ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
מה הדין?
הטעם להקנאת הכפל
ישנו דין מיוחד המופיע במשנה הראשונה בפרק והוא האפשרות לקנות זכות ממונית הנובעת מהחפץ, אך אינה יוצאת מגופו ממש. שומר שמשלם את שווי הפקדון במקום להשבע ולהפטר – אם נמצא הגנב משלם את הכפל לשומר.
וצריך לשאול מדוע כלל שיהיה דין שכזה? הרי מובן יותר לומר שבמקרה שנמצא הגנב יחזיר המקפיד את הכסף של השומר, ויקבל הבעלים המקורי את הכפל. מה הסיבה שיש קניין שכזה?
שני הסברים מובאים בדברי הריטב"א. אך לשם כך נקדים את דברי רש"י.
לאחר שהגמרא מסבירה את הצריכותא של כלים ובהמה, מביאה היא את דברי רמי בר חמא:
מתקיף לה רמי בר חמא והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ואפילו לרבי מאיר, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם - הני מילי כגון פירות דקל, דעבידי דאתו, אבל הכא מי יימר דמגנבא, ואם תמצי לומר דמגנבא - מי יימר דמשתכח גנב, ואי משתכח גנב - מי יימר דמשלם, דלמא מודי ומפטר.
ומסביר רש"י שקושיית רמי בר חמא היא על המשנה. אך מקשה עליו הריטב"א שלא מצינו לשון 'מתקיף' ביחס למשנה. אלא שביאור הגמרא הוא כך: בהוא אמינא הגמרא הבינה שהדין המחודש הוא מכח 'תקנת העולם', אך לאחר הצריכותא מתבאר שטעם הדין הוא רצון הבעלים להקנות את הכפל לשומר, ועל זה שואל רמי בר חמא כיצד הקניין עובד, הרי הוא דבר שלא בא לעולם?
ומה יאמר רש"י? בשטמ"ק (ד"ה גמ'. מתקיף) מובא שמצינו במקום אחר (נדרים לד, א) לשון מתקיף כלפי ברייתא. ויתכן שנחלקו רש"י וריטב"א האם אפשר ללמוד מזה גם ביחס למתקיף על משנה.
מתוך דבריו עולות שתי אפשרויות לביאור הדין: תקנת העולם או רצון הבעלים. וצריך להבין מה הסברא בכל אחד מהם.
האם קונה את גוף הבהמה?
שאלה נוספת שיש לברר היא מה יהיה הדין אם חזרה האבידה או הגניבה, האם חוזרת לבעלים או לא?
הש"ך תולה זאת במחלוקת ראשונים, בין תוס' לרמב"ם. אך נפתח דווקא בשיטה שלישית והיא שיטת הרמב"ן בגיטין, שם משמע דלא כתרוויהו, אך מסברא הוא הפשוט ביותר.
הרשב"א בגיטין מבאר את שיטת הרמב"ן שסובר שא"א כלל להחיל קנין על דבר שאינו גוף. וכך כתב:
נראה דמהאי טעמא הוא משום דא"א לו להקנות לו כפיליה משום דלאו פירות דגופה נינהו ובמשיכתה של פרה לא קנה ליה לכפילא דלא דמי לפירות דקל דמגופיה נינהו ובחזקת הדקל קני להו לפירי דעבידי דאתו מיניה.
ובביאור סברא זו כתב שטמ"ק (כתובות נט, א) בשם הרשב"א:
ואולי נאמר בזה דלקנות לשעה כדי לקנות בו דבר אחר כגון דקל לפירותיו וחצר לאוירה וידים למעשיהן כדי דמכל מקום אין הכוונה ועיקר ההקנאה לגוף הדבר שהוא בעולם אלא לקנות על ידיהן דבר שאינו בעולם בקנייה כל דהו סגי ואף על פי שאינו יוצא מגופו לגמרי כפירות מן הדקל אלא כל שבאין ממנו קצת כגון המלאכה שהיא באה מן הידים בטרחן ותנועתן וכן האויר שנראה כאלו הוא מן החצר אבל מצודתי למה שתעלה שאין הצידה בטורח המצודה אלא שהדגים נכנסין בתוכה וכן קנס על ידי נזקין אחרים שהזיקו את העבד או שגנבו את הפרה שאינן מגופן כלל ולא באין בסבת עצמן אינם נמכרים על ידיהן והיא עצמה אבעיא לן בפרק השולח ולא איפשיטא.
אמנם יש לציין שהרשב"א עצמו הסכים עם התוס' דלהלן. העולה מדברי התוס' בסוגיין (לג, ב ד"ה כגון) הוא שאכן יש מושג של הקניית גוף לעניין הכפל, אע"פ שאינו יוצא ממש מהפרה, ואינו כמו דקל לפירותיו. אך למעשה אין הקניין חל משום 'דמי יימר'.
כותב תוס':
ויש לומר דהמקשה סבר דבשעת משיכה הקנה לו הפרה לקנות הכפל כשיבא ואף על גב דבפרק מי שמת (ב"ב דף קמז:) אמרי' דבדקל לפירות אפילו רבנן מודו דקני היינו משום דעבידי דאתו אבל הכא דלא עבידו דאתא אפילו לר' מאיר לא קני.
כלומר, המפקיד הקנה לו פרה לעניין זכות הכפל, אם יבוא. אלא שבמקרה דנן האפשרות שהוא יבוא היא רחוקה ולכן לא מועיל הקניין.
אכן במסקנת התוס' כתב:
ומשני נעשה כאומר לו לכשתגנב ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו שגוף הפרה מכר לו דהשתא הכפל שלו ממילא.
היינו שעכשיו גוף הפרה עצמה הקנה לו. ולא אותה לזכות מסוימת.
