שלום וברכה כבוד הרב שליט"א! תוך כדי לימוד הסימנים העוסקים בברכת הריח נתעוררתי לשאול שאלה המטרידה אותי וכמדומני שהיא גם נורא מעשית - ראיתי שישנה מח’ אחרונים בשאלה האם לברך על בושם סינטטי, שעבר ריאקציות כימיות כאלה ואחרות עד שהביאוהו לכדי הריח אותו רצו (ואם הבנתי נכון את המציאות, רוב הבשמים הנמכרים בחנויות הם כאלה). אינני יודע מה כבוד הרב פוסק בעניין זה. בהנחה שהרב פוסק כי יש לברך על בושם שכזה ’בורא מיני בשמים’, או ששאלתי מוכוונת לשיטת הפוסקים לברך על בושם שכזה - האם למעשה אישה ההולכת לחנות לקנות בושם, ובודקת כמה וכמה מהם ע"י התזה של החומר על ידה והרחתו (כמדומני שזו הדרך המקובלת בבדיקת ריח הבושם), האם תצטרך בעצם לברך על כל בושם ובושם מחדש ’בורא מיני בשמים’? או שתברך על הראשון ותכוון על כל הבשמים שתבדוק בחנות? (כל זה גם בהנחה שהרטיבות של הבושם הניתזת על היד עוד לפני שהיא נבלעת בעור נחשבת כדבר ממשי, כריח שיש לו עיקר). בנוסף, אגב שאלה זו אשמח לשאול שאלה קטנה אחרת - לגבי טעימת מיני אוכלים בחנות: נהגו מנהג זה בכל מיני מקומות, לטעום פרי או כל דבר אחר לפני קנייתו, בדר"כ המדובר הוא בפרי או דבר אחר שגודלו קטן או שניתן לחתוך ממנו חתיכה קטנה (כדוג’ ענבים, או מכירת חלבה לפי גרמים או גבינות למיניהם וכו’). האם אני יכול לעשות דבר כזה בלי לשאול את אחד האחראים כיוון שזה דבר מוסכם וידוע? או שמא מדובר במנהג מקולקל וברור שכל מקום לגופו, וממילא בכל מקום אצטרך לשאול את אחד האחראים האם ניתן לעשות דבר כזה? (ואולי תהיה גם שאלה האם אני צריך לשאול דווקא את המנהל, או שתשובה מאחת הקופאיות/ים או כל עובד אחר בחנות, תספיק?) תודה רבה כבוד הרב

שלום וברכה! א. במצב שתיארת, שהאשה מתכוונת להריח כמה מיני בשמים, היא מברכת על הבושם הראשון ופוטרת את השאר (עיין שו"ע רי"ז, א). ב. אני מסופק האם זה אכן מנהג מקובל ומוסכם. במקומות מסויימים ישנם שלטים שבהם כתוב שאין לטעום מן המוצרים, וגם במקום שאין שלט כזה, אני לא בטוח שישנה באמת הסכמה של הבעלים. אני מסופק אם הלקוחות עצמם שטועמים, היו עושים כך גם בפני הבעלים. לכן יש לשאול האם במקום זה מותר לטעום. אבל מסתבר שבכגון זה גם תשובה של אחד העובדים מספיקה, כיוון שלא מדובר במקרה חריג שדורש החלטה מיוחדת של בעל סמכות, אלא זה רק בירור מה היא הנורמה במקום הזה.