בהיעדר הלכה פסוקה, התורה מציבה לנו שני מודלים להתמודדות ויחס לעמים שרצחו ועינו אותנו. מחיית זכר עמלק מצד אחד, והאיסור לתעב מצרי מן העבר השני. על רקע יום השואה הבינלאומי אנו צריכים לבחון מה הדגם הנכון והמתאים יותר ביחס למדינות כמו גרמניה של ימינו
מעשה בראשית וזכותנו בארץ ◆ 'עד שבא אברהם' ◆ דרך העבודה של יצחק ויעקב ◆ שם שמים בציבור ◆'ברוך שם' – עול מלכות שמים ◆ היחס לתקשורת ◆ התשובה: אחדות, ומציאת הנקודה האמתית.
חזון התורה הוא שבארץ יגורו, מלבד עם ישראל, רק מי ששותפים לישראל במשימתם להיות אור לגויים * המחלוקת סביב ישיבה בארץ בזמננו, כשמעמד גר תושב אינו נוהג * הדרוזים עונים לתנאים של גר תושב, בניגוד לאלו מבין הערבים שתומכים במחבלים ואינם מכירים בריבונות ישראל * כיום המצווה לגרש בני מיעוט עוינים איננה מעשית * עם זאת, יש ללמוד לעומק את רעיון גר תושב ולשאוף ליישם אותו – כשיתאפשר * כשנעמיק בהיגיון המוסרי של המצווה, היא תשמש מודל לכל המדינות שמתמודדות עם מהגרים
לאמרה "אין דבר העומד בפני הרצון" אין מקור יהודי, והיא אינה עומדת בקנה אחד עם המציאות. לא כולם יהיו ראשי ישיבות או טייסים, וההתעקשות על כך ש"כולנו שווים" יוצרת עיוותים
להלן שני מקורות שבחסדי הקב"ה מצאתי בכתבי הרב אברהם קוק, ועל סמך דבריו אלו נוכל להבין הא כיצד קירב גם את הרשעים הגדולים והפושעים הגדולים. ונבאר יותר אחרי שתי הציטטות.
