מבשרי אחזה א-לוה | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
וירא

קטגוריה משנית

8 דק' קריאה

העצה על המילה
"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא"
מפרש רש"י: "באלוני ממרא - הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו:"
אברהם אבינו מתייעץ עם רעיו ענר אשכול וממרא על המילה, ענר ואשכול נתנו לו עצה שלא למול, ורק ממרא נתן לו עצה למול, ולכן נגלה לו בחלקו של ממרא.
וכך במדרש תנחומא (ורשא) פרשת וירא סימן ג
"באלוני ממרא ולמה באלוני ממרא יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאינו מקפח שכר של בריה שלשה אוהבים היו לו לאברהם ענר אשכול וממרא, וכיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא שימול הלך לקחת מהם עצה הלך אצל ענר אמר כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא, א"ל ענר: בעל מום רוצה אתה לעשותך שיהיו קרוביהן של המלכים שהרגת באין והורגין אותך ואין אתה יכול לברוח מפניהם, הניחו והלך אצל אשכול. אמר ליה כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא, א"ל אשכול: אתה זקן אם אתה תמול יצא ממך דם הרבה ולא תוכל לסבול ותמות, הניחו והלך אצל ממרא, א"ל כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא מה תיעצני, א"ל ממרא: בדבר הזה אתה מבקש עצה? הלא הוא שהצילך מכבשן האש ועשה לך כל הנסים והצילך מן המלכים ואלולי כחו וגבורתו היו הורגין אותך והציל רמ"ח אברים שבך ומקצת אבר אחד אתה מבקש עצה עשה כמצותו, אמר הקדוש ברוך הוא יתברך אתה שנתת עצה שימול איני נגלה אליו אלא בתחומך הה"ד וירא אליו ה' באלוני ממרא".
דו שיח זה יש בו סמליות לדורות ולימינו אלה, חז"ל אומרים שבזכות המילה נירש את הארץ, ויש יועצים המפחידים ואומרים ואין לנו סיכוי מול אויבים רבים כל כך, כל כך הרבה דם נשפך האם נשרוד את זה, אולם תשובת ממרא הייתה שאם הקב"ה עשה לנו נסים גדולים כל כך עד עתה, האם כל זה יהיה לבטלה, האם אין בכוחו להציל אותנו, ולהתחזק באמונה, ובזכותה נירש את הארץ.
נשאלת השאלה הרי ה' מצווה אותו למול, ומה מקום יש לאברהם להסתפק בדבר ולהתייעץ אם לקיים דבר ה'?
נראה שהתשובה לכך טמונה במדרש בראשית רבה (וילנא) (פרשת וירא) פרשה מח סימן ט:
"אמר: עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי, א"ל הקדוש ברוך הוא: עד שלא מלתה היו בני אדם ערלים באים, עכשיו אני ובני פמליא שלי נגלים עליך".
נראה שאברהם חשש שע"י המילה יתנתק משאר האנושות, והברית האלוקית עמו תבדיל אותו משאר העמים, והם התרחקו ממנו ולא תהיה לו השפעה עליהם, ואם כן יהיה לא יוכל להמשיך במפעל חייו להפיץ את האמונה באלוקים כפי שעשה עד עתה "את הנפש אשר עשו בחרן". ולכן היה זה בשבילו ניסיון גדול להסכים למול את עצמו.
לפי כל זה יובן מדוע אברהם אבינו מצפה כל כך לאורחים דווקא עתה, מפני שהוא חרד שמא אנשים יתרחקו ממנו בגלל שנימול, ואז התברר לו שעתה השפעתו על אורחיו גדלה יותר, וכמה סמלי הדבר שהכניס אליו הבייתה ערביים משתחווים לאבק רגליהם ולאחר שהיו בצל קורתו נמצאו מלאכים. וכך בבראשית רבה (וילנא) (פרשת וירא) פרשה מח סימן ב:
"(איוב יט) ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה, אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק בזאת הברית, ומבשרי אחזה, אלוה, אילולי שעשיתי כן מהיכן היה הקדוש ברוך הוא נגלה עלי, וירא אליו ה'".
למרות האמור בניסיון מצוות המילה, עדין קשה האם היה לאברהם ספק אם לשמוע בקול ה' שהוא מתייעץ עם רעיו?
נראה אברהם התייעץ עם רעיו כדי שהדבר יבוא גם מהם וכך לא יתרחקו ממנו. באופן דומה מפרש שפת אמת בראשית פרשת וירא שנה תרלו:
"מה ששאל אברהם אע"ה מהם עצה נראה שהיה רק לטובתם שע"י העצה שיתנו יהי' להם קצת זכות במצות המילה".
נראה שיש בדבריו חידוש נוסף, שע"י זה שיתייעץ עמם יהיה להם "קצת זכות במצות מילה". הא כיצד? אם יכירו בברית המילה כסימן לבחירת ישראל יוכלו לקבל השפעה מישראל, וממילא יהיה להם זכות במצוות המילה.
כעין זה מפרש שפת אמת מדוע הקב"ה שאל את האומות אם הם רוצים לקבל עליהם את התורה, וכי לא ידע שהם לא יקבלו עליהם תורה כי היא לא מתאימה להם? אלא שהפניה אליהם הביאה שיהיה להם שייכות כל שהיא לתורה, וכך יוכלו לקבל אור תורה באמצעות ישראל שיקרינו עליהם מאורה, או שזה יהיה להם פתח לבוא ולהתגייר.
עוד מוסיף שפת אמת בראשית פרשת וירא שנה תרלד:
"באלוני ממרא שנתן לו עצה על המילה כו' ולמה נכתב זה ומה שבח לממרא שהשיאו למול כי מה איכפת לי'. אך ודאי הבינו כי ע"י המילה שנכרת ברית להיות מיוחד הוא וזרעו להשי"ת להיות נבדל מכל האומות ולזאת לא הסכימו ענר אשכול. אבל ממרא האמין כי כך צריך להיות ושאינו כדאי להתדמות אליו והסכים עמו אף שידע שיתרחק עי"ז ועי"ז דוקא זכה להתקרב ונגלה בחלקו והי' לו שייכות עי"ז הריחוק עצמו.
והוא ללמד לכל איש ישראל שאין אדם יכול לעשות דבר רק ע"י שמתבטל לכלל ישראל וצריך לגמור בדעתו שאם יהי' כבוד שמים יותר בחבריו הוא מבטל עצמו וכל אשר לו וע"י זה יוכל למצוא מקום תמיד וז"ש מי שממעט כבוד עצמו ומרבה כבוד שמים כבוד שמים מתרבה וכ' מתרבה והוא כנ"ל:"
כלומר, הביטול של ממרא לאברהם מאפשר לו לקבל השפעה ממנו. ומכאן למד שפת אמת שמי שמכיר בגדולת חברו עליו או בגדולת הצדיק ומבטל עצמו אליו, ע"י כך מתרבה כבוד שמים, וגם הוא יקבל ממנו השפעה מרובה.
ואכן בזכות המילה של אברהם, באו גרים רבים להתגייר, ועוד שהקב"ה התגלה אליו בדרגה יותר גבוהה.

