩ ישראל גן ×ĸדן בספר יחזקאל פרק כח פסוק יג – טו:
"בÖŧÖ°×ĸÖĩדÖļן גÖŧ֎ן אֹ-לֹהִים הָיִי×ĒÖ¸ כÖŧָל אÖļבÖļן יְקָרָה מְסÖģכָ×ĒÖļךָ אֹדÖļם פÖŧִטְדָה וְיָהֲלֹם ×ĒÖŧַרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפÖĩה ץ֡פÖŧִיר נ֚פÖļךְ וÖŧבָרְקַ×Ē ×•Ö°×–Ö¸×”Ö¸×‘ מְלÖļאכÖļ×Ē ×ĒÖŧÖģפÖŧÖļיךָ וÖŧנְקָבÖļיךָ בÖŧָךְ בÖŧְיוֹם הִבÖŧ֏׍֎א֞ך֏ כÖŧוֹנָנוÖŧ: א֡×ĒÖŧÖ° כÖŧְרוÖŧב מִמְשַׁח הַסÖŧוֹכÖĩךְ וÖŧ× Ö°×ĒÖˇ×ĒÖŧִיךָ בÖŧְהַר קֹדÖļ׊ׁ אֹ-לֹהִים הָיִי×ĒÖ¸ בÖŧÖ°×Ēוֹךְ אַבְנÖĩי אÖĩ׊ׁ הִ×ĒְהַלÖŧָכְ×ĒÖŧÖ¸: ×ĒÖŧָמִים א֡×ĒÖŧָה בÖŧִדְרָכÖļיךָ מִיÖŧוֹם הִבÖŧָרְאָךְ ×ĸַד נִמְ×Ļָא ×ĸַוְלָ×Ēָה בÖŧָךְ:
הקב"ה הניח א×Ē ×”××“× בגן ×ĸדן ל×ĸובדה ולשמרה, ונאמר במדרש בראשי×Ē ×¨×‘×” (וילנא) (פר׊×Ē ×‘×¨××Š×™×Ē) פרשה טז סימן ה:
"ויניחהו × ×Ēן לו מ×Ļו×Ē ×Š×‘×Ē, כמה דא×Ē ××ž×¨ (שמו×Ē ×›) וינח ביום השבי×ĸי, ל×ĸבדה, ׊׊×Ē ×™×ž×™× ×Ē×ĸבוד, ולשמרה (דברים ה) שמור א×Ē ×™×•× השב×Ē ×œ×§×“×Š×•, דבר אחר ל×ĸבדה ולשמרה אלו הקרבנו×Ē ×Š× ××ž×¨ (שמו×Ē ×’) ×Ē×ĸבדון א×Ē ×”××œ×”×™×, וכ×Ēיב (במדבר כח) ×Ēשמרו להקריב לי במו×ĸדו".
פרקי דרבי אלי×ĸזר פרק יב:
"וÖŧמַהוÖŧ לְ×ĸָבְדָהÖŧ וÖŧלְשָׁמְרָהÖŧ, אÖļלÖŧָא ל֎×ĸֲץ֚ק בÖŧְדִבְרÖĩי ×Ēוֹרָה וְלִשְׁמֹר אÖļ×Ē ×“ÖŧÖļרÖļךְ ×ĸÖĩ×Ĩ הַחַיÖŧִים. וְאÖĩין ×ĸÖĩ×Ĩ הַחַיÖŧִים אÖļלָא ×ĒÖŧוֹרָה, ׊ׁÖļ× ÖŧÖļאֱמַר [משלי ג, יח] ×ĸÖĩ×Ĩ חַיÖŧִים הִיא לַמÖŧַחֲזִיקִים בÖŧָהÖŧ.".
וכך הניח הקב"ה או×Ēנו באר×Ĩ ישראל ל×ĸובדה ולשומרה: במ×Ļוו×Ē, בלמוד ×Ēורה וב×ĸבוד×Ē ×”×§×•×¨×‘× ×•×Ē. כי מ×Ļיון ×Ē×Ļא ×Ēורה ודבר ה' מירושלים". וכאשר חטאנו, גלינו מאר×Ļנו, ובאו שלוש×Ē ×”×Š×‘×•×ĸו×Ē ×”××•×Ą×¨×•×Ē ×ĸלינו ל×ĸלו×Ē ×‘×—×•×ž×” ולכבוש א×Ē ×”××¨×Ĩ "×ĸד ׊×Ēחפ×Ĩ", השבו×ĸו×Ē ×’×¨×ž×• לכך שיהיה קשה לחזור לאר×Ĩ ישראל, והן בבחינ×Ē ×”×›×¨×•×‘×™× ×ĸם חרב המ×Ēהפכ×Ē ×”×Š×•×ž×¨×Ē ×Š×œ× יכנסו לגן ×ĸדן, לפי ר׊"י הכרובים הם מלאכי חבלה, נראה שהם אויבי ישראל שנלחמים ×ĸמנו, והם ׊מנ×ĸו מא×Ēנו ל×ĸלו×Ē ×œ××¨×Ĩ. ×ĸד שברוך ה' זכינו בימינו לקבו×Ĩ גלויו×Ē ×‘××¨×Ĩ ישראל, והוכח שסרה אימ×Ē ×”×Š×‘×•×ĸו×Ē ×›×™ בא מו×ĸד, ושמ×ĸנו קול מבשר ואומר "הגי×ĸ זמן גאול×Ēכם", ואנו מ×Ļפים לזמן שנוכל לבנו×Ē ××Ē ×‘×™×Ē ×”×ž×§×“×Š ולגלו×Ē ××Ē ××¨×•×Ÿ הקודש ×ĸ×Ĩ החיים והכרובים המגינים ×ĸליו, והשכינה ×Ēשכון ב×Ēוכנו במהרה בימינו אמן.




