פרפראות פרשת לך לך תשפז

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש בראשית
לך לך

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

10 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

בס"ד מרחשון תשפ"ז מפטיר לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב (ישעיה מ) א ס וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה (ישעיה מ) ת פרשת לך לך עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל בפרשת לך לך 126 פסוקים = כמוס הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי. (דברים לב לד) ח' אומות ניבא ירמיה פורענות עליהם. (הרוקח) בפרשה מצוות עשה אחת למול כל זכר בן שמונת ימים (ספר החינוך) מצות המילה - מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, לְפִי שֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִקְבֹּעַ בָּעָם אֲשֶׁר הִבְדִּיל לִהְיוֹת נִקְרָא עַל שְׁמוֹ, אוֹת קָבוּעַ בְּגוּפָם, לְהַבְדִּילָם מִשְּׁאָר הָעַמִּים בְּצוּרַת גּוּפָם, כְּמוֹ שֶׁהֵם מֻבְדָּלִים מֵהֶם בְּצוּרַת נַפְשׁוֹתָם, אֲשֶׁר מוֹצָאָם וּמוֹבָאָם אֵינֶנּוּ שָׁוֶה. וְנִקְבַּע הַהֶבְדֵּל בְּגֻלַּת הַזָּהָב, לְפִי שֶׁהוּא סִבָּה לְקִיּוּם הַמִּין, מִלְּבַד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּשְׁלוּם צוּרַת הַגּוּף, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְהָעָם הַנִּבְחָר חָפַץ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַשְׁלִים תְּכוּנָתוֹ, וְרָצָה לִהְיוֹת הַהַשְׁלָמָה עַל יְדֵי הָאָדָם וְלֹא בְּרָאוֹ שָׁלֵם מִבֶּטֶן, לְרַמֵּז אֵלָיו כִּי כַּאֲשֶׁר תַּשְׁלוּם צוּרַת גּוּפוֹ עַל יָדוֹ, כֵּן בְּיָדוֹ לְהַשְׁלִים צוּרַת נַפְשׁוֹ בְּהֶכְשֵׁר פְּעֻלּוֹתָיו. (ספר החינוך) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כׇּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם. (יז יב) לפי שמילה היא מצוה שמינית, עד עתה ז' מצוות, לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית. (הרוקח) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן. (יב ה) וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ מקנה, וכן (יג ו) כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב. וְאֶת הַנֶּפֶשׁ עבדים ילידי בית. עָשׂוּ כמו קנו. וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב. (יג ב) שיש לו כְּבוּדה רבה, ומי שיש לו כן – תנועתו כבדה. הלא תראה, כי 'כבוד' מגזרת כֹּבֶד אֶבֶן )משלי כז ב( ו'קלון' מגזרת קַל בְּרַגְלָיו (שמואל ב ב יח(. והוא היה בעל מקנה רב, גם כסף וזהב הרבה היה לו. (א"ע) שאלה – מנין היה לאברהם גם כן ממון מה היתה מלאכתו ומה סחרותו וירושה מאבותיו לא היה לו כי אביו היה עושה צלמים ומוכרם כבמדרש (ב"ר לח יג) תרח עובד צלמים היה, ובפרט מדבריו של עבד אברהם כשהלך אצל בתואל אמר (כד לה) וַי-הֹוָה בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים .והיה מאכיל לכל באי עולם כפי רצונו שכן אמרו (ב"ר נד ו) וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע (כא לד) רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר אֵשֶׁל פֻּנְדָּק, שְׁאַל מַה תִּשְׁאַל, עִגּוּלָא, קֹּפָּר, חֲמַר, בֵּעִין. פירוש בשר יין ירקות אתה רוצה, והיה צריך ממון רב מאין היה לו לאברהם כ"כ ממון. ואם היה לו כ"כ ממון למה לא הניח לבנו ליצחק ואליבא דהראב"ע שפירש על פסוק וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה שיצחק בא לידי עוני בזקוניו. תשובה – אברהם אבינו היה תיקון אדם הראשון שמשל על כל העולם כולו אפילו הכסף והזהב היה נכנע לו והיה נגלה לו המוצא שלו, כי לא נברא כל העולם אלא בשביל אברהם שנאמר (ב ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם ודרשו חז"ל (ב"ר יב ח) בה"א בראם או באברהם והיה לוקח ממנו די סיפוקו כדי להאכיל לכל באי עולם כדי שיכירו יחודו של מקום, כי אברהם הוא כמו אדם הראשון והיה יודע מקום הכסף והזהב, לפי שבתחילה הראם הקב"ה לו כמו שנאמר במדרש על הפסוק (ג א) וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם. (שפתי כהן) וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם. (יד יב) שאלה – וכי הרכוש הוא בֶּן אֲחִי אַבְרָם ? הוה ליה למימר וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ. תשובה – הכתוב בא להשכילנו הראשי תיבות רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי