פרשני:בבלי:נדרים כז א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים כז א

חברותא[עריכה]

נדר מן הכלכלה,  והיו בה בנוסף לתאנים הרגילות גם בנות שוח, שהן תאנים משובחות.
ואמר: אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה, לא הייתי נודר! -
הכלכלה אסורה, ואילו בנות שוח מותרות.
עד שבא רבי עקיבא ולימד: נדר שהותר מקצתו, הותר כולו!
מאי לאו, מדובר בכגון שחוזר גם מלשונו, דאמר: אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה, הייתי אומר מפרט ואומר: תאנים שחורות ולבנות אסורות, ואילו בנות שוח מותרות.
ורבי עקיבא היא, ופליגי רבנן! וקשה לרבא שאמר אם משנה נדרו ולשונו הכל מודים שהוא נדר שהותר מקצתו, והכל מודים שנדר שהותר מקצתו הותר כולו!
ודוחה הגמרא: לא! מדובר כאן באומר: אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה, הייתי אומר: כל הכלכלה אסורה, ובנות שוח מותרות.
והיינו, שמעמיד את לשונו, ומשנה רק את נדרו.
ומבארת הגמרא:
מאן תנא להא דתנו רבנן: נדר מחמשה בני אדם כאחד - הותר לאחד מהם הותרו כולן.
נדר לכולן חוץ מאחד מהן - הוא מותר, והן אסורין? -
אי לרבה - רישא רבי עקיבא, וסיפא דברי הכל.
אי לרבא - סיפא רבנן, ורישא דברי הכל.
מתניתין:
נדרי אונסין כיצד:
הדירו חבירו מנכסיו כדי שיאכל אצלו, שהדירו על תנאי אם לא יבוא לאכול אצלו.  1  וקרה למודר אונס המונעו מלבוא, וכגון שחלה הוא (נחלה המודר), או שחלה בנו של המודר והיה אנוס קצת כי היה צריך לשומרו, או שעכבו נהר מלבוא לאכול אצל המדיר.

 1.  נתבאר על פי הר"ן בד"ה הרי; וראה מה שנתבאר בגמרא לעיל כד א, בפירוש הר"ן והרא"ש, ובתוספות יום טוב כאן.
הרי אלו נדרי אונסין ואינו אסור בהנאה מן המדיר, כי לא עלה על דעת המדיר להדירו אלא אם לא יעכבו אונס כלל, אבל כל שנאנס אפילו קצת וכגון שחלה בנו - לא נתכוין להדירו.  2 

 2.  נתבאר על פי הר"ן, והרע"ב הוסיף: ובכי האי גוונא שהדברים מוכיחים, דברים שבלב הוו דברים; ובהערות בגמרא יתבאר, שמדברי התוספות נראה ביאור אחר בענין.
גמרא:
מעשה בההוא גברא דאתפיס זכוותא בבי דינא (התפיס את שטר זכויותיו בבית דין), דאמר (ואמר): אי לא אתינא עד תלתין יומין ליבטלון הני זכוותא (אם לא אבוא מכאן ועד שלשים יום ייבטלו כל זכויותי אלו) -  3 

 3.  כתב הר"ן שהוצרך לעשות כן, מפני שביקש אותו אדם מבית הדין פסק זמן כדי להביא ראיות שיש לו לזכות בדין, ונתנו לו זמן שלשים יום (וכמבואר בסנהדרין לא א), והתנו עמו בית הדין שיתפיס בידם את שטר זכויותיו שיש לו בנושא הנדון, על תנאי שאם לא יבוא להמשך הדיון עד הזמן שקבע, ייבטלו כל הזכויות שיש לו, וכך עשה.
כלומר: אותו שטר היה שטר חוב, או שטר של בית דין המאשר שאותו אדם הביא ראיות אלו ואלו, ואמר הלוה, שהוא מודה ששטר החוב הוא מזויף וכל הראיות שהביא אינם אמת, אלא שתלה את הודאתו בתנאי אם לא יבוא מכאן ועד שלשים יום.  4  לבסוף איתניס  5  ולא אתא (נאנס ולא בא) לזמן שקבע.

 4.  נתבאר על פי מסקנת הר"ן בסוף ד"ה שאני, וכפירוש זה פירשו התוספות בד"ה וכי, וז"ל: "שמודה שהשטר פסול, לכך אמר ליבטלן זכוותיה וכו', דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי, והא מודה שראיותיו שקר הן, שהרי אינו מוחל לו שום דבר אלא מטעם הודאה", (וראה ב"קהלות יעקב" מה שכתב "בענין הודאה על תנאי") ; וראה עוד בענין הודאה זו בר"ן בסוף הסוגיא.   5.  בפשוטו צריך לומר שהיה זה אונס גמור (ולא אונס כעין "חלה בנו"), שהרי מתחילה דנה הגמרא בזה משום "אונס רחמנא פטריה" וזה הרי דוקא באונס גמור, וכן נראה מדברי הר"ן בעמוד ב תחלת ד"ה והלכתא, ראה שם; וראה מה שנתבאר בזה בהערה בהמשך הסוגיא.
אמר רב הונא: אף שנאנס, כיון שלא בא כפי שאמר - בטיל זכוותיה (בטלו זכויותיו).
אמר ליה רבה לרב הונא: והרי אנוס הוא, ואונס רחמנא פטריה!?
דכתיב " (ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורשה והחזיק בה האיש ושכב עמה, ומת האיש אשר שכב עמה לבדו). ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות וגו'. כי בשדה מצאה צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה".
ואף זה כיון שמשום אונס לא בא, אין זכויותיו מתבטלות.  6 

 6.  ב"חידושי רבי שמואל" כתובות סימן ב אות ד תמה: מה שייך לעניננו פטורא ד"ולנערה לא תעשה דבר", הלא מקרא זה אינו שייך אלא אלא לענין עונשי עבירות וכיוצא בזה, שאמרה תורה כיון שעבר אמימרא דרחמנא באונס, פטור הוא מעונש; אבל כאן שאנו דנים לענין קיום תנאים, מה איכפת לן שהיה באונס! ? והביא שם בשם האחרונים לבאר, שבמקרא ד"ולנערה לא תעשה דבר" מלבד מה שהוא פטור מעונש, נלמד מזה גם שמעשה הנעשה באונס אינו מתיחס אל העושה, וכמו שכתב ב"חמדת שלמה" סימן לח, ואם כן זה שאמר "אם לא אבוא וכו"', עיקר כוונתו היא ל"אי ביאה" המיוחסת אליו, וכיון דה"אי ביאה" היתה באונס, ונמצא שאין זה מתיחס אליו, אם כן לא נתקיים התנאי; והגר"ש אמר על זה שהוא פירוש דחוק. ותוכן דברי הגר"ש באות ה שם בביאור ענין זה הוא: היות ונתקיים התנאי על ידי אונס, הרי זה כאילו נאנס בעצם התפסת הזכויות (ולמד כן מדברי הרא"ה שהביא שם), ואת זה לומדים מ"ולנערה לא תעשה דבר", דשום דינים ושום חלויות אין יכולים לחול על האדם לאונסו, וראה שם באריכות; וראה עוד בענין זה בהערות בהמשך הסוגיא.
וכי תימא, ואפילו אם תמצי לומר  7  דקטלא שאני (מיתה שאני), שהרי התורה באה לפטור את הנערה המאורסה מסקילה ; ואין "טענת אונס" מועלת אלא כדי ליפטר מעונש, אבל לענין דברים אחרים כגון קיום תנאי אין "טענת אונס" כלל -

 7.  ראה בהערה הבאה, שנתבאר שם ההכרח לפרש שכוונת רבא היא בדרך "ואם תמצי לומר", ואינו דוחה סברא הקודמת לגמרי.
הרי שמצד אחר לא ייבטלו זכויותיו, ומשום שלא עלתה על דעתו לבטל את זכויותיו אלא אם כן לא יבוא מרצונו, אבל אם לא יבוא מחמת אונס לא נתכוין כלל שייבטלו זכויותיו, שהרי: והתנן במשנתנו סברא זו לענין נדר:
נדרי אונסין: הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחלה הוא או שחלה בנו, או שעיכבו נהר, הרי אלו נדרי אונסין, והטעם משום שלא עלתה על דעת המדיר להדירו על אופן שלא יאכל אצלו מחמת אונס, ואם כן הוא הדין בנדון דידן נאמר כן.  8 