^ 1.×Ą×•×Ŗ ה×Ēורה × ×ĸו×Ĩ ב×Ēחיל×Ēה, ה×Ēורה מסיימ×Ē "ל×ĸיני כל ישראל", שרומז לשבחם של ישראל שמשה שבר א×Ē ×”×œ×•×—×•×Ē ×œ×ž×ĸנם. ופו×Ēח×Ē ×‘×Š×‘×—× של ישראל, וכן נאמר ×‘×Ą×•×Ŗ ה×Ēורה לפני ספור מו×Ē ×ž×Š×” "אשרך ישראל מי כמוך ×ĸם נוש×ĸ בה' מגן ×ĸזרך וחרב גאו×Ēך וא×Ēה ×ĸל במו×Ēמו ×Ēדרוך" הבטחה לכבוש האר×Ē, וה×Ēורה לפי ר׊"י פו×Ēח×Ē ×‘×–×›×•×Ēנו לכבוש א×Ē ×”××¨×Ĩ.
^ 2.וא×ĸ"פ ׊קרק×ĸ אינה נגזל×Ē, ויאוש ב×ĸלים אינו מו×ĸיל בקרק×ĸ, אבל מ×Ļאנו ׊אם ׊ם ב×ĸלים ראשונים הש×Ē×§×ĸ מהקרק×ĸ קנה לאחר יאוש ב×ĸלים, ולכן בכבוש מלחמה שהב×ĸלים מ×Ēייאשים והש×Ē×§×ĸ ׊ם הב×ĸלים מן הקרק×ĸ זכה הכובש בקרק×ĸ (פני יהוש×ĸ), ×ĸיין ×ĸוד בספר "לאור ההלכה" פרק המלחמה, של הרב שלמה ×™×•×Ą×Ŗ זוין ז×Ļ"ל.
^ 3."וַיÖŧÖˇ×ĸֲבֹר אַבְרָם בÖŧָאָרÖļ×Ĩ ×ĸַד מְקוֹם שְׁכÖļם ×ĸַד אÖĩלוֹן מוֹרÖļה וְהַכÖŧÖ°× Öˇ×ĸֲנִי אָז בÖŧָאָרÖļ×Ĩ:" ופירש ר׊"י : "והכנ×ĸני אז באר×Ĩ - היה הולך וכובש א×Ē ××¨×Ĩ ישראל מזר×ĸו של ׊ם, שבחלקו של ׊ם נפלה כשחלק נח א×Ē ×”××¨×Ĩ לבניו, ׊נאמר (בראשי×Ē ×™×“ יח) ומלכי ×Ļדק מלך שלם, לפיכך (פסוק ז) ויאמר ה' אל אברהם לזר×ĸך א×Ēן א×Ē ×”××¨×Ĩ הזא×Ē, ×ĸ×Ēיד אני להחזירה לבניך שהם מזר×ĸו של ׊ם:"
^ 4.וכך מסביר רמב"ן מדו×ĸ הקב"ה × ×Ēנה לכנ×ĸן : "וד×ĸ כי אר×Ĩ כנ×ĸן לגבולו×Ēיה מאז הי×Ēה לגוי היא ראויה לישראל והיא חבל נחל×Ēם, כמו ׊נאמר (דברים לב ח) בהנחל ×ĸליון גוים בהפרידו בני אדם י×Ļב גבולו×Ē ×ĸמים למספר בני ישראל, אבל × ×Ēנה הקדוש ברוך הוא ב×ĸ×Ē ×”×¤×œ×’×” לכנ×ĸן, מפני היו×Ēו ×ĸבד לשמור או×Ēה לישראל, כאדם שמפקיד נכסי בן האדון ל×ĸבדו ×ĸד שיגדל ויזכה בנכסים וגם ב×ĸבד. ו×ĸוד אבאר ב×ĸזר×Ē ×”××œ י×Ē×ĸלה (דברים ב כג):"
סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il