מבשרי אחזה א-לוה
חז"ל לומדים מהפסוק "מבשרי אחזה א-לוה", ונראה שהמילה גרמה לאברהם שהוא יוכל להתקשר לקב"ה באמצעות מצוות שיעשה בגופו כגון ע"י הכנסת אורחים, ויהיה לכך יתרון על גילוי שכינה, כי המצוות בגופו מביאות לדבקות בשכינה שאין למעלה ממנה. ולכן אומרים חז"ל תלמוד בבלי מסכת שבת דף קכז עמוד א:
"אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, דכתיב ויאמר א-דני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר וגו'."
אברהם לא רק דבק בשכינה באמצעות הכנסת אורחים, אלא זכה לגילוי שכינה במקביל למצווה שקיים, ובזכות המצווה שמע מאורחיו המלאכים את דבר ה' אליו, כפי שיבואר להלן.
חז"ל אומרים שבזכות המילה נירש את הארץ כמו שגם נראה מהפסוקים בפרשת לך לך, ויש קשר בין מצוות המילה למצוות יישוב הארץ, כי גם בארץ ישראל מתקיים "מבשרי אחזה א-לוה", ואפשר לראות בחוש את השגחת ה' בארץ ישראל, ולדבוק בשכינה באמצעות קיום מצוות יישוב הארץ.

כיצד נברא המלאך המבשר
והנה הקב"ה כבר הבטיח לאברהם שיהיה לו בן ממשיך דרכו, וכך נאמר בראשית (פרשת לך לך) פרק יז פסוק טו – כב:
"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ: וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ: וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱ-לֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו: וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת: וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱ-לֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם:"
וצריך להבין לאחר הבטחה כל כך מפורשת לשם יש הצורך עוד בבשורת המלאך שיהיה לו בן?
נראה ליישב לפי פירוש הנצי"ב במקום אחר, שגם כאשר הקב"ה מבטיח הבטחה, כאשר מגיע זמן קיומה הוא מזמן מצווה שבזכותה יהיה ראוי לאותה הבטחה. כמו שהיה בגלות מצרים כאשר הגיע זמנם להיגאל ולקיים את ההבטחה לאבות, הקב"ה ציווה את ישראל במצוות מילה וקרבן פסח שבזכותם יגאלו, וכך במכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה ה:
"והיה לכם למשמרת וגו' מפני מה הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים היה רבי מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים (יחזקאל טז ח). הגיע שבועתו שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם שיגאל את בניו ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה וגו' (שם /יחזקאל טז/ ז) ערום מכל מצות נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגומר (שם /יחזקאל טז/ ו) ואומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו (זכריה ט יא) לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה"
ואם כן גם כאן, לאחר שהקב"ה הבטיח לאברהם זרע, הוא מזמן לו מצווה שבגינה יזכה לזרע, והיא הכנסת האורחים של אברהם, שעל ידה הוא מקרב את הבריות לאמונה באלוקים בורא שמים וארץ, ולכן ראוי הוא לזרע שימשיך את דרכו זו. וידוע שכל מצווה שאדם מקיים נברא מלאך טוב, וממצוות הכנסת אורחים שאברהם קיים בהידור גדול כל כך נברא מלאך שבשר לו ולשרה על לידת הבן משרה.
וכמו כן בזכות שאברהם מוסר נפשו לקבל אורחים (למרות כאב המילה), זוכה לבריאת מלאך שירפא אותו. ואותו מלאך של רחמים הולך לבדוק האם גם לוט מכניס אורחים, ואם כי הכנסת האורחים של לוט לא הייתה מבוררת כל צורכה, אולם הועילה לו זכות אברהם וניצל, ולכן הרואה את אשת לוט מברך (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נד עמוד ב):
"אמר רבי יוחנן: אפילו בשעת כעסו של הקדוש ברוך הוא זוכר את הצדיקים, שנאמר: ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וגו'." רש"י: "זוכר את הצדיקים - שזכר את אברהם."
כמו כן בזכות המצווה של הכנסת אורחים נברא מלאך שיהפוך את סדום, נראה שהמלאך שהולך להפוך את סדום הוא מלאך של רחמים שבזכות תפילותיו של אברהם הולך לבדוק את סדום אולי ניתן להצילה, וכך נראה מהכתוב בראשית (פרשת וירא) פרק יח פסוק יז – כב:
"וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו: וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה: וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה':"
מפורש שבזכות הנהגתו של אברהם הקב"ה אומר שאינו יכול לכסות מאברהם את רצונו להפוך את סדום, ובכך הוא רומז לו שתפילתו תהיה מקובלת. והיא אכן הואילה להציל את לוט, וכן לשלוח מלאך לבדוק את סדום האם כצעקתה עשו כלה ונחרצה להשמידם.
נראה שכל האירוע הזה של האורחים שהתגלו כמלאכים התאפשר לאחר המילה, וזה היה בבחינת "מבשרי אחזה א-לוה", היינו שהתגלה לו המלאכיות שבבני האדם, וכיצד אפשר להפוך אדם למלאך עובד אלוקים.

בדמייך חיי
מלבד הניסיון של המילה שהזכרנו לעיל. המילה היא אות ברית בבשרנו ומלמדת על נכונותנו למסור את הנפש על קיום הברית הזאת עם אלוקים. וכך היה כשישראל מלו עצמם ביציאת מצרים והקריבו את הפסח, והיה בשני המעשים הללו מסירות נפש, והקב"ה אמר שבזכות זה ניגאל ובדמייך חיי.
אולם השטן קטרג ואמר לפי רש"י בראשית (פרשת וירא) פרק כב פסוק א:
"אחר הדברים האלה - יש מרבותינו אומרים אחר דבריו של שטן, שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד, אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו, אילו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא היה מעכב".
מדוע באמת אברהם לא הקריב קורבן? מפני שכל הסעודה הייתה בבחינת שמחה של מצוות הברית עם אלוקים ועליה נאמר תהלים פרק קיט פסוק קסב "שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב", תלמוד בבלי מסכת שבת דף קל עמוד א:
"תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה, דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב - עדיין עושין אותה בשמחה".
רש"י "שש אנכי על אמרתך - אמירה יחידה שקדמה לשאר אמירות, והיא מילה, שישראל עושין וששים עליה, דכל שאר מצות אינן מוכיחות כל שעה, כגון תפילין ומזוזה וציצית - דאינן כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ, אבל זו מעיד עליהם לעולם, כדאמרינן במנחות (מג, ב) בדוד, שראה עצמו בבית המרחץ ונצטער, אמר: אוי לי שאני ערום מכל מצות, כיון שנסתכל במילה - נתיישבה דעתו."
אולם כיון שהשטן קטרג בא ניסיון העקדה והוכיח שאברהם היה מוכן אפילו לעקוד את בנו במצוות ה', ואהבת ה' שלו קדמה לכל.

וירא