שלום לכבוד הרב, הרב כתב בספרו "דבר חברון" חלק ג’ לגבי ההתנגדות לפינויים כי התאבדות ללא מטרה ושאינה עוזרת אסורה. לפי זה, שהתאבדות שעוזרת למאבק על הארץ מותרת? וכן עד כמה צריך למסור את הנפש על המאבק? האם יש דין של להירג ולא לעבור? אשמח אם הרב יוכל להסביר לי את כוונתו ומה צריך לעשות על מנת שאדע כיצד לנהוג במקרים אלו (שבעז"ה לא יהיו עוד) תודה רבה לכת"ר.

אסור להתאבד בכל מקרה. יהרג ואל יעבור בעניין זה אין הכוונה כפשוטו (ואין לעשות דיוקים מהתשובה בדבר חברון) הכוונה התמסרות למאבק ומסירות נפש עד כמה שאדם יכול, בהתנגדות פסיבית.