בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש דברים
  • כי תצא
קטגוריה משנית
undefined
4 דק' קריאה 42 דק' צפיה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

בענדעט בן יצחק

א. דברים כד' – השמר בנגע הצרעת.. זכור את אשר עשה ד' א-להיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים. יונתן - הוו זהירין דלא למחשד חד בחבריה. רש"י - אם באת להזהר שלא תלקה בצרעת, אל תספר לשון הרע. זכור העשוי למרים שדברה באחיה ולקתה בנגעים. בכור שור - שהיתה אחות המלך והכהן גדול, שנסגרה חוץ למחנה. רמב"ן - ולפי דעתי שהיא מצות עשה ממש, כמו זכור את יום השבת לקדשו, זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, זכור את אשר עשה לך עמלק, כולם מצוה, אם כן גם זה כמותם. והיא אזהרה מלדבר לשון הרע, יצוה במצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה, שלא דברה אלא באחיה גמול חסדה אשר אהבתו כנפשה, ולא דברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה, וכל מעשיה הטובים לא הועילוה, גם אתה אם תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי, לא תנצל.. וזכור את אשר עשה ה' א-להיך למרים - שתהא מזכיר זה בפה תמיד. ומכאן נראה שרבותינו יעשו אותה מצוה, לא ספור ועצה בלבד להנצל מן הנגעים. ב. קובץ ח' קנז' - ע"י נפילת העולם בחטא הקדום, נתרחק משה מלהאיר בתוך החוצפא, ופירש מן האשה. הקדושה של דור המדבר תבעה את האחדות של זיהרא דאדה"ר, ורצו שמשה דוקא יאכילם בשר, ושיכנס להאיר בתוך החוצפא. ומשה אמר האנכי הריתי את העם הזה, כלומר בתוך החוצפא אי אפשר לי להאיר, ונשאר קץ משיח סתום, ולא נתפרש בתורה. ואהרן ומרים הרגישו בדבר, וצוחו על הפרישה הזאת, ומ"מ לא הועילו להחזיר את משה להאיר בחוצפא, כי נשאר בענותנותו. והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמה. ג. דברים כא' - כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ד' א-להיך בידך ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה. והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה. והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה. והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה. רש"י - וישבה בביתך - בבית שמשתמש בו, נכנס ונתקל בה, יוצא ונתקל בה, רואה בבכייתה, רואה בנוולה, כדי שתתגנה עליו. ד. סנהדרין קז. - תנא דבי רבי ישמעאל ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה. רש"י - שאכלה פגה - שקפץ את השעה ליזקק על ידי עבירה. איוב לו' - כתר לי זעיר. רלב"ג - המתן לי מעט. ישעיהו ח' - יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו. ולכן הנה א-דני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור. סנהדרין צד: - אמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא, לא הוה ידענא מאי קאמר, חלף דקץ עמא הדין במלכותא דבית דוד, דמדבר להון בנייח, כמי שילוחא דנגדין בנייח, ואיתרעיאו ברצין ובר רמליה. ה. ילקוט שמעוני ואתחנן תתכא' - אמר ליה שתי שבועות נשבעתי אחת שתמות או לאבד את ישראל, לבטל שתיהן אי אפשר ואם תרצה אתה לחיות יאבדו ישראל, אמר לו.. יאבד משה ואלף כמותו ואל יאבד אחד מישראל. ו. כתבי ר' יאשע – יא' ג' על אור החיים (סיפור מהחיד"א) – השנה האחרונה שבא מעיר סאלי לארץ ישראל ונעור בליל הושענא רבא והיה אומר התיקון כנהוג, היו פניו מאירים כאור החמה והיו קרני הוד יוצאים מפניו.. וכאשר בא חצות לילה הלך לחדר אחר בהתבודדות ופשט בגדיו הלבנים ונתעטף בבגדים שחורים ונפל על פניו בהשתטחות ידים ורגלים ובכה ושכב כן עד הגיע זמן התפילה ואח"כ התפלל וחזר לחדרו ושכב כן עד שמיני עצרת ויצא ולבש לבנים כמקודם, אחר יו"ט שאלתי אותו על זאת, ואמר שהמעשה היה שהתפלל על ביאת המשיח ונענה, ואשר ראה הס"מ זה נתקנא מאד ויצא והסית מאוד לעבירות בכלל העולם בכל כוחו, והצליח מעשה שטן ופעל כל כך עד שפעל ההיפך לגזירת כלי' רחמנא ליצלן, וכאשר ראה זה השתטח והתאמץ מאד בתפילה עד שהפך העדר על עצמו עבור כלל ישראל וכן הוא בעונותינו הרבים שנעדר בשנה זאת. ז. אורות התחיה ד' - הסבלנות, הנדרשת מאד לקבוץ אורגני אנושי, מדת החסד והענוה, הממתקת את כל הדינים ובונה את העולם בשכלולו, צריכה היא לטפוחה למדת החסידות הגדולה, היוצאת מתוך בינה א-להית עליונה ותכופה. דוקא ע"י מה שימצאו בקרב האומה חסידי עליון, חסידים עליונים מאד, שהבינה הא-להית והחיים הא-להיים ממלאים את כל הויתם, בטוחה היא אז האומה בכחה הרוחני האצור ביחידיה אלה, ועל סמך זה יכולה היא לשים עין פקוחה ולב נכון לכל צרכיה המעשיים, בלי כל חרדה פנימית, שמא יתיבש לשדה ויחרב מעין רוחניותה.. הבו אמץ לדעה העליונה, לחסידות הא-להית הרדיקלית הרוממה ותנו בזה יד לסבלנות ולענוה, לגבורה ולעבודה מעשית חברתית מדינית חפשית, שתתהלך ברחבה בישראל ותתבלט יפה בכל צביוני חייה בארץ ישראל. ח. עין איה ברכות פ"ט רפז' – לא.. הסבלנות הרעה באה מתוך ההחלטה הריקניות שהכל שמם והכל ריק ואין יתרון לתכונה על תכונה, מתוך שכל הנטיות האנושיות וכל המציאות בכלל הכל הבל, זאת הסבלנות היא מבלה עולם ובאה מעין רעה. כי אם סבלנות טהורה מפני ההכרה האמתית איך יד ד' אוחזת בכל ההפכים לתקנם לקשרם ולאחדם ע"י תיקוני כל חסרונותיהם, למען יצא לפעלו אדם מתוקן ומשוכלל המוצא את נפשו ישרה וכל חפציו הגשמיים והרוחניים עומדים לפניו ברב הוד והדר ושלימות מרובה, סבלנות המוסיפה יראת שמים ויראת חטא עם אהבת ד' ואהבת הבריות היותר שלמה ומפוארה, זה כל האדם.
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il