ומעיר התוס' רבינו פרץ (מובא בשטמ"ק) שאם יש מצב בו הסבירות של הופעת הזכות אינה רחוקה אזי הקניין יחול. וזאת מתבסס על הבנת הבעיה בדשב"ל כחוסר גמירות דעת. כמו שכתב בתירוץ השני.
שיטת הרמב"ם
שיטת הרמב"ם, מפתיעה במבט ראשון וכך כותב (שאלה ופקדון ח, א):
המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או אבדו אמר הריני משלם ואיני נשבע ונמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח או מכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם למי שהיה הפקדון אצלו שהרי אמר אשלם, חזרה הבהמה עצמה חוזרת לבעליה היא וגזותיה וולדותיה שאין זה השומר קונה שבח הבא מגופה אלא שבח הבא מאליו.
וקשה, הרי הגמרא מעמידה שא"א לקנות את הפרה רק לעניין הכפל, ולכן יש שני תירוצים כיצד קנה את גוף הפרה. ומדוע פסק הרמב"ם שאם חזרה הבהמה חוזרת לבעלים ולא לשומר?
הש"ך מתרץ שהרמב"ם סובר שחוזר לבעלים רק במקרה המסוים שאמר הריני משלם אך אם שילם ממש חוזר לשומר.
אך האור שמח סובר שודאי הרמב"ם חולק על תוס' וסובר שהקניין הנעשה הוא בגוף הבהמה רק לעניין זכות הכפל, אך לא שום דבר מגופה.
וביאור הגמרא הוא שבהו"א הכפל נקנה מצד עצמו, ודוחים שהוא חוב שעדיין לא קיים בעולם ולא יכול להקנות. אך מעמידים בפרה ממש לעניין הזכייה. והרי הגמרא אומרת שמוכר חוץ מגיזות וולדות, ואומר האור שמח שכל שכן הוא לעניין גוף הפרה עצמה. הוא מבאר בגאונות מהיכן למד זאת הרמב"ם. מהגמ' בב"ק (נז).
ונראה שסברתו שסוף סוף הרי הכפל הוא אחת הזכויות שיש בפרה, ואע"פ שעדיין לא קיים בפועל כיון שקשר זאת לבהמה עצמה, הרי זה מועיל.
האם אפשר להקנות מעות לפירות?
שאלה זו התגלגלה למעשה גם למחלוקת אחרונים. הקצה"ח (רט ,ס"ק ד) מביא תשובה של מהר"ם אלשיך בנוגע לצוואה, אחד הפרטים בה מציין שהנפטר ציווה שהקרן תשאר לפלוני אך רווחי הקרן בלבד יעברו לאלמוני. ונשאל מהר"ם אלשיך האם יש בזה קניין. והשיב על כך שקניין זה אינו כלום משתי סיבות: א. לשון השכיב מרע היתה 'קרן לפלוני' וכיון שכך הוא כמו שאומר דקל לאחד ופירות לאחר, שלא אמר כלום והפירות לא נקנו. ב. אפילו אמר מעות לפירות, לא אמר כלום משום שהמעות עצמן אינן שייכות לפרי היוצא מהן. משום שאינו 'יושב' על שום דבר ממשי. ואינו דומה לדקל לפירות או אפילו לבית לדירה. ששם יש יסוד ממשי קיים, אך כאן כסף הקרן כבר אינו במציאות, ויותר מכך, ע"מ להגיע אל הרווחים צריך לכלות את מעות הקרן, ולכן הרווחים אינם מתייחסים אל הקרן והוי דבר שלא בא לעולם ואינו כלום.
אך דעת קצה"ח, בהתבסס על התוס' והרשב"א ועוד כמה גמרות שאכן אפשר לקנות דבר שאין לו מקור. וכשיטתו פסק גם נתה"מ (ביאורים, ה). אחת מההוכחות לדין זה מביא הוא מהירושלמי שאומר שאפשר לקנות בית לאוירו. והרי אין האויר חלק מהבית, ואעפ"כ קונה. וז"ל הרשב"א:
[ק' על הרמב"ן] מהא דתני בירושלמי פרק חזקת (ב"ב פ"ג ה"א) המוכר אויר חורבתו לא עשה ולא כלום אלא מוכר חורבה ומשייר אוירה, וטעמא משום דלעצמו בעין יפה שייר חורבה לאוירה, ואף על גב דאוירה לא מגופה דחורבה הוא,
ועוד, שפסק הרמב"ם (מכירה כג, ט):
המוכר פירות שובך ופירות כוורת לחבירו קנה ואין זה מוכר דבר שלא בא לעולם, לפי שאינו מוכר יונים שיולדו או דבש שיבוא לכוורת, אלא הוא מוכר שובך לפירותיו או כוורת לדבשה, שהרי הוא כשוכר אמת המים לחבירו שהוא נהנה בכל מה שיצוד בה, כך זה הקנה שובך זה לפירותיו כמו שמוכר אילן לפירותיו, ודין כולם כדין השוכר בית מחבירו כמו שאמרנו, שהוא נהנה בכל הניות שיש בו וכן כל כיוצא בזה.
אך שיטת חתם סופר בכמה תשובות שעיקר להלכה כדעת מהר"ם אלשיך. ועיין באריכות דברים בזה בפתחי תשובה (ריב, ס"ק י).
להערות [email protected]
איך מותר להכין קפה בשבת?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
חנוכה הכשרת כלי הזוגיות
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך ללמוד אמונה?
אנחנו קודש למענך
הלכות קבלת שבת מוקדמת
למה משווים את העצים לצדיקים?
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
למה תמיד יש מחלוקת?
דיני ברכות בתיקון ליל שבועות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
