שלום וברכה, פרשת מקץ מובא בפרק מ"ב פס’ כ"א כי השבטים מודים כי הצרה באה עליהם בעקבות מכירת יוסף: "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו את צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת". ולא ברור כיצד השבטים שהם צדיקים מקשרים בין הצרה לבין התנהגותם. הרי אם הם חושבים שחטאו מן הסתם היו צריכים לחזור בתשובה שלימה ומן הסתם החטא היה מתוקן ולא היתה הצרה באה כתוצאה מכך, ואם אינם חושבים שחטאו כלומר מעשה מכירת יוסף מוצדק, הרי שהצרה לא יכולה להגיע ממעשה צודק? ישר כח ותזכו למצוות

לשואל שלום, אמרו חז"ל (מדרש משלי א, יג) על חטא מכירת יוסף: "אמר רבי אבין: הוי אומר נפרעו עשרה מכל דור ודור ועדיין אותו החטא קיים", ללמדנו מה גדולה חומרת החטא, שאף אם שבו האחים והתחרטו על המעשה, עדיין לא הושלמה כפרתם. בברכה נאמנה