ויקרא פרק ב

(א) ונפש כי תקריב קרבן מנחה ליהוה סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה: (ב) והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבנתה והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה: (ג) והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה: (ד) וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן: (ה) ואם מנחה על המחבת קרבנך סלת בלולה בשמן מצה תהיה: (ו) פתות אתה פתים ויצקת עליה שמן מנחה הוא: (ז) ואם מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה: (ח) והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה ליהוה והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח: (ט) והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה: (י) והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה: (יא) כל המנחה אשר תקריבו ליהוה לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה ליהוה: (יב) קרבן ראשית תקריבו אתם ליהוה ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח: (יג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח: (יד) ואם תקריב מנחת בכורים ליהוה אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך: (טו) ונתת עליה שמן ושמת עליה לבנה מנחה הוא: (טז) והקטיר הכהן את אזכרתה מגרשה ומשמנה על כל לבנתה אשה ליהוה: