עצמיות ישראלית היא רק בא"י וכאשר העצמיות מתעוותת ונטמאת, באה גלות. וכאשר הקלקול נתקן ויש כבר יכולת לחדש את העצמיות בטהרתה, הגלות נמאסת ופעמי גאולה מתעוררים.
רוח הקדושה של ארץ ישראל נמשכת גם על היוצאים ממנה בעל כרחם, ומשתוקקים אליה. הצפייה לארץ ישראל, אפילו של יחיד, מעוררת השפעה כללית על הכלל כולו לשאוף ולחפוץ לעלות לארץ ישראל.
"לך לך אל הארץ אשר אראך" - כל הגודל של עם ישראל הוא בארץ ישראל, היא המוציאה את חיינו מהכוח אל הפועל.
"ארץ ישראל איננה קניין חיצוני לאומה". ככל שגדולי ארץ ישראל יהיו יותר מחוברים לעניין זה הם יהיו יותר מחוברים אל הישועה.
יצירה כלשהי, דווקא בארץ ישראל היא ממוקדת ומדויקת לפי תכונת עם ישראל. כאשר יש פגיעה בתכונת ישראל הקב"ה 'מפרק את החבילה' ועם ישראל לומד ליצור את היצירות בצורה פרטית, בכדי שיוכלו לחזור ולהתגלות חזרה בארץ ישראל בצורה כללית ובהופעה נכונה.
בארץ ישראל הדמיון, כלומר הנבואה והרגשת האלוקות חזקה ומורגשת בשלמותה. לעומת זאת, בחוץ לארץ הדמיון הטהור הזה אינו בנמצא, ובכך נפגעת גם ההתבוננות השכלית היבשה שבחוץ לארץ.
מהי המסוגלות שלנו לפתח דמיון נרחב שכזה?
לכל מי שקשור לארץ ישראל יש את רוח הקדושה של ארץ ישראל, בין אם נמצא בה או לאו.
דווקא מהרגשת הצרות בחוץ לארץ אפשר להתגדל ולקבל מקדושת ארץ ישראל.
התשובה לארץ ישראל היא הדבר המתפשט בין נשמות ישראל כשמגיע הזמן לכך.
בפסקה זו הרב מסביר שהקשר של עם ישראל לארץ ישראל הוא שורשי עד כדי כך שכל המערך הפנימי של נשמותינו מושפע ממנו.
מהם אותיות התורה, אותיות הנשמה ואותיות המצוות.
התשוקה לארץ ישראל היא התשוקה לקדם את הגאולה בכל המערכות, התשוקה הזו קיימת תמיד, גם בריקנים ובפושעים שבישראל. ועל גבי התשוקה הזו באים שאר הצדדים של הגאולה.
הזילזול ברזי תורה גורם לאי הבנת ערך א"י וסגולתה, ולאי מאיסת חו"ל.
חובה להפנים ע"י התבוננות במעלת א"י וכך לזכות למעלות גדולות שיכולות להגיע רק בא"י.
תורת א"י גבוהה ועליונה פי כמה מתורת חו"ל.
