גישת ההלכה לביטוח חיים

חבר סוכן ביטוח ניסה לשכנענו לערוך ביטוח סיעודי כיוון שבקרוב המחירים עולים. באופן כללי מה גישת היהדות לעשיית ביטוח? מצד אחד לא צריך לסמוך על הנס, מצד שני האם לא צריך לפעמים לסמוך על הקב"ה? עד איזה גבול לבטח או לחילופין אילו ביטוחים הכרחיים, בהתחשב בעובדה שאין לנו כסף, וכל תשלום יהיה מ"המינוס"? מהם סדרי העדיפויות בבחירת ההוצאות, לאחר הוצאות החובה על מזון וחינוך?

ביטוח חיים אינו מנוגד לביטחון בד'. כי התורה מדריכה אותנו לנהוג בדרך הטבע ועל ההשתדלות שלנו הקב"ה נותן את ברכתו. אך מי שפרנסתו מצומצמת אינו צריך להכנס לחובות או למינוס בבנק על מנת לעשות ביטוח חיים. ובעזרת ד' כאשר ירווח לו יוכל הוא לעשות ביטוח חיים. וכאשר ירווח לו עוד יותר יכול הוא לעשות גם ביטוח סיעודי. ואולם צריך לזכור שכמה שאדם משתדל אין לזה כל ערך אם לא תחול על מעשיו ברכת ד' ועל כן צריך אדם לבטוח בד' וככל שהביטחון בד' גדול יותר כן הברכה שורה עליו ביותר.