 8.  א. כתב הר"ן, שרב הונא לא חש לקושיא זו, משום שהוא סובר, שרק במשנתנו שהדיר אדם את חבירו ולא היה צריך להתנות בפירוש כי מה איכפת לו, לכן אם היה המודר אנוס אין חל עליו הנדר, אבל בעניננו היה לו למתפיס להתנות בפירוש, וראה מה שכתב על זה בקרן אורה. ב. השמועה נתבארה על פי הר"ן שנראה מדבריו (וכן הבין הגר"ש שם), שמכח שני טענות בא רבה, ומתחילה בא משום "טענת אונס", ושוב טען רבה מצד אחר, ומשום אומדנא של המתפיס; והר"ן בעמוד ב' ד"ה והלכתא, כתב על מה שפסקה הגמרא "והוא דלא אניס" וכרבה, וז"ל "כלומר, אפילו דומיא דחלה בנו שאינו אונס גמור, דאי אנוס גמור קאמר, פשיטא וכו"', ומשמע כוונתו, דבאונס גמור תיפוק ליה משום "ולנערה לא תעשה דבר", ומזה יש ללמוד שסברא הראשונה קיימת, ולא הוסיף רבה טעם אחר אלא בדרך "ואם תמצי לומר", (וראה בהגהות הרש"ש שם; וראה גם ברש"י בכתובות ב ב (הביאו הגר"ש שם), שדן בתנאי שנתקיים באונס משום "ולנערה לא תעשה דבר"). ג. בתוספות נראה שהם מפרשים את סוגיית הגמרא באופן אחר; שהרי כתבו: "וכי תימא קטלא שאני, אבל הכא לעולם הוי פושע ממה שלא התנה להוציא אונס מן הכלל", ומבואר, שדחיית רבה היתה, משום שזה אינו אנוס אלא פושע, כיון שלא התנה, אבל אילו היה אונס גמור, ודאי שיש ללמוד מ"ולנערה לא תעשה דבר" שאין מועיל קיום התנאי באונס. ד. בראיית הגמרא מנדרי אונסין, פירשו התוספות, שהגמרא מוכיחה ד"לא אמרינן איבעי ליה לאתנויי, הכא נמי לא שנא", ומבואר, שהם חלוקים על הר"ן גם בעיקר דין "נדרי אונסין", שלהר"ן הוא משום אומדנא המפרשת את נדרו וכמו שנתבאר לעיל, וכן פירש גם הרע"ב כמובא לעיל; ואילו התוספות סוברים בביאור דין "נדרי אונסין", שמשום טענת אונס הרי הנדר בטל. ה. ואם תאמר: לפי זה איך אפשר שבחלה בנו - שאינו אונס גמור - יתבטל הנדר מדין אונס! ? יש לומר, ד"טענת אונס" המבטלת את קיום הנדר אינה טענה של המודר אלא טענה של המדיר, וכמבואר בהדיא בלשון התוספות, והיינו משום שאילו היה יודע המדיר שיארע למודר אונס המונעו מלבוא הרי לא היה נודר, ונמצא שנאנס המדיר בעשיית הנדר, ואם כן לא איכפת לן שאצל המודר אינו אונס גמור. ו. ולפי שיטתם, אף במעשה זה של התפסת הזכויות אין צריך לפרש שהיה "אונס גמור" וכמו שנתבאר בהערה לעיל, אלא אפילו אונס קצת, כל שאילו היה יודע ממנו לא היה מתפיס, (וראה היטב ב"חידושי רבי שמואל" כתובות סימן ב אות ה, מה שביאר דברי התוספות).
ומקשינן לרבה: מאי שנא מהא דתנן:
הנותן גט לאשתו, ואמר: "הרי זה גיטיך מעכשיו, אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש", ומת בתוך שנים עשר חודש ומתוך כך לא בא, ונתקיים התנאי -
הרי זה גט.
ולרבה תיקשי: אמאי!? והא מינס איתניס (והרי נאנס במיתה)!?
אמרי בני הישיבה לתרץ את שיטת רבה:


דרשני המקוצר[עריכה]

מסכת נדרים בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב