בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • עולת ראי"ה
  • עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד
קטגוריה משנית
undefined
2 דק' קריאה 11 דק' האזנה
צופה ויודע סתרינו, מביט לסוף דבר בקדמתו.

הצפיה באה על כל המפעלים, שאנחנו יכולים להכניס בהם סדר של השתלשלות, של אחיזת הסבות והמסובבים,שהצפיה הבהירה היא בודאי מגלה את תעלומות הרכסים הללו באחיזותיהם. ולא תוכל להיות גם הקטנה שבהויות והזעירה שבפעולות נעלמת מעין הצופיה של רבון כל העלילות, המסבב את כל הסבות כולן. ולא עוד אלא שגם אלה המעשים והענינים שבהויה, שאין אנחנו יכולים להכניס אותם בקשר אמיץ של סבות ומסובבים, מוכרחים זה מזה, כמו אלה הענינים שאנו מיחסים אותם לבחירה ורצון חפשי, או שאנו חושבים שהם דברים של מקרה, או דברים שהם אחוזים לעינינו בשלשלאות סבתיות, אבל לעינינו נדמה שבחקה של הסבה וכחה היה לחולל מעשים שונים זה מזה, וההכרעה על אחד מצדדי האפשר אין בה הכרח סבתי, - על כל אלה לא נוכל להמליץ בתיאור של צפיה, אבל הכל הוא בכלל הידיעה המוחלטת, שאינה צריכה לשמושם של חשבונות העלילות של הסבות והמסובבים, מפני שסגולתה של הידיעה העליונה היא נעלה מכל אלה התנאים כולם. ואנו מכירים, שכל המעשים הם יוצאים רק מאתו, והם ותולדותיהם כולם מונחים רק אצלו יתברך, בהיותם בכח, באין שום הבדל של בהירות, כמו בהיותם בפועל. וזאת היא התכונה הרוממה של הידיעה המוחלטה, הכוללת את הצפיה של תוצאות הסבות, ואת הידיעה של עצם המעשים, ואת ההבטה של כל מה שבכח אחרי כל צדדי האפשריות כמו שהם ממש בפעל, צופה ויודע סתרינו, מביט לסוף דבר בקדמתו.


גומל לאיש חסד כמפעלו, נותן לרשע רע כרשעתו.

המעשים הטובים והרעים הם מניחים את חותמם על גורלו של עושיהם. אמנם הבדל גדול יש בין התוצאות של המעשים הטובים, לבין התוצאות של המעשים הרעים. מפני שהמגמה התכליתית של כל ההויה היא החסד המוחלט, והצלחת הכל ועלויו על כן התוצאות המחויבות מן המעשה הטוב הנן נגמלות, כדרך שהפרי נגמל ע"י כח הצמיחה באילנו לשם מטרתו הרצויה. אבל המעשה הרע, הרשע, לא יוכל לבא למגמתו האחרונה, לגמול את התוצאות הרעות עד אחרית. כי אין אחרית לרע, וכל הרשעה כעשן תכלה, והקיום הנצחי הוא רק אל הטוב. אמנם איזה רושם מוכרח להיות לעושה הרע מרשעתו, אבל מאחר שבהכרח אין התוצאות הולכות בדרך ההסתעפות של הרשע בקו נמשך בלא מעצור, על כן לא תגמול תקרא תוצאתה של פעולת הרשע, כדרך שתקרא בתאר תגמול התוצאה של מעשה החסד, כי אם נתינה, חק וגזרה מלפני אדון כל, שחלק מהרשע ירשם להנתן לרשע, כדוגמת רשעתו, וכערך הרשעה המיוחדת בקרבו, שלא כערך המפעל מצד עצמותו וסופו האחרון, שסוף הסופות מוכרחות התוצאות מכל הפעולות להגמר בטוב. על כן גומל הוא לאיש חסד, בתור תגמול מסובב מעצם המפעל, כמפעלו, ולרשע נותן הוא, בדרך נתינה מוסרית, רע כרשעתו, מפני שהשפעת המפעל הרע באחרית סבובו, מוכרחת להפסק מפני היסוד הטוב הכללי, הגובר על הכל, מחסד עליון אשר רק בו עולם יבנה.
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il