ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תצוה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
החייל שי בן טובה גרינבאום הי"ד – מסר את נפשו למען ישראל בלבנון
לכאורה זו מצוה הפוכה מהתורה כולה
יש מצות עשה מהתורה להכרית את זרע עמלק. ויש עוד מצווה לא לשכוח את הרוע של עמלק, ויש עוד מצווה לשנוא אותו ולא לתת לשנאה הזו להשכח (סה"מ קפח קפט) וזו מצווה שקשה לבני בניו של אברהם אבינו שתפקידם להביא ברכה לעולם. שנצטווה להיות אב המון גוים. מצוווה שהיא לכאורה נגד התורה ש"דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".
לכן שאל שאול המלך איך יתכן למחות את עמלק? הרי התורה כל כך מקפידה על שפיכות דמים. אם נמצא הרוג ולא נמצא הרוצח שלו, הציבור דורש דין וחשבון מהמנהיגים והמחנכים שלא עשו מספיק למנוע את הרצח. ולכן שאול התרפה במלחמת עמלק ולא הרג את אגג העמלקי, הצאן והבקר.
את מחיר הטעות של שאול שילמנו בחיינו
את מחיר הטעות של שאול כמעט שילמו בחייהם כל היהודים בעולם שחיו בתקופת המן בן המדתא האגגי. שאול טעה כי הוא לא ראה מספיק רחוק. הוא לא ראה את המן הרשע שיוצא מאגג מלך עמלק. לעומתו - שמואל רואה שמאגג מלך עמלק עלולה לצמוח מלכות רשע אכזרית, נקמנית, שעלולה להחריב את כל העולם. הוא רואה כי אלוקים, שברא את הנשמות, יודע שרחמים על עמלק זו התאכזרות על ישראל ועל האנושות כולה.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (714)
הרב שמואל אליהו
715 - פרשת תרומה תשפ"ו – סוד הנצחון על אויבינו
716 - פרשת תצוה תשפ"ו – מי עמלק של דורנו?
717 - פרשת ויקהל תשפ"ו – חופות בספירה למי שדחה חתונה
טען עוד
בזכות מרדכי ואסתר ניצל עם ישראל בדור ההוא מגזירת המן. בדור של היטלר לא היו לנו מרדכי ואסתר שיזכירו לנו את עמלק ואת דרכו. לא היה מי שיזהיר אותנו מהיטלר שהשמיד שליש מעם ישראל באכזריות לא נתפסת. לא זכרנו את אזהרת התורה מעמלק. לא האמנו שהיטלר יבצע את מה שהוא אמר למרות שסבלנו פרעות, גרוש, עלילות דם ורדיפות בלי סוף מידי האירופאים הנאורים.
לא האמנו שאירופה המתקדמת תהיה שותפה להשמדת עם. לא האמנו שהאזרחים המהוגנים של צרפת ופולין, שוייץ והולנד, אוסטריה וצ'כסלובקיה, רומניה וליטא, אוקראינה ורוסיה ישתפו פעולה עם היטלר. לא האמנו שהאנגלים והאמריקאים יעמדו מנגד. לא האמנו שכל אומות העולם המתקדמות, האוחזות בדת האהבה והחסד, ישתקו אל מול הפשע הנורא. בתמימות אין סופית עלינו על הרכבות שהובילו אותנו למשרפות של אושוויץ.
חמינאי רוצה להשלים את מחשבת המן והיטלר
התמימות המובנית שלנו שירתה בדור הזה את חמינאי - צורר שמכריז כי הוא רוצה להשלים את מה שהיטלר והמן לא הצליחו. האו"ם הסביר לנו כי האירנים מתכננים אטום רק לצורכי שלום. כשראש הממשלה הבין שיש סיכון קיומי לעם ישראל – ניטרלו אותו ראשי מערכת הבטחון בישראל שלא קראו את פרשת זכור. הם האמינו לשליחיו של חמינאי בעזה ובלבנון ונתנו להם כסף שבנו בו מכונת השמדה משומנת שמטרתה להשלים את תוכנית המן והיטלר. כל זה קרה כי לא קיימנו את המצווה:"זכור את אשר עשה לך עמלק, לא תשכח".
מי הוא עמלק?
העמים התערבבו ועמלק נשאר
יש בעיה הלכתית עם המצווה למחות את עמלק. מצד אחד שלושת המצוות של עמלק קיימות לדורות (רמב"ם הלכות מלכים ה) ומצד שני אנחנו יודעים שהאומות התערבבו בימי סנחריב "כשעלה סנחריב מלך אשור בלבל כל האומות ועירבם זה בזה והגלה אותם ממקומם. ואלו המצרים שבארץ מצרים עתה אנשים אחרים הם. וכן האדומים שבשדה אדום" (הלכות איסורי ביאה פרק יב כה). על שבעה עממין כתב הרמב"ם "וכבר אבד זכרם" (בהלכה ד) ולמרות הבלבול הזה הוא לא כתב על עמלק שאבד זכרו. משמע שהוא עדיין קיים למרות שהעמים התערבבו.
זאת תהיה המלחמה האחרונה של ישראל
כן כתב הרמב"ן כי המלחמה עם עמלק הייתה המלחמה הראשונה של עם ישראל ותהיה המלחמה האחרונה. "כי המלחמה מן המשפחה הזאת היא הראשונה והאחרונה לישראל". עליה נאמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה וכו'. והנה כל אשר עשו משה ויהושע עמהם בראשונה, יעשו אליהו ומשיח בן יוסף עם זרעם. על כן התאמץ משה בדבר".
שונאי ישראל בעצם – הם עמלק
על כן כתב הרה"ג יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל כי למרות התערובת של העמים לא אבד זכרם של העמלקים ואנחנו יכולים וצריכים לזהות אותם על פי שנאת ישראל הגדולה שיש בהם. לדעתו, כל שונאי ישראל בעצם הם עמלק שעליהם חלה חובת המחיה. הרב סולובייצ'יק הולך בדרכו של התרגום שאומר כי אותם הגויים שנהרגו בשושן היו עמלקים. "וַאֲמַר מַלְכָּא לְאֶסְתֵּר מַלְכְּתָא בְּשׁוּשַׁן בִּירַנְתָּא קְטִילוּ יְהוּדָאִין וְהוּבַדוּ חֲמֵשׁ מְאָה גוּבְרַיָא רוֹפִילִין דְמִזַרְעִית עֲמָלֵק וְיַת עֲשַׂרְתֵּי בְּנוֹי דְהָמָן וכו' (אסתר ט) למרות שהמן היה אחרי סנחריב.
הרה"ג מרדכי אליהו – הלכה למעשה
מרן הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל חשב כמותו, ולדעתו אירן וכל השלוחים שלה בעזה, בלבנון או בכל מקום אחר, דינם כעמלק. הם שונאי ישראל בעצם. וכל הפוגע במשמרות המהפכה או בסינוואר,נסראללה וחבריהם מקיים מצוות מחיית עמלק. כך צריך כל חייל לכוון בכל פעם שהוא יורה על האויבים הללו. כך צריך כל מפקד לכוון כשהוא מחזק את רוח הלחימה של חייליו. כך צריכים לפעול במרחבים שבהם קיימים האירנים או שלוחיהם שפועלים על פי הרוח העמלקית.
רק צריך לזכור, כי בשונה ממלחמת עמלק הרגילה שבה צריך למחות את כולם, כאן צריכים למחות כדין עמלק רק את אלה ששונאים אותנו ואויבים לנו. טוב עשו חברי הכנסת שפועלים להטיל עונש מוות על המחבלים שפלשו לישראל בשמחת תורה להשמיד להרוג ולאבד. חייבים אנחנו להפסיק לרחם על האכזרים שממשיכים להסית להשמיד את ישראל.
האם מקבלים גרים מעמלק?
האם עמלקיות היא גנטית?
מתוך ההבנה כי שונאי ישראל בעצם הם עמלקים למדנו כי עמלקיות היא לא רק תכונה גנטית. עמלקיות היא תכונה נרכשת. מתוך העיון בהלכה מסתבר כי גם מי שנולד כעמלקי יכול להתגייר או לקבל על עצמו שבע מצוות בני נח ובזה הוא יוצא מהעמלקיות שלו. כך עולה מדברי הרמב"ם שנביא לקמן, כך כותב רבי שלמה הלוי אלקבץ בספרו מנות הלוי. וכך מסביר החיד"א בספרו עין זוכר.
המתייהדים היו עמלקים
כך כתב רבי שלמה הלוי אלקבץ "וּמָה שֶׁכָּתַב הֲלֹא רַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים הֵן יָמִים רַבִּים עָמַדְתִּי מַרְעִיד עַל הַדָּבָר הַזֶּה, בְּיָעָן הַמִּתְיַהֲדִים כְּפִי הַנִּרְאֶה הָיוּ מִזֶּרַע עֲמָלֵק שֶׁהֲרֵי הָעֲמָלֵקִים הָיוּ הַיְּחִידִים שֶׁפָּחֲדוּ מֵעַם יִשְׂרָאֵל. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר 'כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם'. וְכֵן 'כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם'. והייתי מתפלא על מרדכי היהודי וחגי וזכריה ומלאכי איך קיבלו גרים כאלה. ובהדיא אמרינן (יבמות כד:) 'אין מקבלים גרים לעתיד לבא'. כי אינם מתגיירים מאהבה אלא מיראה".
נשבע המקום לא לקבל מעמלק
ועוד הקשה "וְהַלֹּא אִיתָא בִּמְכִילְתָּא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נִשְׁבַּע הַמָּקוֹם בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ, שֶׁאִם יָבוֹא מִכָּל הָאֻמּוֹת שֶׁיְּקַבְּלוּהוּ, וְלַעֲמָלֵק וּלְבֵיתוֹ לֹא יְקַבְּלוּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי'. נִזְכַּר דָּוִד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מָה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אִם יָבוֹא מִכָּל הָאֻמּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לְהִתְגַּיֵּר שֶׁיְּקַבְּלוּהוּ, וּמִבֵּיתוֹ שֶׁל עֲמָלֵק שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּהוּ, מִיָּד 'וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד דָּמְךָ עַל רֹאשֶׁךָ כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ' לְכָךְ נֶאֱמַר מִדּוֹר דּוֹר" (שמואל ב א).
פירוש 'מתייהדים' - מתגיירים
ממשיך רבי שלמה הלוי אלקבץ וכותב כי בגלל דברי המכילתא הוא חשב בתחילה לפרש את המילה "מתייהדים" במובן של מראים עצמם יהודים או במנהגם או במלבושיהם. אבל לא באמת קיבלו את הגרים העמלקים כגרים אמיתיים. אלא שראיתי כי רש"י פירש 'מתייהדים' – 'מתגיירים'. וכך הוא במדרש שאומר על מרדכי שהוא שקול כנגד אברהם "שהיה שקול כאברהם בדורו מה אברהם אבינו מסר את עצמו לתוך כבשן האש והחזיר והכיר לבריות גדולתו של הקב"ה הה"ד (בראשית י"ב) 'ואת הנפש אשר עשו בחרן' אף מרדכי בימיו הכירו הבריות גדולתו של הקב"ה הה"ד ורבים מעמי הארץ מתייהדים" (רבה אסתר - פרשה ו פסקה ב).
מבני בניו של המן לימדו תורה בבני ברק
וכך כתוב מפורש בגמרא (גיטין נז ע"ב) "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, ומנו רב שמואל בר שילת". אם כן משמע שחלה הגרות שגיירו את בניו של המן מזרע עמלק. על כן פירש החיד"א (בעין זוכר ג') כי להלכה לא נפסק כמו המכילתא שאוסרת לגייר גרים שבאים מעמלק אלא כמו הגמרא שאומרת כי מבני בניו של המן לימדו תורה בבני ברק.
רמב"ם – מקבלים גרים מעמלק
וכן כתב הרמב"ם במפורש "כל העכו"ם כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהן כל המצות שבתורה והעבדים כשישתחררו הרי הן כישראל לכל דבר שנאמר 'הקהל חוקה אחת יהיה לכם' ומותרין להכנס בקהל ה' מיד וכו' חוץ מד' עממין בלבד והם עמון ומואב ומצרים ואדום שהאומות האלו כשיתגייר אחד מהן הרי הוא כישראל לכל דבר אלא לענין ביאה בקהל". לפי דבריו עמלקי יכול לבא בקהל אם יתגייר.
עמלק שקיבל שבע מצוות בני נח – מקבלים אותו
וכן כתב בהלכות מלכים (ו ד) שעמלק שהשלים עם ישראל – מקבלים אותו. "וכן הוא אומר בעמלק 'תמחה את זכר עמלק'. ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו? שנאמר 'לא היתה עיר אשר השלימה את בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם'. מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו".
וכתב הראב"ד כי השלמה עם ישראל לבד לא מספיקה אלא שיקבלו עליהם שבע מצוות בני נח. וכן כתב הכסף משנה שם "שבכלל השלימו הוא קבלת שבע מצות. שאם קבלו עליהם שבע מצות - הרי יצאו מכלל שבעה עממין ומכלל עמלק והרי הם כבני נח הכשרים".
למה הרג דוד את הגר העמלקי?
ואם מקבלים גרים מעמלק למה הרג דוד את הגר העמלקי? לכך כתב הרמב"ם בהלכות סנהדרין (פרק יח הלכה ו) "וזה שהרג יהושע עכן ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם, הוראת שעה היתה או דין מלכות היה. אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה שמא נטרפה דעתו בדבר זה" (והוא רוצה להתאבד). הא למדת שאין למדים הלכה מהריגת הגר העמלקי שהרג את שאול משיח ה'. "וכללו של דבר גזירת מלך היא".
עמלקי – זהות פיזית וזהות רוחנית
מכאן למדנו כי עד שלא נתערבו האומות, העמלקים היו עם שלם שצריך למחות אותו. ואם יבוא אחד מהם וייתגייר או שיקבל על עצמו שבע מצוות בני נח – הרי יצא מכלל עמלק. ואם לא קיבל – דינו כעמלק לכל דבר. ואחרי שנתערבו העמלקים בגויים אנחנו מזהים את העמלקים על פי השנאה שלהם. ואם נמצא מישהו שהוא שונא את ישראל בעצם, הרי גילה על עצמו שהוא עמלקי, וצריך להעבירו מן העולם.
להבדיל בין עמלקים לבין הנגררים אחריהם
אויבים ושונאים – הם עמלקים. הצרים אותם – לשם ממון
על פי זה מדייק בעל מנות הלוי את המילים של מגילת אסתר בתיאור הנקמה שעושים ישראל באויביהם. כל פעם נכתב לשון אחרת והלשון היא ממש מדויקת. בתחילה כתוב "אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (ח יא).
אחר כך כתוב "פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים וְלִהְיוֹת הַיְּהוּדִים עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם" (יג). מדייק מנות הלוי ואומר כי באגרות כתוב כי כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם. "כי כוונו לשתי הכתות כי על הכת אשר לא שונאים הם להם שנאה פרטית מתמול שלשום אמר 'אשר נתן המלך ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם וגו' את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם'. ואם לא יהיו צרים אותם אין להם רשות לשלוח יד בהם. אבל על הגויים העמלקים האויבים להם נאמר 'לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם' אפילו לא צרים אותם אלא שמתחבאים בבתיהם.
האויבים מתכננים שליטה על יהודים, והיהודים שולטים בשונאיהם
את ההבדל הזה רואים גם בשעת הביצוע שביום י"ג אדר "בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (ט א) אלו העמלקים האויבים והשונאים שהיהודים שולטים בהם. על כל העמים מבקשי רעתם נאמר "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרושׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים" (ט ב).
הכו היהודים את העמלקים אפילו אם התחבאו בבתיהם
כיון שנפל פחדם על כל העמים מבקשי רעתם שבאו לשלול שלל, הרגו היהודים רק עמלקים האויבים והשונאים. לכן כתוב בשעת ביצוע הפקודה את המילים המדוייקות. "וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם" (ט ה). והכו היהודים את העמלקים בין אם היו צרים אותם ובין אם היו מתחבאים בבתיהם.
זרע עמלק – להאביד
וזה שנאמר בתרגום כי הגויים שנהרגו היו מזרע עמלק הנקרא אויביהם ושונאיהם "ואמר מלכא לאסתר מלכתא בשושן בירנתא קטילו יהודאין והובדו חמש מאה גובריא רופילין דמזרעית עמלק וית עשרתי בנוי דהמן, במשאר פלכי מלכא מה עבדו ומה שאלתך ותתיהב לך ומה בעותיך עוד ותתעבד" (ט יב). וכן תרגם על מה שהרגו היהודים ביום י"ד בשושן "ואיתכנשו יהודאין די בשושן אוף ביומא ארבע עסר לירח אדר וקטלו בשושן תלת מאה גוברין מדבית עמלק ובעדאה לא אושיטו ית ידיהון".
קיבלו גרים עמלקים – משום קידוש השם
מכאן למדנו שהמומתים היו מזרע עמלק והמתגיירים היו בעיקר מיתר העמים כדמשמע מהא דמדרש רבתי שהבאנו למעלה. כן קיבלו גרים מעטים גם מזרע עמלק כמו שלמדנו מהגמרא על בני בניו של המן שלימדו תורה בבני ברק. וקיבלו אותם משום קידוש השם שיבינו כי איננו שונאים את עמלק בחינם, אלא רק כאשר הוא מחזיק במידותיו הרעות ובשנאתו אותנו. אבל כאשר הוא חוזר בתשובה ומקבל עליו שבע מצוות בני נח. אין לנו ענין למחות אותו מעל פני האדמה. "ונכזבו דברי המן הרע הזה" שדיבר רע על היהודים.
וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים
כשהקב"ה עושה דין - מתיירא ומתעלה ומתקלס
במלחמת עם כלביא ובמלחמת חרבות ברזל ראינו שה' עושה דין ברשעים. ואמרו חכמינו כי כאשר "הקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא ומתעלה ומתקלס. אם כן באלו כל שכן ברשעים" (רש"י ויקרא י ג). לכן יש היום התעוררות של תשובה גדולה בעם ישראל ובעולם, ועוד תהיה התעוררות הרבה יותר גדולה אחרי שארה"ב תכה את האיראנים הפרסים ממשיכי דרכו של המן ועמלק.
וכתב רב צדוק הכהן זצוק"ל דבר מאוד חשוב. הגויים התייהדו כי הם ראו את קדושת ה' שמתגלית בעם ישראל (רסיסי לילה כ. פרי צדיק פורים ד). שכאשר "תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי" מיד מתקיים "וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" (תהילים קמה). וכן כתב הרמ"א על המתייהדים בגלל פחד היהודים, שנדבקו הגויים בפחד ה' של היהודים (מחיר יין אסתר ח, תפארת שלמה רמזי פורים).
מה גרם לגויים להתקרב אל ה'?
בליקוטי הלכות שכתב רבי נתן זיע"א, תלמידו של רבי נחמן מברסלב, כתוב בכמה מקומות מה גרם לרבים מעמי הארץ להתייהד ולהתגייר.
א.
בגלל שלא התייאשו מהגאולה. שהַגָּלוּת הוּא בְּחִינַת אֲבֵדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם" וְכוּ'. ומרדכי לא התייאש "וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר" - שֶׁהִיא בְּחִינַת אֲבֵדָתוֹ כַּנַּ"ל - "וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ". וְאֶסְתֵּר הַצַּדֶּקֶת, הִיא גַּם הִיא, לֹא הִתְיָאֲשָׁה עַצְמָהּ מִן הָרַחֲמִים, וְעַל יְדֵי זֶה לֹא דַּי שֶׁלֹּא נֶאֶבְדָה בֵּינֵיהֶם, אַף גַּם עַל יָדָהּ דַּיְקָא זָכוּ לְתֹקֶף הַנֵּס, לְהַכְנִיעַ וּלְהַפִּיל הָמָן עֲמָלֵק מַפָּלָה גְּדוֹלָה וְלִמְצֹא אֲבֵדוֹת רַבּוֹת אפילו מהגויים (לקוטי הלכות או"ח הלכות ברכת הפרות הלכה ה).
ב. על ידי גילוי כח התפילה חזרו האומות בתשובה. שראו כח התפילה של עם ישראל שהפך להם את הגזירה הקשה לנצחון גדול והכו את אויביהם (לקוטי הלכות או"ח הלכות ציצית הלכה ה).
ג. ביטול הַכַּעַס וְהַחֵמָה. ועל ידי התפילה הפכו את הכעס לתפילה בחום הלב. ובזכות זה חָזַר הָעֲשִׁירוּת אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְעַל יְדֵי זֶה "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים" (לקוטי הלכות או"ח הלכות פורים הלכה ו).
ד. על ידי השמחה של ישראל חזרו האומות בתשובה. "כי עקר הגדלת הכבוד דקדושה הוא על ידי ענוה, שעל ידי זה זוכין לתורה וכו' כנ"ל, ועל כן זוכין על ידי זה לשמחה, בבחינת 'ויספו ענוים בה' שמחה' (לקוטי הלכות יו"ד הלכות ערלה הלכה ה). במיוחד כשרואים את החימה שבוערת באחשורוש ובהמן וכנגדה את האורה והשמחה של היהודים מיד מתייהדים.
ה. באמצעות משפט הצדק. שהשופטים של אחשורוש והמן שפטו משפטי עוול. וחכמי ישראל שופטים משפטי אמת, ועל ידי משפט צדק – חוזרות האומות בתשובה. וכך יעשה משיח צדקנו כמו שכתוב (ישעיה יא, ד): "ושפט בצדק דלים" (לקוטי הלכות יו"ד הלכות מילה ד).
ו. מרדכי הוציא להם את המרירות והביא להם את החרות שהיא בחינת שלום. דכתיב "ודובר שלום לכל זרעו" - "כי על ידי השלום יכולין להמשיך כל העולם לעבודתו יתברך" (לקוטי הלכות יו"ד הלכות קרחה וכתבת קעקע הלכה ג).
וזה בחינת ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים (שם ט, כב) - זה בחינת רבוי השלום מאד, שכל אחד שולח מנות לחברו, שזה מרבה שלום, וכן מתנות לאביונים - בחינת (אבות ב, ז): 'מרבה צדקה מרבה שלום'.
ז. בזכות אסתר ששמרה על האמת בתוך כל החושך והטומאה בבית אחשורוש "וְאָז לֹא דַּי שֶׁאֵין הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַחֹשֶׁךְ יְכוֹלִים לְמָנְעוֹ וּלְבַלְבֵּל תְּפִלָּתוֹ ח"ו אַף גַּם זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת פֶּתַח גַּם לַאֲחֵרִים, לְהוֹצִיא גַּם אֲחֵרִים מֵהַחֹשֶׁךְ, וּלְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה" (לקוטי הלכות חו"מ הלכות דינים ג).
ח. החזירו את כל הקדושות שבלעו מהם. וכך כתב על אסתר המלכה "כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא רוֹצָה לְבָלְעָהּ, אֲבָל הִיא הָיְתָה בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל, וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא בָּלְעָהּ אוֹתָהּ, אַדְּרַבָּא, הִיא עָמְדָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהֶם וכו' וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא בָּלְעוּ אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָלָה עַל מַחֲשַׁבְתָּם הָרָעָה, אַדְּרַבָּא, יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ אָז מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וְחָזַר לָהֶם כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעוּ מֵהֶם" (לקוטי הלכות או"ח הלכות ברכת הריח הלכה ד).
ט. דיבור נאה מחזיר את הגוים בתשובה. "וְעַל כֵּן מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי אֲשֶׁר שָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת - שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדִּבּוּר הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁנִּשְׁמָע לְמֵרָחוֹק עַד שֶׁבָּאִין הָעַכּוּ"ם וּמִתְגַּיְּרִין, בִּבְחִינַת (אֶסְתֵּר ח, יז): "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים" (לקוטי הלכות או"ח הלכות לולב ואתרוג הלכה ב).
י. מגילת אסתר שהתפרסמה בין הגויים. (ט"ז או"ח שלד יא). וְזֶה שֶׁכָּתוּב, "וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי... הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס - שֶׁזֶּה לֹא מָצִינוּ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים" כִּי עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים, בְּחִינַת וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים (לקוטי הלכות או"ח הלכות פורים הלכה ב).
יא. יראת ה' של ישראל. שבאה על ידי מקרא מגילה וְעַכְשָׁו מַמְשִׁיכִין הַיִּרְאָה בְּשֵׂכֶל עֶלְיוֹן מְאֹד מְאֹד עַל יְדֵי קְרִיאַת הַמְּגִלָּה שֶׁהִיא פִּרְסוּמֵי נִסָּא, שֶׁמְּפַרְסֵם שֶׁאֵין לְהִתְיָרֵא מִשּׁוּם אָדָם וּמִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם כִּי אִם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ (לקוטי הלכות יו"ד בכור בהמה טהורה ד).
יב. בְּפוּרִים אָנוּ זוֹכִין שֶׁנִּתְגַּלֶּה אוֹר הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר בְּהִתְגַּלּוּת גָּדוֹל מְאֹד. והוא לא יכרע ולא ישתחווה. והוא זוכה "לְהַכְנִיעַ הָרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת" ונכנע עמלק. ובאו אחריו ישראל וגם רבים מהאומות שהתגיירו (לקוטי הלכות חו"מ הלכות מתנה הלכה ג).
ב. על ידי גילוי כח התפילה חזרו האומות בתשובה. שראו כח התפילה של עם ישראל שהפך להם את הגזירה הקשה לנצחון גדול והכו את אויביהם (לקוטי הלכות או"ח הלכות ציצית הלכה ה).
ג. ביטול הַכַּעַס וְהַחֵמָה. ועל ידי התפילה הפכו את הכעס לתפילה בחום הלב. ובזכות זה חָזַר הָעֲשִׁירוּת אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְעַל יְדֵי זֶה "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים" (לקוטי הלכות או"ח הלכות פורים הלכה ו).
ד. על ידי השמחה של ישראל חזרו האומות בתשובה. "כי עקר הגדלת הכבוד דקדושה הוא על ידי ענוה, שעל ידי זה זוכין לתורה וכו' כנ"ל, ועל כן זוכין על ידי זה לשמחה, בבחינת 'ויספו ענוים בה' שמחה' (לקוטי הלכות יו"ד הלכות ערלה הלכה ה). במיוחד כשרואים את החימה שבוערת באחשורוש ובהמן וכנגדה את האורה והשמחה של היהודים מיד מתייהדים.
ה. באמצעות משפט הצדק. שהשופטים של אחשורוש והמן שפטו משפטי עוול. וחכמי ישראל שופטים משפטי אמת, ועל ידי משפט צדק – חוזרות האומות בתשובה. וכך יעשה משיח צדקנו כמו שכתוב (ישעיה יא, ד): "ושפט בצדק דלים" (לקוטי הלכות יו"ד הלכות מילה ד).
ו. מרדכי הוציא להם את המרירות והביא להם את החרות שהיא בחינת שלום. דכתיב "ודובר שלום לכל זרעו" - "כי על ידי השלום יכולין להמשיך כל העולם לעבודתו יתברך" (לקוטי הלכות יו"ד הלכות קרחה וכתבת קעקע הלכה ג).
וזה בחינת ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים (שם ט, כב) - זה בחינת רבוי השלום מאד, שכל אחד שולח מנות לחברו, שזה מרבה שלום, וכן מתנות לאביונים - בחינת (אבות ב, ז): 'מרבה צדקה מרבה שלום'.
ז. בזכות אסתר ששמרה על האמת בתוך כל החושך והטומאה בבית אחשורוש "וְאָז לֹא דַּי שֶׁאֵין הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַחֹשֶׁךְ יְכוֹלִים לְמָנְעוֹ וּלְבַלְבֵּל תְּפִלָּתוֹ ח"ו אַף גַּם זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת פֶּתַח גַּם לַאֲחֵרִים, לְהוֹצִיא גַּם אֲחֵרִים מֵהַחֹשֶׁךְ, וּלְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה" (לקוטי הלכות חו"מ הלכות דינים ג).
ח. החזירו את כל הקדושות שבלעו מהם. וכך כתב על אסתר המלכה "כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא רוֹצָה לְבָלְעָהּ, אֲבָל הִיא הָיְתָה בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל, וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא בָּלְעָהּ אוֹתָהּ, אַדְּרַבָּא, הִיא עָמְדָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהֶם וכו' וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא בָּלְעוּ אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָלָה עַל מַחֲשַׁבְתָּם הָרָעָה, אַדְּרַבָּא, יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ אָז מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וְחָזַר לָהֶם כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעוּ מֵהֶם" (לקוטי הלכות או"ח הלכות ברכת הריח הלכה ד).
ט. דיבור נאה מחזיר את הגוים בתשובה. "וְעַל כֵּן מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי אֲשֶׁר שָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת - שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדִּבּוּר הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁנִּשְׁמָע לְמֵרָחוֹק עַד שֶׁבָּאִין הָעַכּוּ"ם וּמִתְגַּיְּרִין, בִּבְחִינַת (אֶסְתֵּר ח, יז): "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים" (לקוטי הלכות או"ח הלכות לולב ואתרוג הלכה ב).
י. מגילת אסתר שהתפרסמה בין הגויים. (ט"ז או"ח שלד יא). וְזֶה שֶׁכָּתוּב, "וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי... הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס - שֶׁזֶּה לֹא מָצִינוּ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים" כִּי עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים, בְּחִינַת וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים (לקוטי הלכות או"ח הלכות פורים הלכה ב).
יא. יראת ה' של ישראל. שבאה על ידי מקרא מגילה וְעַכְשָׁו מַמְשִׁיכִין הַיִּרְאָה בְּשֵׂכֶל עֶלְיוֹן מְאֹד מְאֹד עַל יְדֵי קְרִיאַת הַמְּגִלָּה שֶׁהִיא פִּרְסוּמֵי נִסָּא, שֶׁמְּפַרְסֵם שֶׁאֵין לְהִתְיָרֵא מִשּׁוּם אָדָם וּמִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם כִּי אִם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ (לקוטי הלכות יו"ד בכור בהמה טהורה ד).
יב. בְּפוּרִים אָנוּ זוֹכִין שֶׁנִּתְגַּלֶּה אוֹר הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר בְּהִתְגַּלּוּת גָּדוֹל מְאֹד. והוא לא יכרע ולא ישתחווה. והוא זוכה "לְהַכְנִיעַ הָרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת" ונכנע עמלק. ובאו אחריו ישראל וגם רבים מהאומות שהתגיירו (לקוטי הלכות חו"מ הלכות מתנה הלכה ג).
וכך יהיה לעתיד לבא
על הפסוק "יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם: כִּי לַה' הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם" האמור במזמור איילת השחר של אסתר פירש החסיד יעבץ "על כרחך אי אפשר לפרש על זמן מרדכי ואסתר כי לא שבו אז כל אפסי ארץ, כי אעפ"י שאמר (אסתר ח') 'ורבים מעמי הארץ מתיהדים' לא היו כלם וגם לא היו מכל משפחות גוים" אלא שהפסוקים הללו מדברים על חזרת הגויים בתשובה במהרה בימינו. אמן.
סיפור
הנה באתי במגילת ספר
בתקופת מלחמת השחרור התגוררה משפחתנו בירושלים, שהיתה אז עיר במצור. בימים ההם היה בלתי אפשרי להכניס לעיר מצרכים, והכול היה במידה ובמשורה. המצרכים שכן הגיעו, הגיעו בשיירות, תוך סכנה גדולה. חסרים היו הרבה דברים לתושבים וביניהם גם מגילת אסתר כשרה. היו מגילות בודדות בכל העיר והיה צורך דחוף להביא מגילות אחרות.
שני אחיי שהיו בחורים צעירים לקחו יוזמה. הרב מרדכי הצעיר והרב נעים הגדול, קיבלו על עצמם לכתוב את מגילת אסתר מתוך מגילה אחרת. כל אחד קיבל על עצמו לכתוב חצי מהמגילה, על-מנת להספיק את כתיבת המגילה עד חג הפורים.
במשך ימים ספורים הם ישבו וכתבו במרץ, וכך היתה לתושבי העיר ירושלים מגילה כשרה לקרוא בה בחג הפורים.
(חכם שמעון אליהו, אחיו של הרב)
לא חוכמה לדעת – חוכמה לדעת לבטל גזירות
במכתבו של הרב ברוך שפירא זצ"ל, שהרב אליהו זצ"ל החשיבו, כאמור, לאחד מל"ו צדיקים נסתרים, היה כתוב על הגירוש מגוש-קטיף העתיד להתרחש, למרות שהמכתב נכתב כעשר שנים לפני שעניין הגירוש עלה לדיון בציבור.
כידוע, הרב אליהו אמר וחזר ואמר לכל המתיישבים: "היה לא תהיה". הוא חזר על כך כמה וכמה פעמים, ואמר שצריך להתפלל על זה ולהיאבק בזה ולא לתת לזה לקרות. הוא גם אמר מה לעשות אם הגירוש יתבצע, אבל הוא כל הזמן האיץ גם בפוליטיקאים וגם במתיישבים להתחזק ואמר למתיישבים לא לנטוש את הבתים שלהם, לא לארוז ולא לתת יד לכל הפעולה של הגירוש.
שאלתי את הרב אליהו: "למה הרב אומר כך, הרי הוא יודע ממסירת המודעה של הרב ברוך שפירא כי הדבר אכן צריך לקרות?", והרב השיב לי: "תפקידנו הוא לא לדעת מה שיקרה, תפקידנו הוא להתפלל שהגזירות יבוטלו. כך היה עושה הבבא-סאלי, כך היה עושה רבי אפרים הכהן, כך היה עושה חכם מנחם מנשה, הפחח, כך היה עושה רבי יהודה פתיה ורבי יצחק אלפייה. הם היו מבטלים את הגזירות מכלל ישראל והיו מוסרים את נפשם על כך. גם אנחנו צריכים לעשות כך".
זה מה שאומר הכתוב: 'עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם. וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ' (ישעיה סב, ו-ז). אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, לא יתייאש מן הרחמים. אסור לנו להניח מהתפילה. גם כשהתברר למרדכי הצדיק שהגזירות נחתמו למעלה בשמים – הוא לא נרתע והתפלל ביחד עם אסתר וכל ישראל שבשושן הבירה כדי לבטל את הגזירה. לא צריכים להתרשם ממה שרואים למעלה. צריכים להתחזק בתפילה ובאמונה ולא להרפות".
(הרב שמואל מורנו, ראש ישיבת "מעייני הישועה")
שאלות
פועלים את רצון ה'. אני משתדלת להאמין שכל דבר הוא מה' ושהוא הביא אותי למצב של התמודדות, אבל יש גם אמונה שהוא זה שיוציא אותי מהבעיה. אני בכיתה י"ב וקשה לי להחליט מה אעשה בשנה הבאה, ואני לא אוהבת החלטות ושינויים. אז אני רק מתפללת על זה. זה נכון?
המחשבה שה' יחליט בשבילנו היא קצת עצלות. בוודאי לא התוכניות של ה' ביחס לאדם. "אשר ברא אלוקים לעשות" – אלוקים ברא בשביל שנעשה. הקב"ה שם אותנו בעולם כדי שנשתדל ונפעל בכוחנו אנו את רצונו יתברך. לכן את צריכה לעשות ולפעול ולחשוב ולהתייעץ עם מי שצריך היכן ה' הכי רוצה שתהיי בשנה הבאה, ולפעול כדי להגיע לשם. בכל מקרה, לאן שלא תגיעי עם כל ההשתדלות שלך, מצווה עלייך להאמין שזה היה רצונו יתברך, וכאן נכנסת האמונה.
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
למה ללמוד גמרא?
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
אהבת ה' או אהבת האדם, מה גדול יותר?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך ללמוד גמרא?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
מה המשמעות הנחת תפילין?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
דברים פרשת דברים – השם אוהב אותך
הדור שסרב להיכנס לארץ טען שהשם שונא אותו ומכאן יש ללמוד על חשיבות האמונה בטוב ד' ואהבתו והמנוע לכיבוש וישוב הארץ
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת דברים
איך יתכן דמשה רבינו ע"ה וכל ישראל יסתפקו בטעות גדולה כזאת שהוא במשך ששה ימים. מט' באב ועד ט"ו באב. ומדוע לא נתייחד הדיבור עמו מיד כשכלתה גזרת מתי מדבר בעשירי באב. שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה, שֶׁאִם קָדַם וּבָא לְפָנֶיךָ, לֹא תְּסַלְּקֶנּוּ לָאַחֲרוֹנָה. מה ההוה אמינא דיש להקדים הדין של מאה מנה לדין פרוטה. והשכל מחייב כן שהרי לעני חשיב. וכן קי"ל דאין מעבירין על המצוות. סמוך למיתתו הוכיחן. למה חשש משה אם יוכיחם כמה פעמים. וגם אם אינם מקבלים תוכחה בפעם אחת מה יפעול אם יוכיחם קודם למותו פעם אחת, הלא סוף סוף לא יועילו ולא יתקנו את מעשיהם.
אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.
תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות
מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.
מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.
אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.