שלום וברכה, אדם שרוצה לישא אישה בזיווג שני. האם מותר לו להתחתן עם אישה ששמה כשם אחד מילדיו? האם מותר לפי צוואת רבי יהודה החסיד? והאם לפי המנהג (או הדין) וההגיון אפשר להתחתן עם אישה ששמה כשם אחד הילדים? האם משנה הדבר האם מדובר ששם האישה כשם הילד (זכר) או הילדה (נקבה)? והאם מצד ההיגיון רצוי הדבר שכן יקרא בשם ולא ידעו למי מתכוונים וזה עלול לגרום מתחים מיותרים? או לחילופין אף אחד מהם לא מעונין בשינוי או בתוספת שם.

צוואת ר' יהודה ההחסיד מתייחסת לכלה וחמותה, חתן וחמיו ולבן חורג לאשת אביו. אך כדי למנוע אי נעימות, מומלץ לכנות את האשה בכינוי.