פרשני:בבלי:נדרים עא א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים עא א

חברותא[עריכה]

מתניתין:
נדרה והיא ארוסה, ונתגרשה בו ביום.
נדרה ולאחר מכן נתארסה בו ביום וכן אם שוב נתגרשה ושוב נתארסה אפילו למאה, אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.
זה הכלל, כל שלא יצאה לרשות עצמה (על ידי שבגרה או שנישאת, שאז היא יוצאת מרשות אביה) לשעה אחת - אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.
גמרא:
ומביאה הגמרא את דברי שמואל, שקיבל מרבו, שמשמעות המשנה היא, שיכול הארוס האחרון להפר את הנדרים שנראו לארוס הראשון (עיין ר"ן).
ומבאר שמואל את המקור לדין זה:
מנלן דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון? שנדרה עוד בהיותה תחת הארוס הראשון, ונראו לארוס ראשון בחייו.
אמר שמואל: אמר קרא, "ואם היו תהיה לאיש - ונדריה עליה".
ממשמעות הלשון "ונדריה עליה", אנו למדים שהכתוב מדבר בנדרים שהיו עליה כבר  21 .

 21.  ללא פסוק זה הינו אומרים שלארוס אחרון אין זכות להפר נדרים אלו ועל כן יפירם האב לבד יש שמפרשים שלולי פסוק זה היינו אומרים שלארוס אחרון אין זכות להפר נדרים אלו ואף האב אינו יכול להפר לבד שמכיון שיש לה ארוס, מעכבת המצאותו של הארוס את האב ואין לאב יכולת להפר נדריה לבד (ראשונים)
אך עדיין מקשה הגמרא: מנין לנו שפסוק זה אמור גם בנדרים שנראו לבעלה הראשון?
דלמא, הני מילי בנדרים שלא נראו לארוס ראשון.
אבל נדרים שנראו לארוס ראשון - לא מצי מיפר הארוס השני.
ומתרצת הגמרא:
המילה "עליה" הכתובה בפסוק - קרא יתירא הוא. ודרשינן מיתור המילה, שאף נדרים שנראו לארוס ראשון, יכול להפר ארוס אחרון:
תניא כוותיה דשמואל, שביאר את משמעות המשנה שארוס אחרון יכול להפר אף נדרים שנראו לארוס ראשון, ואף הביא לכך מקור מהפסוק:
דתניא: נערה המאורסה, אביה ובעלה מפירין נדריה.
כיצד?
א. שמע אביה והפר לה, ולא הספיק הבעל (הארוס) לשמוע עד שמת הבעל הארוס.
ונתארסה לארוס אחר בו ביום שהפר לה האב (אבל אם נתארסה למחרת, שוב אין לאב אפשרות הפרה. משום שהאב היה יכול להפר את חלקו של הבעל לאחר מיתתו, אם שמע ממות הבעל, ובכך שלא הפר במשך אותו היום אלא שתק, הרי הנדר מקוים).  22 

 22.  פירוש זה הוא לפי פירוש הר"ן והרא"ש סובר שמה שכתוב בו ביום הכונה היא שאם שמע הבעל את הנדר ולא הספיק להפר עד שמת ונתארסה לאחר אז יכול הארוס האחרון להפר רק אם נתארסה לו בו ביום ששמע הבעל אבל אם נתארסה לו למחרת אינו יכול להפר כיון שארוס אחרון עומד במקומו של הראשון וזכות הראשון בטילה לאחר שחלף יום שמעו
ואפילו אם נתארסה ומת, וחזרה ונתארסה, מאה פעמים - אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.
ב. שמע בעלה והפר לה, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל, והאשה נתארסה לבעל אחר -
חוזר האב, ומפר אף את חלקו של הבעל.
והיינו, שצריך האב להפר גם את חלק הבעל, מלבד מה שהוא צריך להפר את חלקו, למרות שכבר הפר הבעל את חלקו, כי היות ומת הבעל, בטלה הפרתו, וצריך האב לחזור ולהפר את חלק הבעל.
אמר רבי נתן על הדין השני: הן הן דברי בית שמאי.
אבל בית הלל אומרים: אין האב יכול להפר את חלקו של הבעל לבד, אלא צריך צירוף של הפרת הארוס האחרון.
ומבארת הגמרא, במה נחלקו בית שמאי ובית הלל:

דרשני המקוצר[עריכה]