ויקרא פרק יג
מוקדש לעלוי נשמת
ר' אשר בן ר' שלום הי"ד
(א) וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר: (ב) אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים: (ג) וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אתו: (ד) ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים: (ה) וראהו הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו לא פשה הנגע בעור והסגירו הכהן שבעת ימים שנית: (ו) וראה הכהן אתו ביום השביעי שנית והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן מספחת הוא וכבס בגדיו וטהר: (ז) ואם פשה תפשה המספחת בעור אחרי הראתו אל הכהן לטהרתו ונראה שנית אל הכהן: (ח) וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת הוא: (ט) נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן: (י) וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת: (יא) צרעת נושנת הוא בעור בשרו וטמאו הכהן לא יסגרנו כי טמא הוא: (יב) ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו לכל מראה עיני הכהן: (יג) וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע כלו הפך לבן טהור הוא: (יד) וביום הראות בו בשר חי יטמא: (טו) וראה הכהן את הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא: (טז) או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ובא אל הכהן: (יז) וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן וטהר הכהן את הנגע טהור הוא: (יח) ובשר כי יהיה בו בערו שחין ונרפא: (יט) והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת ונראה אל הכהן: (כ) וראה הכהן והנה מראה שפל מן העור ושערה הפך לבן וטמאו הכהן נגע צרעת הוא בשחין פרחה: (כא) ואם יראנה הכהן והנה אין בה שער לבן ושפלה איננה מן העור והיא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים: (כב) ואם פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע הוא: (כג) ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה צרבת השחין הוא וטהרו הכהן: (כד) או בשר כי יהיה בערו מכות אש והיתה מחית המכוה בהרת לבנה אדמדמת או לבנה: (כה) וראה אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת ומראה עמק מן העור צרעת הוא במכוה פרחה וטמא אתו הכהן נגע צרעת הוא: (כו) ואם יראנה הכהן והנה אין בבהרת שער לבן ושפלה איננה מן העור והוא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים: (כז) וראהו הכהן ביום השביעי אם פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע צרעת הוא: (כח) ואם תחתי
ה תעמד הבהרת לא פשתה בעור והוא כהה שאת המכוה הוא וטהרו הכהן כי צרבת המכוה הוא: (כט) ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן: (ל) וראה הכהן את הנגע והנה מראהו עמק מן העור ובו שער צהב דק וטמא אתו הכהן נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא: (לא) וכי יראה הכהן את נגע הנתק והנה אין מראהו עמק מן העור ושער שחר אין בו והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת ימים: (לב) וראה הכהן את הנגע ביום השביעי והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שער צהב ומראה הנתק אין עמק מן העור: (לג) והתגלח ואת הנתק לא יגלח והסגיר הכהן את הנתק שבעת ימים שנית: (לד) וראה הכהן את הנתק ביום השביעי והנה לא פשה הנתק בעור ומראהו איננו עמק מן העור וטהר אתו הכהן וכבס בגדיו וטהר: (לה) ואם פשה יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו: (לו) וראהו הכהן והנה פשה הנתק בעור לא יבקר הכהן לשער הצהב טמא הוא: (לז) ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח בו נרפא הנתק טהור הוא וטהרו הכהן: (לח) ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרת בהרת לבנת: (לט) וראה הכהן והנה בעור בשרם בהרת כהות לבנת בהק הוא פרח בעור טהור הוא: (מ) ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא: (מא) ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא: (מב) וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו: (מג) וראה אתו הכהן והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר: (מד) איש צרוע הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו: (מה) והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא: (מו) כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו: (מז) והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים: (מח) או בשתי או בערב לפשתים ולצמר או בעור או בכל מלאכת עור: (מט) והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד או בעור או בשתי או בערב או בכל כלי עור נגע צרעת הוא והראה את הכהן: (נ) וראה הכהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעת ימים: (נא) וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה צרעת ממארת הנגע טמא הוא: (נב) ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים או את כל כלי העור אשר יהיה בו הנגע כי צרעת ממארת הוא באש תשרף: (נג) ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור: (נד) וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע והסגירו שבעת ימים שנית: (נה) וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו: (נו) ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הכבס אתו וקרע אתו מן הבגד או מן העור או מן השתי או מן הערב: (נז) ואם תראה עוד בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור פרחת הוא באש תשרפנו את אשר בו הנגע: (נח) והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס וסר מהם הנגע וכבס שנית וטהר: (נט) זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי עור לטהרו או לטמאו:
גירסת הדפסה
שלח לחבר