ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
תפיסה בספיקות לשיטת הרמב"ם
בסוגיית "תוקפו כהן", ע"פ מסקנת הגמרא הנראית לכאורה, הדין הוא ש"מוציאין אותה מידו", למרות שבמקומות אחרים בש"ס, ישנם עקרונות אחרים. הרמב"ם, בניגוד לשאר הפוסקים והראשונים, פוסק ש"מוציאין אותה מידו". כיצד הרמב"ם מתיישב עם הגמרא?
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
"ההיא מסותא דהוו מנצו עלה בי-תרי... קם חד מינייהו אקדשה... ואמר ליה רב אושעיא לרבה... בעא מיניה (מה הדין - האם המסותא קדושה על כל פנים מספק)... אמר ליה רב המנונא מתניתין היא "ספק בכורות... המוציא מחברו עליו הראיה" ותני עלה: שאסורים בגיזה ובעבודה" והא הכא דאמר תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו, דקתני המוציא מתברו עליו הראיה (משמע בין כהן בין ישראל - רש"י), וכי לא תקפו אסורים בגיזה ובעבודה! אמר ליה רבה... לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין אותו מידו ואפ"ה... אמר ליה רב חנניה לרבה תניא דמסייע לך (דגבי ספק בכורות אם תקפה כהן מוציאין מידו - רש"י) "הספקות נכנסין לדיר להתעשר", ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו אמאי נכנסין לדיר? נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן?!".
אביי מנסה לדחות הראיה וסוף דבר חוזר בו מן הדחיה, ונמצאת הראיה של רב חנניה שתקפו מוציאין אותו מידו במקומה. כך נראית מסקנת הסוגיא ואמנם כן פסקו רוב הראשונים. ואעפ"י שישנן סוגיות אחרות בש"ס בהן נראה שתפיסה מועילה מספק, אמרו בזה הראשונים חילוקים שונים לישבן.
ברם הרמב"ם פסק להלכה שתקפו כהן אין מוציאין אותה מידו, וגם אם נאמר שסמך על הסוגיות שנראה מהן שתקיפה מועילה מספק צריך עיון לדחות מה ששראה כמסקנת הסוגיא במקומה. וכבר נאמרו דרכים שונים ביישוב הרמב"ם, אלא שעדיין לא נתיישבו הדברים כל צרכם. ואולי שמקום הניחו מן השמים לבאר שיטת הרמב"ם בעז"ה לאמיתה של תורה, ששאלה זו האם מועילה תפיסת הכהן בספק בכורות היא מחלוקת מפורסמת בין האמוראים ואדרבה מסקנת סוגייתנו ברורה שאין מוציאין, וכדלהלן בעז"ה.
המשנה בבכורות ט' ע"א עוסקת בספיקות פטרי חמורה ומסיימת בדיני השה שהוא יכול להיות "זכר או נקבה גדול וקטן תמים ובעל מום, פודה (רש"י ובשיטה מקובצת הגירסא "ופודה") בו פעמים הרבה נכנס לדיר להתעשר ואם מת נהנין בו". בגמרא אין דיון על הפסקא "ופודה בו פעמים הרבה" ורק רש"י במשנה ביארה ובתוס' בדף ד' ע"ב הביאו פירושו ואח"כ פירוש אחר מר"ת. "דאספק קאי כדלקמן בפרקין (דף ט.) דקתני רישא אחת בכרה ואחת לא בכרה... מפריש והוא לעצמו ובספק זה שלא יצא מידו הוצרך למתני שחוזר ופודה בו ספק אחר פעמים הרבה...".
והנה הרמב"ם לא הביא להלכה פיסקה זו שבמשנה וכבר עמד על כך בבית יוסף בסימן שכ"א ותירץ לנכון עפ"י פרוש המשניות לרמב"ם שלא גרס כלל פיסקה זו במשנה, אלא פיסק את מילות המשנה כך: "...זכר ונקבה, גדול וקטן, תמים ובעל-מום, פודה בו. ופעמים הרבה נכנס לדיר להתעשר. ואם מת נהנין בו". ואולם הדברים צריך עיון גדול שהרי גמרא מפורשת בבכורות דף ד' עשב מתייחסת לפיסקה כזו במשנה, וזה לשון הגמרא שם: "אמר ר' חנינא שה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים מישראל" והגמרא מביאה מקור לדברי רב חנינא מן הפסוקים ואח"כ "אמר רבא אף אנן נמי תנינא: "ופודה בו פעמים הרבה." ורב חנינא טעמא דמתניתין מפרש, והכי קאמר: מאי טעמא פודה בו פעמים הרבה משום דשה אחד של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים של ישראל" (ובשיטה מקובצת שם בסוף אות ד' מבואר שפירוש ר"ת לפיסקה זו מתאים היטב לדברי הגמרא האלו). וכבר הקשה כן המנחת חינוך ונשאר בצריך עיון.
והנה בגמרא בכורות י"א ע"א על הפיסקא במשנה "נכנס לדיר להתעשר" מביאה הגמרא "ת"ר כיצד אמרו נכנס לדיר להתעשר... אלא בישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים בתוך ביתו שמפריש עליהם עשרה שיין ומעשרן והן שלו. מסייע ליה לרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו".
