שלום! הגמרא במסכת ב’’מ דף לו ע’’ב אומרת לסיכום סוגיית שומר שמסר לשומר שהוא חייב ושם רבא אומר שהוא משום את מהימנת לי בשבועה אבל השומר השני לא ולפיזה אנו רואים לכאורה שהוא עיקרון של הנאמנות שכיוון שאינו מכיר את השומר השני אז לא יכול להאמין לו והתוספות במסכת ב’’ק דף יא ע’’ב כותב שאם היה אותו שומר שני איש נאמן וכשר יותר מן השומר השני אז השומר הראשון פטור משום שלא שייך העניין של את לא מהימנת לי בשבועה אמנם הריטב’’א והטור והשו’’ע בסימן רצא פוסקים שאפילו אם הוא אדם יותר נאמן מן הראשון מ’’מ עדיין הסברא של את לא מהימנת לי בשבועה עומדת במקומה רציתי להבין מדוע לשיטתם אין הוא נאמן בשבועה אם הוא איש כשר יותר מן השומר המקורי? אשמח אם הרב יוכל להסביר לי את שיטות הראשונים בנושא ואת שורש מחלוקתם. תודה רבה.

שלום תחילה נעיר שהמהרש"ל בים של שלמה על מס' ב"ק (אות ל"ב) נסתפק אם כוונת התוס' לחלוק על היסוד של הרא"ש הריטב"א והטור וכתב שאולי מה שכתבו התוס' שהוא נאמן יותר הכוונה שיודעים שאצל המפקיד הוא נאמן יותר ולא רק שהוא ידוע לעולם כנאמן היותר. אפשר להסביר את סברת השו"ע על פי מה שנתבאר בשם החידושי הרי"מ והאור שמח שמעיקר הדין אין צריך לחשוש מספק אולי השומר פשע בשמירה וגם בלא שבועה אנו מחזיקים אותו בחזקת שלא פשע והוא פטור, אלא שמכל מקום הוטלה שבועה על השומר רק כדי להפיס דעתו של בעה"ב. וכיון שעיקר השבועה היא לפייס את דעתו של הבעה"ב לפיכך צריך דווקא שהוא יאמין ולא די שהשומר אכן נאמן לעולם. התוס' לעומתם סוברים שגם בירור שבי"ד יודעים שהוא נאמן כמו הראשון הוי פיוס לבעה"ב. אופן נוסף להסביר לפי השו"ע הטעם שחייב שבועה אף בשומר נאמן אינו מחמת חוסר אימון אלא שהבעלים לא מינו את השני לקבל להיות שומר, כי זה שעבר השומר הראשון על רצונו של הבעלים ומסר לשומר השני אינו יוצר הסכמה שהבעלים מחשיבים את השומר השני לשומר עבורם, ומאחר שהשני לא קיבל דין שומר ממילא אין שבועתו פוטרת ומה בכך שהשני נאמן יותר מן הראשון, ואף שכו"ע יודעים שהשני כשר וטוב יותר מן הראשון, הלא אין כאן חיסרון של אימון אלא זהו חיסרון בהלכות שמירה כי התורה אמרה שרק שבועת השומר פוטרת אבל שבועה של זר אינה פוטרת ולכן גם אם השני נאמן יותר מן הראשון לא תועיל שבועתו. יום טוב