"...אני ה'" - ולא אחר

אחד ההבדלים בין ספר בראשית לבין ספר שמות, בא לידי ביטוי בפרשתנו. הקב"ה מודיע למשה רבנו:

חז"ל כפי שמופיע גם בהגדה של פסח מדגישים "אֲנִי יְקֹוָק" "ולא מלאך ולא שרף אני ולא אחר". מכת בכורות תבא על המצרים ישירות על ידי הקב"ה ולא על ידי שלוחיו-מלאכיו.
לעומת זאת, בספר בראשית המלאכים תופסים מקום מרכזי, מזמן הגירוש מגן העדן:

ועד לברכת יעקב לבני יוסף:

הקשר הישיר עם הקב"ה ילך ויתחזק עד לשיא של ההתגלות הישירה במתן תורה.

בדברינו לפרשת "ויצא" (לשנים תשס"ה ותשס"ז, ניתן למצא את הדברים בארכיון חמדת ימים באתרנו החדש: WWW.ERETZHEMDAH.ORG), עסקנו בכמה היבטים של נושא המלאכים.
השבוע נדגיש נקודה נוספת שתהווה המשך גם לדברינו מהשבוע שעבר בעניין מכת הדבר.
הרב פרופסור אברהם שטינברג באנציקלופדיה ההלכתית רפואית שכתב מביא: "המונח 'דבר' במקרא ובחז"ל בוודאי כולל גם את מחלת הדבר במובנה הרפואי המקובל, היינו המחלה הזיהומית הנגרמת על ידי חיידק, אשר זוהה בשנת 1894 על ידי החוקר אלכסנדר ירסין, במכון פסטר. המחלה מאופיינת על ידי דלקת ... המחלה מלווה בחום גבוה, ... התמותה ללא טיפול במחלה זו גבוהה מאד. המחלה מועברת מחולדות...".

בספר מלכים מספר הכתוב כי צבאו של סנחריב מלך הוכה בידי מלאך ד'. וז"ל הכתוב:

על פי חז"ל גם נס זה התרחש בליל פסח.
מיהו המלאך שהכה במחנה האשורי? על פי שיטת "אבן עזרא" בכל מקרה בו ה"מלאך" פועל על פני האדמה, מדובר תמיד בתופעה "טבעית" ה"מגויסת" לביצוע דבר ד'.
הנביא ישעיה המנבא את המכה מתאר אותה בדרך הבאה:

חז"ל מפרשים: "ששרף גופן מבפנים והניח בגדיהם מבחוץ" (שמות רבה פרשה יח ד"ה ה ד"א ויהי).
תיאור זה מתאים מאוד למחלת הדבר, שהיא מעין שריפה פנימית המכלה את האדם מתוך גופו ללא פגיעה בבגדים. היא מתרחשת "וְתַחַת כְּבֹדוֹ" מתחת לבגדים (עיינו ברש"י).
המעניין הוא שיש מסורת מצרית המובאת על ידי הרודוטוס היוני (ספר שני סימן 141) וכן הובא על ידי יוסף בן מתתיהו (קדמוניות ספר עשירי סעיפים 17-22) כי מכת חולדות ועכברי שדה, פגעה בחיל אשור שצר על ירושלים.
חיבור של כל הפרטים מלמד אותנו, כי יתכן מאוד, שגם מכת הדבר במצרים וגם מכת הדבר שהכתה במחנה האשורי בשערי ירושלים, נגרמה בידי חולדות ועכברים אשר נשלחו על ידי הקב"ה. לא רק הצפרדעים,הכינים, החיות הרעות במכת ערוב והארבה, היו שליחים של הבורא אלא גם החולדות.

אולי זה ההסבר לשמה של חולדה הנביאה שניבאה בירושלים, כמאה שנה לאחר הנס הגדול של מפלת סנחריב בימי חזקיה.
הבה נתפלל כי נזכה תמיד לראות את נפלאות הבורא והשגחתו
גם כשהם מופעים בדרך "הטבע"=א-להים.