וצריך עיון למה צריך לסייע לרב נחמן, מי חולק עליו? אלא שהתוס' אצלנו בבבא מציעא ז' ע"א תמהו שלש תמיהות קשות מאוד על דברי רב נחמן, ונשארו בתימה. וזה לשונם: "מפריש עליהן עשרה שיין - תימה דפרק קמא דבכורות (דף יא. - הוא טעות וצריך לציין או לדף ד' או לדף ט') אמרינן דשה אחד פוטר כמה פטרי חמורים ומה צריך עשרה שיין? ותו מאי קמ"ל, מתניתין היא, הספקות נכנסין לדיר להתעשר? ותו כיון דאמר מעשרן מה צריך להשמיענו דהן שלו, פשיטא?..." עכ"ל. ואולם מן הגמרא הנ"ל "מסייע ליה לרב נחמן" מבואר שאין דברי רב נחמן פשוטים וכנ"ל וצריך ביאור. והנלע"ד שר' חנינא הנ"ל בדף ד' ורב נחמן נחלקו בביאור המשנה בדף ט', ובעצם בצורת פיסוקה, ובשאלה האם ישנה פיסקה כזו "ופודה בו פעמים הרבה". רב נחמן כלל לא גרסה כמות שהיא אלא פיסק את המשנה כפי שמצאנו להרמב"ם שהביאה, וממילא ליתא כלל לדינא דפודה בו - בפדיון ספק פטר חמור - פעמים הרבה, אלא אדרבה - ישראל שהיו עשרה ספק פטרי חמורים חייב להפריש עליהן דוקא עשרה שיין, ודלא כר' חנינא שמחמת שלמד ששה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים של ישראל, במדבר, פירש שהוא הדין ש"פודה בו פעמים הרבה" ופיסק כך את משנתנו. וזהו שאמר רבא שם בדף ד' ע"ב "אף אנן נמי תנינא"... "ור' חנינא טעמא דמתניתין מפרש". ועל כן מן הברייתא שבפרושה ל"נכנס לדיר להתעשר" מציירת ציור של ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים שמפריש עליהן עשרה שיין בדווקא, מביאה הגמרא בדף י"א סייעתא לדברי רב נחמן. והכונה לעומת דברי ר' חנינא, שידוע היה בבית המדרש שישנה מחלוקת מפורשת ביניהם בשאלה זו.
ונתיישבה תמיהת התוס' הראשונה על מימרת רב נחמן, ועדיין צריך ביאור בדברי הברייתא. שגם אם אנו סוברים שכשישנם עשרה ספק פטרי חמורים צריכים עשרה שיין, אבל לצורך ביאור הפיסקה "ונכנס לדיר להתעשר" - דהיינו שגם שה כזה שהוא פדיון ספק פטר חמור, מאחר שמספק אין הוא ניתן לכהן אלא נשאר רכושו הגמור של הישראל, לכן דינו להצטרף ליתר הצאן ומתחייב במעשר בהמה - אין צריך לדבר על עשרה שיין כאלה, ומדוע הברייתא מציירת ציור כזה בדווקא? ועל כורחך מוכח שמן המחלוקת הקודמת נובעת מחלוקת נוספת: האם באמת שה אחד שהוא פדיון ספק פטר חמור נכנס לדיר להתעשר או לא. שהרי בגמרא בבבא מציעא העיר רב המנונא שאם נאמר תקפו כהן אין מוציאין אותה מידו - נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן ואי אפשר לצרפו להתעשר - ומתוך כך מכריח שמוציאין אותה מידו. ואנו נאמר שבוודאי רב נחמן והברייתא דמסייע ליה מאחר והם סוברים תקפו כהן אין מוציאין אותה מידו ומקבלים טיעונו של רב המנונא, לכן אי אפשר לפרש משנתנו "ונכנס לדיר להתעשר" בשה אחד, אלא דוקא בעשרה שיין כאלה שאז אפשר לסלק טיעונו של רב המנונא. טיעונו של רב המנונא היה שנמצא זה (הישראל) פוטר ממונו בממונו של כהן, אבל כאשר כולם הם מסוג כזה שאינם ממונו של ישראל במוחלט אלא ספק ממונו של כהן; ורק, שמדין המוציא מחברו עליו הראיה הם של הישראל ומחויבים במעשר בהמה - מעשרן והן שלו. ודברים אלה כבר כתבן המהרי"ט אלגאזי בבכורות באות ח' (דף ז' ע"א סוף ד"ה עוד משכחת לה) עי"ש בדבריו בסגנון של ספק ספיקא, ויישב בזה דעת הרמב"ם. ומדוקדקים הדברים בסגנון חז"ל "הספיקות נכנסין לדיר להתעשר". "ספיקות" בלשון רבים.
ועל כל פנים נתיישבה התימה השניה של התוס' על מימרת רב נחמן (שדבריו מיותרים שכן הם משנה מפורשת). ועפ"י דרכנו פשיטא שאין דבריו מיותרים שכן במשנה זו צריך לבאר האם הכונה לשה אחד ומשום שתקפו כהן מוציאין מידו, או בדוקא לעשרה ומשום שתקפו אין מוציאין מידו, וסובר רב נחמן ותניא מסייע ליה שתקפו כהן אין מוציאין מידו ועל כורחך צריך לפרש המשנה. וממילא גם נתיישבה התימה השלישית, שהיה מקום לחשוב שמאחר וכל חיוב המעשר נובע מכח ספק ספיקא לטובתו של הכהן, אולי צריך לתת לכהן, קמ"ל שלא.
ועכ"פ זוהי שיטתו של רב נחמן שתקפו כהן אין מוציאים מידו. ואין דין מעשר בהמה אלא בעשרה שיין שהם פדיון ספק פטר חמור, ומציאות זו אפשרית, שכן אם יש לישראל עשרה ספק פטרי חמורים צריך הוא להפריש עליהם עשרה שיין. וזהו "ופעמים הרבה נכנס לדיר להתעשר" שהיא גירסתו של רב נחמן במשנה וכפי שכתב הרמב"ם עי"ש בפירושו למשנה וכנ"ל. וזה לעומת שיטתו של ר' חנינא שמאחר שיכול להפריש עליהם שה אחד מן הסתם אי אפשר לצייר שיהיו לו עשרה שיין כאלה ועל כורחך "שנכנס לדיר להתעשר" זהו אפילו באחד, ומשום שתקפו כהן מוציאין אותו מידו וכהערתו של רב המנונא. ונמצא מחלוקת מפורשת ומפורסמת היא בין ר' חנינא לרב נחמן בשתי נקודות בביאור המשנה הבאות לידי ביטוי בפיסוקה של המשנה וכנ"ל. וברייתא תניא דמסייע ליה לרב נחמן, וגם מסקנת גמרתנו בבבא מציעא ז. כוותיה דרב נחמן. דצריך ביאור מה שהגמרא אצלנו הביאה את דברי רב נחמן. שגם אם יש צורך, אולי, לברר בסוגיתנו מהם "הספקות" שנכנסין לדיר להתעשר, לשם מה צריך להביא מימרת רב נחמן? דיינו בביאור שמדובר בפדיון ספק פטר חמור?! אבל לדרכנו מבואר מאוד; שמסקנת הסוגיא - שעסקה בשאלה זו גופא של תקפו כהן, והביאה דעות האמוראים - רבה, רב חנינא ואביי, שמוציאין מידו - היא כרב נחמן, שבבהמ"ד היה ידוע שדבריו בפירוש המשנה ופיסוקה שונה, ומבוסס על כך שאין מוציאין מידו. ולכן הרמב"ם פסק כרב נחמן, הביאו כלשונו להלכה פרק יב מביכורים הל' כ"ג, וגם הביא גירסתו במשנה בבכורות. ונתיישב הכל על נכון בעז"ה.
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים

רביבים ספר חדש: תורה, עם וארץ
בחסדי ה' יצא לאור במסגרת 'פניני הלכה' ספרי החדש 'תורה עם וארץ' | נוכחתי לדעת שאצל רבים הדרכת התורה בעניינים של תלמוד תורה, עבודה, מדע, יישוב הארץ וצבא - אינה מבוררת ומבוססת כראוי | אחר פגישה עם רבנים בארצות הברית גמלה בליבי ההחלטה ליצור את הספר | זאת כדי לבאר את ההשקפה השלמה של התורה על החיים | מגמת ספר זה לבאר שהתורה היא חיינו ואורך ימינו, וממנה שורה ברכה לחיי ישראל בארצו, ומתוך כך תימשך ברכה לתיקון העולם כולו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת ויצא תשפז
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. מה הטעם שבפסוק זה נכתב ג' פעמים אֲחִי אִמּוֹ. האם באמת הסכים יעקב לעבוד עבור רחל בפעם הראשונה והשניה בשווה? שבע שנים מלאות פעמיים. מה הטעם שלאה לא הודתה לקב"ה בג' לידות הראשונות עד לידת יהודה. מה הטעם לכתיבת שתי אותיות שי"ן בשם יִשָּׂשכָר בעוד שהוגים רק אחת.

ויצא פרשת ויצא – יש עליה בירידה
מדוע צריך סולם בחלום יעקב? וכי מלאכים אינם יכולים לעלות ולרדת בלי סולם? מה עושים עם ירידה ואיך הופכים אותה לעליה גדולה?

אורות התשובה - הרב הראל כהן סוד השתיקה וצער התשובה
אורות התשובה פרק ח, ח'
השיעור עוסק במצב שבו הצער הרוחני וכאב התשובה של האדם גדולים עד כדי כך שהם סותמים את יכולתו לחשוב, לדבר, להתפלל או לבטא את רגשותיו. על פי משנתו של הרב קוק, דווקא מתוך אותו מקום של אילמות ו"עולם הדומייה" ניתן להתרומם, להתחבר למציאות הכללית ולשאוב כוחות חיים ותשועה.

ויצא 'ויישק יעקב לרחל' - כיצד יעקב בחיר האבות מנשק לרחל - פרשת 'ויצא'
האם לאבא או סבא מותר לנשק את ביתו ונכדתו, וכן לאמא וסבתא לנשק את בנה ונכדה, ומה ההסברים בנשיקת יעקב לרחל והסברים מדוע בכה.

כינוסי אברכים כינוס אברכים - ראש חודש כסלו תשפ"ז
ברכות לראש חודש והתייחסות ללימוד התורה כעבודה בימי החנוכה | חשיבות העמידה בהתחייבויות ובלימוד עם תלמידים | דוגמה אישית והתקדמות מתמדת של ר"מים וראשי ישיבות | הכרת תודה על כלים טכנולוגיים והתמודדות נכונה עמם | תוקף גיור ללא קבלת מצוות ועול מלכות שמיים | הצטרפות לתוכנית מנהיגות והאיזון מול ביטול תורה | אורח החיים של אברך ורכישת מותרות | יציאה לשליחות ורבנות יישובים וחינוך הילדים | ריקודים בשבתות בישיבה | חתונות נפרדות והתחשבות באורחים | שורש המחלוקת עם הר המור והשאיפה לאחדות הציונות הדתית

שיעורים בספר יהושע סוד האבנים וחציית הירדן
יהושע פרק ד'
השיעור עוסק בחציית הירדן בספר יהושע ובשילוב שבין הנס להשתדלות האנושית הבא לידי ביטוי בנשיאת ארון הברית בידי הכהנים. דרך ניתוח הקמת שלוש מערכות של 12 אבנים – בירדן, בגלגל ובעבר הירדן – נבחנים היחסים בין אחדות האומה, ייחודיות השבטים וזיקת התורה לאומות העולם.

הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה הלכות הדלקת נרות שבת
השיעור עוסק בטעמי מצוות הדלקת נרות שבת — כבוד שבת, עונג שבת ושלום בית — ובמנהגים השונים לגבי מספר הנרות שמדליקים. בנוסף, נידונה המחלוקת ההלכתית האם קבלת השבת חלה בעצם ההדלקה, בברכה או באמירה מפורשת, וכיצד נוהגים למעשה בשבת וביום טוב.

מידות הראי"ה תיקון פגם הברית ומידת הגאווה
ברית ג' - גאווה א'
השיעור עוסק בהשלכות הרוחניות של פגם הברית, הגורם להחשכה פנימית ולניתוק מחוכמת התורה, ובדרך לתקן זאת באמצעות תשובה מאהבה ועיון באגדה המהפכים זדונות לזכויות. בחלקו השני מוסבר כיצד סילוק אבק הגאווה מתוך הכרה שכלית וטהורה מביא לשלמות, לשפלות רוח אמיתית ולשמחה פנימית שאינה תלויה בהשוואה לאחרים.

תולדות סגולת יעקב, צמאון ולימוד תורה
שיחת מוצ"ש פרשת תולדות
השיעור עוסק בהבדל המהותי שבין הטבע הרוחני של יעקב לבין החיצוניות של עשיו, וכן במשמעות הפנימית של חפירת הבארות של יצחק כרמז לבתי המקדש. בנוסף, הרב מדגיש את הצורך בצמאון אמיתי לדבר השם, וקורא לתלמידים להמשיך ולהתמיד בלימוד התורה מתוך שמחה גם בימי החנוכה.