שהוא 'רַבָּא'. לפי שכל הסכנות שסיכן אברהם עצמו לרדוף אחר הארבעה מלכים להציל את לוט, כתב הזוהר (ח"א עט א) שזה היה בשביל שצפה ברוח הקודש שעתיד לצאת ממנו מלכות דוד ומשיח, ואז יהיה שְׁמֵיהּ 'רַבָּא' נמצא עשה אברהם זה בשביל 'שְׁמֵיהּ רַבָּא'. (אוצרות השל"ה בשם ליקוטי תורה שער הפסוקים יד) וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. (יד יח) מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא ר"ת משה. היו מדברים יחד דברים שהם הלכה למשה מסיני. לֶחֶם וָיָיִן כמו שנאמר (משלי ט ה) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. (רבינו אפרים) אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכׇּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם. (יד כג) שאלה – מדוע יעלה על הדעת שמלך סדום יטען כן, והרי אברהם זכה בהכל מן ההפקר. ובכלל, מה שאומר לו מלך סדום תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ וכי הוא צריך רשות לקחת את הרכוש ? והרי כיון שזכה בו מן ההפקר ממילא הוא שלו. ועוד אם אברהם לא חשב לקחת את הרכוש מדוע נתן מזה מעשר למַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם דכתיב (יד יח) וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל. תשובה – אברהם אבינו סבר להשתמש בזה בעצמו ולא להחזירו לסדום, משום שהלכה היא שאין להחזיר אֲבֵדָה לגוי (סנהדרין עו ב). אבל מלך סדום סבר שאין זו אֲבֵדָה רגילה, אלא שאברהם הוא מציל מזוטו של ים, שאמנם יכול לקחת אבל לפנים משורת הדין יחזיר (שו"ע חו"מ רנט ס"ז), ולכן אמר תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ, שאני מוחל לך. וכששמע את זה אברהם, היה מוכרח להחזיר את הכל, כדי שמלך סדום לא יטען אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם, שיסבור שבלי המחילה שלו לא היה מחזיר ורק מחמת מחילתו הוא מחזיר, ונמצא שהוא גרם לעושר של אברהם, ולכן מיד החזיר את הכל. (שבענו מטובך) משום שהבטיחו הקב"ה וַאֲבָרֶכְךָ בממון, לא רצה שיתלה העושר בו, רק בהקב"ה. (מושב זקנים) וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר. (יז יד) שאלה – מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. תשובה – לפי שאנחנו היינו עבדים לפרעה במצרים, ובו בלילה שיצאנו מעבדות לחירות נעשינו עבדים לו יתברך שמו. אם כן היה מקום ע"פ התורה לטבול לשם חירות, וח"ו היינו יוצאים גם מעבדות ה' יתברך, שהוא כביכול הרב שקנה אותנו מיד פרעה, על כן נצטוינו בחצי הלילה הראשון במצות פסח ומילה, ועי"כ נעשינו עבדים לו יתברך שמו לעבדו בכל מצותיו וחוקותיו כל ימות עולם אנו ובנינו עד עולם. ומי שעובר על ב' מצוות הללו ח"ו הוא רוצה להעביר מעליו כל חוקי התורה, כי רע בעיניו שקיבלנו על עצמינו בשעת היציאה להיות לו לעבדים. ע"כ ב' המצוות הללו הם בעונש כרת תחת אשר הוטב בעיניו להכרית ולהפריד עצמו מעבודתו יתברך, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא כיון שבדעתו לחדול לעולם מעבודתו יתברך שמו. (בני יששכר ניסן מאמר ד ט) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. (טו ה) פרש"י – דָּבָר אַחֵר: הוֹצִיאוֹ מֵחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהִגְבִּיהוֹ לְמַעְלָה מִן הַכּוֹכָבִים. וְזֶהוּ לְשׁוֹן "הַבָּטָה", מִלְמַעְלָה לְמַטָּה (בראשית רבה מד,יב) שאלה – לאיזה צורך הגביהו למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילו לעפר הארץ תשובה – הכוכבים הנראים כבר ספרום והן אלף וכ"ב (1022) כדמפרש להרמב"ם יסה"ת פ"ג ה"ח אבל כשעולים למעלה רואים שיש עוד רבבות כוכבים שאינם נראים למטה ואז אי אפשר לסופרם ולכן הגביהו למעלה מהכוכבים שיראה שאין להם מספר ואי אפשר לסופרם. דמיון הכוכבים לישראל – לפי שגם ישראל אינם קבועים שמוסיפים מעשים טובים, ויש ששוקלים כנגד כמה כמו שמצינו שמשה רבינו שקול כנגד כל ישראל (מכילתא אז ישיר) ויאיר בן מנשה שקול כרובה של סנהדרין (סנהדרין מד.) וכן אבישי בן צרויה (ברכות סב:) וכן ישעיה הנביא דאמרינן (סנהדרין קג:) וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַים פֶּה לָפֶה (מ"ב כא) שְׁקוּלָה נְשָׁמָה שֶׁל צַדִּיק אֶחָד כְּנֶגֶד כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ, כְּמַאן דְּאָמַר יְשַׁעְיָה הָרַג. וכן אמרו (ירושלמי ברכות פ"ח ה"ח) בלוי בן סיסי שהיה חביב ככל העולם. (טעמא דקרא) וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים – לא בשביל ריבוי הבטיחו כאן שהרי כבר