שלום וברכה כבוד הרב, אשמח לדעת משהו חשוב. אני רוצה לדעת 2 דברים בבקשה שקשורים למלאכת דבר האבד כאשר מדובר במלאכת של זיכוי הרבים ( הפצה תורנית ) השאלה שלי מתייחסת לשני מצבים שונים בבקשה. 1. האם מותר לעשות מלאכת אומן כאשר מדובר בזיכוי הרבים מיידי לדוגמא גרפיקה או ציור או כתיבה לטובת הפצה של חוברות,שיעורים וכדומה) 2.האם מותר לעשות מלאכת אומן כאשר מדובר בזיכוי הרבים לאחר זמן. נקודה חשובה בנוסף: אם נאמר שאת זיכוי הרבים גם לאחר זמן ניתן לעשות לאחר חול המועד ולכן אין היתר לעשות את המלאכה, השאלה שלי מתייחסת למצב שבמציאות בפועל יש סחבת במלאכת ההפצה ( מכורח המטלות היומיות ) ולכן השאלה האם ניתן "לנצל" את חוסר העבודה של חול המועד להפצה תורנית כאשר שהחשיפה של הציבור להפצה היא עדיין לא מיידית, כלומר בניית תשתית להפצה ( כגון הדוגמא בסעיף 1 ), וכאשר הדבר יחסוך כניראה תקופה ארוכה של סחבת לאחר חול המועד, אשמח לדעת האם במצב כזה מותר לעשות מלאכה בחול המועד לשם כך. תודה רבה מראש, מקווה שהכל היה מובן. בברכה,

לשואל, מועדים לשמחה! מסתבר שהתשובה לשאלותיך תלויה בשאלה מהי נחיצותו של החומר שאתה מפרסם. אם קהל היעד הוא ציבור תורני שעבורו החומר הוא תוספת מסוימת, מעשירה אך לא חיונית, אין להדפיסו במועד וגם לא לטרוח טרחה רבה במועד לשם הדפסתו אחרי המועד. ואם קהל היעד זקוק לו כצורך ממשי, כגון לידיעת הלכות נחוצות או שיש כאלו שזוהי קביעותם בלימוד תורה, מותר ומצווה לעסוק בהדפסתו במועד לצורך החג. ובתנאים אלו מותר גם במידת הצורך לעסוק במועד לשם הדפסתו התקינה אחרי המועד. הרחבה: הגדרת הפרסום כ"דבר האבד" אינה מדויקת, אם לא מדובר על נזק כספי שייגרם מהשבתתו הזמנית של הפרסום. השאלה העיקרית כאן היא האם הדבר מותר לצורך רבים. דבר שכרוך ב"מלאכת אומן", מלאכה שדורשת מיומנות מקצועית, אסור במועד אפילו לצורך מצוה של רבים אלא אם כן היא לצורך המועד, ולא צורך רוחני בלבד, כגון בניין בית כנסת, אלא צורך ממשי לגוף האדם (סי' תקמד ס"א). אמנם מצינו היתר למצווה שעלולה להתבטל אלמלא תיעשה במועד, אפילו אינה לצורך המועד (שו"ת הרא"ש כלל כג,ג: "שמא לא יהא לו פנאי לכתבם אחר המועד ויתבטל ממצותו"), אך הדברים אמורים דווקא לגבי מצווה שקיומה חיוני. וכך כתב במשנה ברורה (סי' תקמד ס"ק ו) על בניין בית כנסת במועד, שאם יש חשש שהעיכוב יבטל לגמרי את הבניין הדבר מותר במועד, ו"הכל לפי המקום והזמן, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות". מסתבר שגרפיקה ממוחשבת היא "מעשה אומן", מפני שהיא דורשת דיוק. וכך כתב בספר 'שמירת המועד כהלכתו' (פ"ג סי"ח, עמ' פד), ודימה זאת למה שכתב הרמב"ן (פסקי חוה"מ) שעשיית שיכר היא כמעשה אומן. לכן, ההיתר לטפל בדף זה מותנה בנחיצותו הרבה, כאמור. וראה בשמירת שבת כהלכתה (פס"ח סי"ג) שלימד זכות על המדפיסים עיתון דתי בחוה"מ ("יש להם על מה לסמוך ואין למחות בידם"), משום שיש חשש שאנשים שהורגלו לקרוא את העיתון יחפשו במקומו עיתונים אחרים שאסור לקוראם. צד נוסף להקל כאן, ככל שהעבודה נעשית במחשב בלבד, שלדעת רבים מהפוסקים כתיבה במחשב איננה "כתב" ממש מדאורייתא (על כך ראה בהרחבה ב'שמירת המועד כהלכתו' פ"ד סט"ז ופ"ח ס"ח, שהביא דעות שונות על הגדרת הכתיבה במחשב, ודעתו להחמיר, אך רבים הקלו בזה, ואכמ"ל). בהנחה שאין זו מלאכה שאסורה בשבת מן התורה, גם אין בזה איסור "מעשה אומן" במועד (כך מובא בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל ב'שלחן שלמה' סי' תקמא סק"ג, שמעשה אומן שאין בו מלאכה מהמלאכות האסורות בשבת מותר, אע"פ שיש בו טרחה רבה, כגון תסרוקת אומנותית בפאה נכרית).