^ 1. כאשר מלוה דולרים בארץ ישראל על מנת לקבל בחזרה דולרים אומר ה"אגרות משה" בחיו"ד ח"ג סימן לז שמותר משום שהדולר "גם בא"י הוא מטבע לגבי עצמו" ולכן אין כאן בעיה של סאה בסאה. ונאמר עוד שם שכאשר מלוה שקלים וקץ דמיהם שכך וכך דולר, הלוה נחשב שהלוה דולרים.
ונראה שהמקור לדין זה הוא ב"נתיבות המשפט" (שו"ע חושן משפט סימן עד ס"ק ה) "... אכן אם הלוה לו במטבע אדומים ולא הקפיד על המטבע וחשב עמו על הזהובים כגון שהלוה לו 100 אדומים וכתב בשטר שהלוה לו 1800 זהובים או שחשב עמו בע"פ על זהובים שחייב לו כך וכך זהובים מחויב לסלק 1800 זהובים ויוקר וזול של המטבעות חל על הלוה..." וכן פסק בשו"ת "שבט הלוי" ח"ו סימן רלב.
ויעוין שם שישנה מציאות שגם כאשר מלוים בסתם שקלים הכונה לערך הדולרי גם כאשר לא קוצצים וזה במציאות של אינפלציה דוהרת.
ואמנם יש פוסקים ה"מנחת יצחק" (ח"ו סימן קסא) ו"אור לציון" (יו"ד סימן ד'), שחולקים על דין זה, ומסביר ה"אור לציון" שהמדד לקביעה שהמטבע אינו בגדר פירא הוא אם בעל חוב חיב לקבל דולרים כפרעון ולא רק אם רגילים לסחור גם בדולרים. לכן מי שירצה להחמיר על עצמו יוכל לעשות זאת ע"פ היתר עסקא ויפרש שהפרשי הצמדה לדולר הם מתנאי ההתפשרות.
יעוין עוד בספר "תורת ריבית" (פרק יט סע' מ-מא) בהרחבה לדיון הנ"ל.