המשיל ריבוי זרעו לעפר הארץ אלא הוסיף כאן שיהיו הרבה אנשי מעלה שיאירו ככוכבים. ולא כמו שפחד וירא פן יהיו פחותי ערך. אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם – דאע״ג שיש בכל אוה״ע אנשי מעלה ומאירים לעמם ככוכבים אבל מעט היו אז לפי ערך ההמון. משא״כ זרע אברהם יש גדולי מעלה יותר מערך ההמון כמש״כ (דברים ז ז) לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכׇּל הָעַמִּים. (העמק דבר) מִנַּיִין שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה', אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הקב"ה: רבש"ע, 'בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אוֹתִי', אָמַר לוֹ: לָאו 'כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ'. אָמַר לְפָנָיו: רבש"ע נִסְתַּכַּלְתִּי בְּאִיצְטַגְנִינוּת שֶׁלִּי, וְאֵינִי רָאוּי לְהוֹלִיד בֵּן. אָמַר לוֹ: צֵא מֵאִיצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ, שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל.(שבת קנו.) שאלה – כיצד טען אברהם טענה זו המבוססת על מראה חוזי הכוכבים והמזלות בו בזמן שהוא זכה לשמוע הבטחה שיצאה מפי ה' יתברך האומר לו כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ, וכן אמר לו אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךְ, וכי לא האמין בכך ח"ו. תשובה – אין כל ספק שהאמין אברהם בתמימות להבטחת ה'. ברם על פי ההסתכלות באיצטגנינות הבין שבכדי שתתקיים הבטחת השי"ת זקוק הוא שייעשה נס בעבורו, ואולם בדרך הטבע ברור לו כי אין ההבטחה יכולה להתקיים. על כן טען אברהם להקב"ה: רואה אני כי איני ראוי בטבעי להוליד בן, אם תעשה לי נס הרי יתמעטו זכויותיי כפי שלימדונו חז"ל (שבת לב.) אִם עוֹשִׂין לוֹ נֵס מְנַכִּין לוֹ מִזְּכֻיוֹתָיו. מַאי קְרָאָה? 'קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכׇּל הָאֱמֶת'. פרש"י - נִתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתַי עַל יְדֵי הַחֲסָדִים וְהָאֱמֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי. על כך השיב לו הקב"ה: שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל כלומר אברהם נמצא למעלה מהטבע לגביו שום דבר אינו חשוב בגדר נס, מאחר והמזל הטבעי אינו שולט עליו כלל. רק מי שנמצא תחת שליטת הנהגת הטבע הוא זה שראוי לחוש פן ינכו מזכויותיו. (בניהו – שבת קנו.) א"נ – הכוונה שע"י תפילה וזכות משתנה המזל, והיינו הפירוש 'וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה'– שהוציאו חוץ לאצטגנינות. ובמ"ר איתא שאמר אברהם לפני הקב"ה המזל דוחקני ואומר לי אברם אין אתה מוליד, אמר לו הקב"ה, הן כדבריך, אברם אינו מוליד, אברהם מוליד, והנה זה פלא, שהרי ישמעאל נולד לו עוד בהיות שמו אברם, וע' בנמוקי רמב"ן. ונראה ע"פ המבואר בקדושין ס"ח ב' ולד שפחה הולד כמותה, כלומר שפחה שילדה מישראל הולד מתיחס אחריה, ולפי"ז היה ישמעאל מתייחס אחר הגר השפחה ולא אחר אברהם, וא"כ י"ל דכוונת אברהם היתה שיוליד בן שיתייחס אחריו, ומי שהזרע מתייחס אחריו נקרא שיש לו תולדות, משא"כ מי שאין זרעו מתייחס אחריו נקרא שאין לו תולדות, וזה כלול בדברי אברהם שאמר בשם המזל שאינו מוליד – שיתייחס אחריו, דהיינו שיוליד בן משרה, ואמר לו הקב"ה אברם אינו מוליד ביחוס, אברהם מוליד. (תורה תמימה) וְהֶאֱמִן בַּי-הֹוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה. (טו ו) צְדָקָה בגימטריא מאתיים חסר אחת (199) ושנינו במסכת פאה (פ"ח מ"ח) הָיוּ לוֹ מָאתַיִם חָסֵר דִּינָר, אֲפִלּוּ אֶלֶף נוֹתְנִין לוֹ כְּאַחַת, הֲרֵי זֶה יִטֹּל. ואברהם אע"פ שהיה כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב הואיל והוא חסר בן חשבה כמו צדקה שחסר אחת שנוטל ואינו בכלל מי שאוכל עולמו בחייו וקיבל שכרו. וע"פ זה אפשר לפרש וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה בין לאברהם בין להקב"ה. (שפתי כהן) וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי יֱ-הֹוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. (טו ח) שאלה – למה שאל אות על הארץ ואילו על הבנים לא שאל אות. תשובה – לפי שעל הבנים היה מוחזק בעצמו שהיה צדיק וראוי לכך לקיים הבטחתו, ועוד שהוא דבר העתיד לראותה בגופו, אבל ירושת הארץ צריך היה לאות לפי שלא היה עתיד לראותה בגופו ועל דבר שאין אדם עתיד לראות צריך אות. (נימוקי הרי"ד, פני דוד) א"נ אחר ששמע שהבטחה זאת אינה מצד החסד והצדקה רק מצד הזכות, אם כן אין לו