מתוך הספר שב שמעתתא - שמעתא ו פרק ז טעם הנאמנות בדבר שבידו
הרא"ש שאל למה סופר שכתב את האזכרות שלא לשמן נאמן מדין בידו? ותירץ שכיון שהיה בידו הוא נחשב כבעלים ולכן נאמן מדין עד אחד. שואל השמעתא מגמ' שסופר לא נאמן לומר שהספר פסול אחרי שכבר מכר, מדוע הרי הוא טוען שמעולם לא הייתה כאן חזקה? מסביר השמעתא שיש לחלק בין שני סוגי חזקה, יש חזקה קמיתא לאיסור או להיתר ויש חזקה שהוחזקה לפניינו כמו שסוקלים ושורפים על החזקות,
