ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
בליל שבת, בין קבלת שבת לערבית, אני רגיל לדרוש בדברי תורה. ואולם בשבת שעברה, כיוון שביום שישי חל צום י' בטבת, הייתי צריך לקצר כדי שמיד בצאת הכוכבים נקרא את פרשת 'שמע' והצמים לא יצטרכו להתעכב בשבירת הצום. לפני דבר התורה בדרשתי אני רגיל להזכיר ולברך את הילדים שנולדו במשך השבוע, וכן את הילדים והנערים שזכו לסיים ספרים ומסכתות. הפעם הייתי בדילמה, ביום ראשון עמדו לקיים מסיבה לכבודן של יותר מ־50 מבנות היישוב שזכו לסיים את כל התנ"ך, וביום שני עמדו לקיים מסיבה דומה לכבוד כ־20 בנים. במקום לומר דבר תורה, בחרתי להקריא את שמות הבנות והבנים. נימקתי זאת בנימוק שגם בתנ"ך, בפסוקים רבים מזכירים את שמותם של בני ישראל. כך בפרשת השבוע לקראת צאתם ממצרים, וכן לקראת כניסתם לארץ בחומש הפקודים, וכן בעלייתם לארץ בימי עזרא ונחמיה. לפיכך חשבתי שדבר התורה המוצלח ביותר יהיה הקראת שמות הילדים הנפלאים שעמדו לסיים את התנ"ך.
מסיבת הסיום
אגב, זו הפעם הרביעית שבה בנות ובנים מסיימים את התנ"ך. הלימוד מתקיים כל יום, 365 ימים בשנה, כשני פרקים ביום, ולאחר שנה ורבע זוכים לסיים את התנ"ך. במסיבות הסיום המושקעות השתתפו הורים וגם לא מעט סבים וסבתות.
בדברי הברכה שלי במסיבות הסברתי למסיימות ולמסיימים מדוע הדרשה בליל שבת הייתה הזכרת שמותיהם. המשכתי ואמרתי שמן הסתם הם שמו לב עד כמה ערכי יישוב הארץ והקמת משפחות הם יסודות מרכזיים בתנ"ך. מתוך כך סיכמתי בקצרה את הלכות מצוות הנישואין: גיל הנישואין לבנות ולבנים. מצוות פרו ורבו מהתורה בהולדת בן ובת, ומדברי חכמים מצווה להוסיף יותר. סיפרתי להם שלדעתי, החובה מדברי חכמים לארבעה ילדים, ומעבר לכך הוא הידור מצווה, ובכל ילד נוסף מקיימים מצווה עצומה. סיימתי בברכה שמתוך לימוד התנ"ך יזכו כולם להתחתן בגיל המתאים, ויזכו להקים משפחות מפוארות, ויזכו להמשיך את דרכם של הוריהם שבנו את ביתם בקו הראשון של ההתיישבות, בהר ברכה, וקיימו בכך את מצוות יישוב הארץ למהדרין, ויכתבו בכך עוד פרק חדש בסיפורו של על ישראל. סיפור שמתחיל בתנ"ך ונמשך עד אליהם.
שלוש מדרגות בקיום המצווה
במסיבה הזכרתי את המצווה בקצרה, וכאן מעט ארחיב. שלוש מדרגות בקיום מצוות פרייה ורבייה.
א. החובה מהתורה להוליד בן ובת, וגם כאשר התנאים קשים צריך להתאמץ מאוד כדי לקיימה, ובכלל זה להיעזר באמצעים הרפואיים המקובלים, דוגמת הפריה חוץ־גופית.
ב. מצוות חובה מדברי חכמים להתאמץ ללדת ארבעה ילדים (ראו פניני הלכה שמחת הבית וברכתו ה, ו, 6).
ג. הידור מצווה להוסיף ללדת עוד ילדים כפי כוח ההורים, כלומר הורים שיודעים שיוכלו לגדל עוד ילדים ולחנכם לתורה ולמצוות ולדרך ארץ, מצווה שיוסיפו ללדת ככל יכולתם, והידור מצווה זה יש לו ערך עצום, שהמוליד נפש בישראל כאילו הוליד עולם מלא. אבל אם הם יודעים שעם ילדים נוספים העומס עליהם יכבד מדי, וכעס ועצבנות ילוו את חייהם, עדיף שלא יהדרו במצווה, מפני שאף שבכל ילד נוסף יקיימו מצווה, מאידך במצבם הנפשי הגרוע ירבו לחטוא בכעס ורוגז, והדבר כמובן ישפיע לרעה על חינוך ילדיהם. לא זו בלבד, אלא גם מי שמעוניינים להפנות את כוחותיהם לאפיקים נוספים שיש בהם ערך, באופן שלא יותיר להם כוח לגדל עוד ילדים, רשאים לעשות כן (שם).
במצרים הפכנו ממשפחה לעם
לכל אומה מהות מיוחדת משלה, וזו המשמעות של השר המיוחד שיש לכל אומה בשמיים. אופייה המיוחד של הממלכה המצרית הוא בכוחם החומרי. הם הצטיינו בניהול הממלכה למען פיתוח עושרה, אך עם זאת נטו מאוד אחר התאוות החומרניות. לכן ציוותה התורה: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" (ויקרא יח, ג). וכפירוש חז"ל בתורת כוהנים שם, שהיו שטופים בתאוות (עיין במהר"ל גבורות ה' פרק ד').
בימי השעבוד למצרים, תוך שהמצרים ניצלו אותנו, אנחנו קלטנו את הניצוץ הקדוש שבנטייתם החומרית. בזכות זה זכינו להתרבות מאוד. כוחות החומר של מצרים נקלטו אצלנו ככוח המאפשר ריבוי אדיר. כך זכינו לצאת ממצרים ברכוש, כפי שהבטיח ה' לאברהם אבינו, בברית בין הבתרים: "גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". הרכוש הגדול הוא לא רק כסף וזהב, אלא יותר מזה, ריבוי הילדים, שנאמר: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, ותמלא הארץ אותם" (שמות א, ז).
מ־70 נפש ל־60 ריבוא יוצאי צבא
בפועל, בתוך 210 שנים גדלה המשפחה ובה 70 הנפשות עד שנעשתה לעם ובו 60 ריבוא גברים בני 20 ועד 60. אם נחשב את מספר הצעירים כמספר המבוגרים, ומספר הנשים כמספר הגברים, הרי שמדובר בעם המונה כשני מיליון וחצי נפשות.
כמה ילדים ילדה אישה במצרים
השאלה היא כמה ילדים הייתה צריכה ללדת כל אישה בממוצע, כדי שבמשך 210 שנים משפחה ובה 70 נפשות תהפוך לעם בן שני מיליון וחצי נפשות. לחשיבות העניין אחזור על דברים שכבר סיפרתי בעבר: באחת השנים כשהגענו לפרשת שמות, ביקשתי מהרב יונדב זר לחשב כמה ילדים הייתה צריכה כל אישה במצרים ללדת. לאחר זמן חזר ואמר שהשאלה באיזה גיל היו רגילים להתחתן היא חשובה לא פחות מהשאלה כמה ילדים היו לכל אישה. כי אם היו רגילים להתחתן בגיל 22, הרי שצריך שלכל אישה יהיו כ־12 ילדים. אבל אם היו רגילים להתחתן בגיל 15, כפי שכנראה היה מקובל בדורות ההם, הרי שמספיק שלכל אישה יהיו שישה ילדים. יש לציין כי בחישוב זה נכללים הילדים הבריאים שהגיעו לחתונה וממילא הולידו אף הם שישה ילדים בממוצע. אבל הילדים שמתו כתינוקות ונערים אינם נחשבים.
ההתקדמות הדמוגרפית תלויה גם בגיל הנישואין
בעקבות חישוב זה נתגלה לנו עד כמה משפיע גיל הנישואין על ההתקדמות הדמוגרפית. חובה לציין שגם ההלכה מדריכה את האדם להתחתן בגיל צעיר (קידושין כט, ב, שולחן ערוך אבן העזר א, ג). בנוסף לכך המציאות מראה כי דחיית גיל הנישואין גורמת לקשיים רבים במציאת בן זוג או בת זוג. כדי להמחיש את השפעת שני הגורמים העיקריים - גיל הנישואין ומספר הילדים - על גידולה של המשפחה, הנני מצרף כאן טבלה שהכין הרב יונדב זר.
הטבלה
בטבלה מצוין מספר הצאצאים שיהיו לזוג בהגיעו לגיל מאה. בצד הימני מצוין גיל הנישואין הממוצע של בני אותה המשפחה, ובשורה העליונה מצוין מספר הילדים הממוצע של בני אותה המשפחה. ההפרש בין הלידות הוא שלוש שנים.
מספר הצאצאים שיהיו למייסדי המשפחה בהגיעם לגיל מאה
גיל נישואין | 7 ילדים | 6 ילדים | 5 ילדים | 4 ילדים | 3 ילדים |
21 | 385 | 308 | 224 | 150 | 89 |
22 | 297 | 238 | 166 | 99 | 54 |
23 | 251 | 207 | 150 | 89 | 44 |
24 | 210 | 178 | 136 | 84 | 40 |
25 | 173 | 150 | 120 | 80 | 39 |
26 | 140 | 123 | 102 | 74 | 39 |
שימו לב לדוגמה שבחמישה ילדים בממוצע ובגיל הנישואין הממוצע 23, מגיעים ל־150 צאצאים, ואילו כאשר מספר הילדים שבעה בממוצע וגיל הנישואין הממוצע הוא 26, מגיעים ל־140 צאצאים.
כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ
כאשר האמונה איתנה החיים מתעצמים בעוז, ואזי גם הייסורים הקשים ביותר אינם ממעטים את החיים אלא מעצימים אותם. לכן במקום שצער השעבוד הנורא במצרים יגרום לייאוש ולצמצום הילודה, בני ישראל המשיכו לפרות ולרבות, וכאשר יענו אותו – כן ירבה וכן יפרוץ. לעומת זאת כאשר עוצמת החיים חלשה, התגובה היא לפרוש מהחיים ולהתמעט.
גם מי שנחלש בעקבות ייסורי האבל על חיילי ישראל, יכול להתחזק באמונתו ולזכור שעל קידוש השם החיילים נהרגו, ולגודל מעלתם אין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם בעולם הבא. ואף בני משפחותיהם יכולים מכוח זיכרון זה להתעלות, להתעצם בגבורה ולהפיח חיים במשפחתם ובכל הסובבים אותם. זה קשה מאוד, אבל כגודל הקושי גודל הנחמה, הברכה והישועה שתצמח מזה. לעיתים יש לנו ציפייה שהציבור יכיר בייסורי האבל ועל ידי כך הייסורים יעברו. ואולם המנחמים יכולים רק לעודד, ואילו בני משפחות האבלים יכולים להתאמץ ולהתחיל בתהליך של צמיחה והתפתחות לאור ההקרבה המופלאה של יקיריהם, ואזי הברכה שתגיע אליהם ולמשפחתם תהיה כפולה ומכופלת.
מתוך העיתון 'בשבע'
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
777 - כוחן של הברכות והקללות
778 - פרו ורבו ומילאו את הארץ
779 - עסקת החטופים וגבורת החיילים
טען עוד
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה חשוב לשים לב כשמדליקים נרות שבת?
למה ללמוד גמרא?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
אנחנו קודש למענך
האם מותר לפנות למקובלים?
מבוא לסדרת פתחי אמונה
בזכות מה השכינה שורה על עם ישראל?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