לבטח שתתקיים בידו מתנת הארץ רק בעוד יהיה לו זכות לפני ה', הלא אם אחטא או יחטאו בני תפסק ירושת הארץ, בַּמָּה אֵדַע אני מבקש לדעת במה אִירָשֶׁנָּה, מה הם המעשים שאצטרך לזה להבא, שיאריך הזכות הזה גם לעתיד לבוא. (מלבי"ם) א"נ בהבטחת הזרע אין צריך מעשה מחודש אלא שינוי המזל, אבל הבטחת הארץ תלויה במעשה שהקב"ה יתן את הארץ לבניו, ולכן חשש שמא יגרום החטא ותשתנה ההבטחה. (גור אריה) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ. (יז כו) פרש"י – שֶׁמָּלְאוּ לְאַבְרָהָם תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה, וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים. שנינו (פדר"א פכ"ט) מהו בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בגבורת השמש בחצי היום. ולא עוד, אתיא 'עצם' מ'עצם' מיום הכפורים, מה להלן (ויקרא כג, כח) כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפּוּרִים הוּא ,שביום הכפורים נמול אברהם, ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של מילה של אברהם אבינו, ומכפר על כל עוונותינו, שנאמר )ויקרא טז, ל( כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם . שאלה – מדוע אברהם לא הזדרז למצוות המילה ומל את עצמו רק בחצי היום, שהרי שנינו (פסחים ד.) כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ כָּשֵׁר לְמִילָה, אֶלָּא שֶׁזְּרִיזִין מַקְדִּימִים לְמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר'. וראוי היה למול מיד בבוקר. תשובה – צריך לומר דכאן מל עצמו במכוון בחצי היום כדי לפרסם הדבר, דבחצי היום כל האנשים נעורים, ויהיה מכאן ראיה דהידור מצוה וכדומה כוונה נאותה באיחור הזמן דוחה מצות זריזין. ובמדרש (מ"ר) אמר רבי ברכיה: (ישעיה מח) לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, אמר הקב"ה: אילו מל אברהם בלילה, היו כל בני דורו אומרים: בכך וכך?! אילו היינו רואים אותו, לא היינו מניחים אותו לימול! אלא, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, דרגש ליה, ימלל. וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה. נמצא שהיתה זו הוראת שעה למול בעיצומו של יום. (תורה תמימה) א"נ ייתכן שאברהם לא נצטווה במצוות מילה רק בחצי היום לכן לא שייך שימול קודם, ומיד שנצטווה בחצי היום מל את עצמו מדין זריזין מקדימים. (הגהות הרד"ל, תכלת מרדכי – נר מצוה אות ד) א"נ ס"ל דהידור מצווה עדיף מדין זריזין. למצווה רבה כזו ששייך רק פעם אחת בחייו ודאי היה צריך לעשות הכנה רבה ולא מל את עצמו ללא הכנה וישוב הדעת. (קונטרס מעדני אשר תרע"ג). א"נ היה צריך להזדרז במצות המילה של ישמעאל בנו וכל ילידי ביתו ומל אותם בעצמו, שאילו הקדים מילתו היה חולה או מסוכן מפני זקנתו ולא היה יכול להשתדל במילתם, ובאמת היה זריז מיד שנצטוה וגמר למול אנשים רבים של בני ביתו עד חצות היום. (מכתם לדוד ע"פ הרמב"ן) (פרשה כהלכתה) שאלה – איך מל את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת. וכתב הפתחי תשובה (שם ס"ק ו) דהוא הדין ביום טוב. (פרשה כהלכתה) תשובה – מכיון שהקב"ה ציוה לו למול את עצמו ביום הכיפורים נכון ליבו שלא יקלקל כי שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע (קהלת ח ה). א"נ מה שאסור זהו דווקא אם יש מוהל אחר אבל אם אין מוהל אחר ויתבטל המילה לגמרי אז מותר למול אף למי שלא מל מעולם. (שו"ת מהרי"א רנג). א"נ מכיון שעל מילה נצטווה ועל השבת לא נצטווה רק קיים מעצמו, בוודאי נדחה השבת שקיים מדעתו למילה שנצטווה מפי הגבורה. (מעדני אשר) א"נ שנינו (שבת קלז.) מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. משום שמל את התינוק הנכון בהיתר בשבת, אם כן השבת נדחתה לעניין מילת התינוק השני. היינו דכתיב (יז כז) וְכׇל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ, וכיון שבאותו היום אברהם מל את כל אנשי ביתו בל ימלט שיהיה אחד מהם בן שמונת ימים, והוי 'מילה בזמנה' ומשום כך הותר לאברהם למול אף את עצמו כשיטת רבי יהושע. א"נ איתא במדרש (ב"ר מט ב) נטל אברהם סכין ואחז בערלתו ורצה לחתוך, והיה מתיירא, מה עשה הקב"ה? שלח ידו ואחז עמו, שנאמר (נחמיה ט) וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית. והטעם שהיה מתיירא משום שהיה זה ביום כיפור ואסור למול שלא בזמנו. מה עשה הקב"ה? שלח ידו ואחז עמו, (שבת צב:) שהרי שְׁנַיִם שֶׁעֲשָׂאוּהָ — פְּטוּרִין. (פנינים עה"ת לרבי יהונתן אייבשיץ – כתבי יד) שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]

רבנים שונים

חודשי השנה
לוח דינים ומנהגים לחודש אב תשפ"ג
אב תשפ"ג
שו"ת "במראה הבזק"
טלטול אוסף אבנים בשבת
סיון תשפ"ב
לימוד יומי במשנה
מסכת ביצה פרק א משנה ח,ט
ו אב תשפ"ג
מידות
שמירת הלשון - כוח הדיבור וערכו - חלק ב'
י"א טבת תשע"ז
י"א טבת תשע"ז

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ויגש
רבנים שונים | א' טבת תשפ"ה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרשת האזינו שבת שובה א-ת פ"ש
רבנים שונים | תשרי תשפ"ד
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תצא
רבנים שונים | אלול תשפ"ו
ויצא
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ויצא
רבנים שונים | ה' כסליו תשפ"ה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

רחל אמנו
יום פטירת רחל אמנו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"א חשון תשנ"ז
רחל אמנו
רחל אמנו - מקבצת את בניה לגבולם
הרב דוד דב לבנון | ר"ח כסלו תשס"ב
רחל אמנו
כולם היו בניה
עודד מזרחי | תשע"ג
נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
לך לך
מאמר לך לך פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – לך לך
עלון מספר 623
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב חיים דרוקמן
הרב יהושע שפירא
הרב דוד חי הכהן
הרב חגי לונדין
הרב משה אליה
הרב אליהו ברין
הרב אליעזר מלמד
הרב בני אלון
הרב הראשי ישראל מאיר לאו

1:03
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת לך לך תשפז – לבחור בברית האבות
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – לך לך
עלון מספר 623
עלון מספר 623
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
רביבים
מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
34 דק'
לך לך
פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
לך לך
מאמר לך לך פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף ל"ג
הרב אלי סטפנסקי | י' חשוון תשפ"ז
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
מנהיגות של נצחון?
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"ב
הרב אלי סטפנסקי | ט' חשוון תשפ"ז
ענג שבת
עונג שבת פרשת לך לך - וירא
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
39 דק'
שיעורים בספר יהושע
סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
הרב עידו יעקובי | ח' חשוון תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז