בית המדרש
קטגוריה משנית
undefined
4 דק' קריאה
אנו חיים בתקופה היסטורית מופלאה, עידן של גאולה ההולכת ומתגלה לעינינו. זוכים אנו לראות בשוב ה' שיבת ציון, בקיבוץ הגלויות הבלתי נתפס ובהפרחת השממה. בנינו במאמץ משותף את קומת הביטחון עם צה"ל, את קומת הכלכלה והחקלאות, ואת קומת השפה העברית ששבה להתנגן בפי כול. אך בתוך חגיגת התקומה הזאת, אם נביט ביושר פנימה, נגלה כי בבניין הלאומי שלנו חסרה עדיין קומה מרכזית, והיא אחת החשובות שבהן: קומת המשפט.
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, רבה הראשי הראשון של מדינת ישראל וסבו של נשיא המדינה, זעק מנהמת ליבו עם קום המדינה מילים שמהדהדות עד ימינו. הוא כתב בכאב עצום: "כמעט שלא היה יכול לעלות על הדעת של שום יהודי דתי שהמדינה היהודית תעזוב מקור מים חיים, את תורתנו הקדושה, לחצוב לה בורות בורות נשברים. לסגל לה חוקים ומשפטים של עם אחר. הלא זו הייתה מהפכה איומה מבפנים, וחילול ה' נורא מבחוץ! זה היה בבחינת נתינת גט כריתות, ח"ו, לתורת ישראל".
הרב הרצוג לא היה אדם של מחלוקת, אלא אוהב ישראל וציוני בכל רמ"ח איבריו. כאבו נבע דווקא מתוך ההכרה בגודל השעה. הוא לא הצליח להבין כיצד ייתכן שעם שחוזר לריבונותו לאחר אלפיים שנות גלות וכיסופים, בוחר לאמץ דווקא את החוק העות'מאני והמנדטורי כאבני יסוד, במקום לדלות מבארה של תורה. הוא הבין שמשפט איננו רק כלי טכני לפתרון סכסוכים, הוא השפה של האומה, הביטוי העמוק ביותר לערכיה ולתרבותה.
לעיתים, כשאני פוגש תלמידים מישיבות שונות שבאים לסייר ולהכיר את בית הדין לממונות, אנחנו מנהלים שיח, ובמהלכו אני פונה אליהם ושואל שאלה פשוטה לכאורה: "כשמתעוררת לכם שאלה בהלכות שבת, איפה אתם מחפשים?" וכולם משיבים: "באורח חיים!". אני ממשיך ושואל: "ומה לגבי שאלה בכשרות המטבח?", "ביורה דעה", הם משיבים בביטחון. "והלכות אישות וקידושין?". "אבן העזר", הם עונים בלי להסס.
אך כשאני מקשה ושואל: "מה תעשו אם תהיה לכם שאלה על קבלן שלא מסר את הדירה בזמן? או מחלוקת על חוזה עסקי סבוך?" פתאום משתרר שקט בחדר. לרגע נראה שהקשר בין עולם התורה לעולם המעשה והממון נקטע. התורה מתגלה היטב במטבח ובבית הכנסת, אך כשהדבר מגיע לכיס ולשוק – מתחיל בלבול וחיפוש במקומות אחרים.
כאן בדיוק עלינו לעצור ולחשוב. עם כל הכבוד והערכה למערכת הממלכתית, עלינו לשאול ולהשיב - מה אנחנו יכולים לעשות כדי להכניס את הנשמה היהודית גם אל תוך עולם הממונות?
לנפץ את המחיצות: בתי הדין לממונות היום
למרות החזון הגדול, רבים נרתעים מפנייה לבתי הדין לממונות. ישנם כמה חסמים המונעים מציבור שומרי המצוות פנייה כזאת, ויש לבחון ולברר אותם, אחד לאחד.
א. בלבול מושגי: בשל שיתוף השם, נוצר בלבול בין בתי הדין הרבניים של המדינה, העוסקים בעיקר במעמד אישי (גירושין וגיור), ובין בתי הדין לממונות. בתי הדין לממונות הם מוסדות וולונטריים, שמתעסקים בעיקר בסכסוכים ממוניים בין איש לרעהו. כדי שבתי הדין לממונות יקבלו סמכות גם מבחינת חוקי המדינה, על שני הצדדים להקדים ולחתום על הסכם בוררות, הנותן תוקף להכרעות בית הדין.
ב. שאלת ה"שיניים" (אכיפה): החשש הנפוץ ביותר הוא ש"אין מי שיאכוף את זה", ושאם צד אחד יסרב לקיים את הפסק – התובע יישאר מול שוקת שבורה. אך המציאות הפוכה לחלוטין. מכוח חתימת הצדדים על הסכם הבוררות, פסק דין של בית דין לממונות הוא מסמך משפטי מחייב לכל דבר ועניין. מכוח הבוררות המדינה מעניקה לבית הדין סמכות, ואם צד אחד מסרב לשלם, ניתן לאשר את הפסק בבית המשפט בהליך מהיר ולגשת ישירות להוצאה לפועל, ממש כמו בפסק דין של המדינה.
ג. שקיפות ומקצועיות: לעיתים נדמה כי המושג "בית דין" שייך לסוגיות בגמרא, ולעולם העתיק, ולכן בתי הדין נתפסים כלא מקצועיים, ולעיתים גם נדמה שההתנהלות בהם אינה שקופה. אולם האמת היא שניתן לבחור בבתי דין לממונות שמתנהלים בסטנדרטים מקצועיים גבוהים ובשקיפות מלאה: יש בהם הקלטות של הדיון, פרוטוקול מסודר, ופסקי הדין מנומקים היטב (לפעמים עשרות עמודים של ניתוח משפטי והלכתי), וקיימים סדרי דין ברורים וידועים מראש. יתר על כן, בחלק מבתי הדין הדיינים נעזרים במומחים חיצוניים, כגון שמאים, רואי חשבון ומהנדסים, כדי לוודא שפסק הדין מבוסס על הבנה מקצועית מוחלטת של המציאות, וההתנהלות מול היועצים הללו נעשית בשקיפות ובתיאום מול הצדדים לדין.
ד. מענה לסוגיות מודרניות: יש הטועים לחשוב שההלכה אינה מכירה מושגים מודרניים כמו קניין רוחני, אופציות או דיני חברות וכדומה. אולם האמת היא ש"הפוך בה והפוך בה דכולא בה". עולם הפסיקה בבתי הדין לממונות הוא מהמרתקים שיש, כשהוא דולה מעקרונות הנצח פתרונות לסוגיות המורכבות והמעודכנות ביותר שמצויות בעולם. סוגיות של חברות גדולות, מחלוקות על הסכמי שיווק ולידים באינטרנט, ונושאים מורכבים אחרים, מגיעים לפתחם של בתי הדין כל הזמן.
ה. ראיות ועדות: רבים חוששים מכללי הראיות של התורה, כמו "שני עדים", וסבורים בטעות שבלי עדים כשרים, כפי שהיו בחופתם, לא יוכלו לזכות בדין. אך בבתי הדין לממונות ישנה פסיקה ענפה והכרעות גם על מיליוני שקלים המבוססות על ראיות נסיבתיות, הקלטות ומסמכים בדומה, להבדיל, לבתי משפט. יכולתם של הדיינים, בדיני הממונות, להכריע גם על פי אומדנא מובהקת מאפשרת לתת הכרעות ברורות, על פי עדויות של אנשים שמוגדרים כפסולים לעדות על פי ההלכה, מכוח היכולת להוציא ממון על פי אומדן ברור.
ו. סוגיות הלכתיות שמרחיקות את התובעים: במציאות של ימינו רבים מהנזקים נעשים בדרך עקיפה המכונה בהלכה "גרמא", ובשל כך רבים חוששים שלא יצליחו להוציא ממון משום שעל נזקי גרמא פטורים בדיני אדם. לשם כך, בחלק מבתי הדין, הסכם הבוררות כולל סעיף מפורש שבו הצדדים מסמיכים את בית הדין לחייב גם בנזקים עקיפים, מניעת רווחים וכדומה, מה שמאפשר עשיית צדק מלאה.
להיות חלק מהמהפכה
בשנים האחרונות אנו עדים למהפכה שקטה. הפנייה לבתי הדין לממונות הולכת וגוברת, הן בכמות התיקים והן בהיקפם הכספי, שמגיע לעיתים לעשרות מיליוני שקלים. המהפכה הזאת מתעצמת, אך המשכה תלוי ברגליים של כל אחד ואחד מאיתנו. כמובן, האידיאל הוא לפתור מחלוקות בשיח מכבד ובלי להזדקק לפתרון משפטי. אך אם בכל זאת נתגלעה מחלוקת, עלינו לזכור כי הפנייה לבית הדין היא חלק ממהלך הגאולה, בדיוק כמו שאר תחומי העשייה הציונית.
בכל פעם שאנו חותמים על חוזה שכירות, הסכם שותפות או עסקת נדל"ן, אנו יכולים להוסיף סעיף פשוט הקובע כי במקרה של סכסוך, הצדדים יפנו לבית דין לממונות המוסכם עליהם. בכך איננו מבצעים רק פעולה משפטית טכנית, אלא מניחים עוד לבנה בקומה הבאה של הגאולה. כך נבטיח שתפילת "השיבה שופטינו" לא תישאר, חלילה, כצפצוף הזרזיר, אלא תהפוך למציאות חיים תוססת וצודקת.
הכותב הוא אב"ד בבית הדין לממונות 'ארץ חמדה' וראש כולל רחביה
מתוך העיתון 'בשבע'

סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il