השאלה הזאת עלתה בי כבר לפני יותר משנה ועדיין לא מצאתי לה תשובה "אמיתית" מבחינתי. בספר שמואל א מדובר על הציווי של ה’ לשאול על מחיית זכר עמלק. לא להרוג רק את המלך או רק את האנשים שממש ניסו לפגוע בעם ישראל, אלא את כל העם. אפילו את החיות והרכוש שלהם היה אסור להשאיר, שלא לדבר על תינוקות חפים מפשע. אני יודעת שזה נשמע נורא, אבל איזה הבדל יש בינינו לבין הנאצים? כבר שמעתי תשובות שהם היו רשעים ושהם ירעו לעם ישראל בעתיד, אז עדיף למנוע את זה מההתחלה. אבל הרי התורה כל כך חוזרת ומדגישה לנו את זכות הבחירה של האדם ואת האפשרות לחזור בתשובה ולתקן – אז איך זה הגיוני? מחכה בקוצר רוח לתשובה, ותודה מראש.

שלום וברכה! אכן השאלה היא קשה ולא פשוטה, אך ננסה להציג כמה נקודות בעניין זה. ראשית, יש עניין בסיסי שכמדומני רבים מן הציבור אינם מודעים לו, והוא שלפני שנלחמים בעמלק צריך לקרוא לו לשלום. כך כותב הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ו', הלכות א, ד): "אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום, אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה..." "שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה..." זה כמובן משנה מאד את התמונה. אכן גם לעמלקים יש בחירה ויש להם אפשרות לחזור בתשובה, ולכן צריך לתת להם הזדמנות לכך, לקרוא להם לשלום. רק אם הם מסרבים להשלים וממשיכים להילחם בעם ישראל, אז חל עליהם הדין החמור של מלחמת עמלק. זה כמובן שונה לחלוטין מן הנאצים ימ"ש, שהרגו את היהודים בשעה שהיהודים חיו איתם בשלום ולא עשו להם כל רע. הנאצים גם לא נתנו ליהודים שום הזדמנות לבחור בדרך כלשהי ובכך להינצל – גם יהודי גרמניה שהיו נאמנים מאד למדינתם, ואפילו יהודים שהתנצרו והתבוללו, נהרגו בידי הנאצים. האידיאולוגיה הנאצית אכן שללה את הבחירה החופשית, וסברה שהיהודים הם אנשים שליליים בטבעם ואין להם אפשרות לבחור בדרך אחרת. אבל התורה, להבדיל, סוברת שלכל אדם, כולל בני עמלק, יש בחירה בין טוב לרע, ויש לתת לו את ההזדמנות לבחור בטוב. כך אנו מוצאים בדברי חז"ל (גיטין נ"ז ב; סנהדרין צ"ו ב), שמבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. דהיינו שהיו אנשים מזרע עמלק שבחרו להתגייר והפכו ליהודים כשרים ואף לתלמידי חכמים. יש אם כן לעמלק אפשרות לבחור בטוב, וכמובן, אין הם חייבים דוקא להתגייר – הם יכולים להישאר נכרים טובים, שחיים בשלום עם ישראל ומקיימים את מצוות בני נח. [לעומת דברי הגמרא עומדים לכאורה דברי המכילתא (בשלח, מסכתא דעמלק פרשה ב) האומרת שאין מקבלים גרים מעמלק. בעניין זה ישנם הסברים שונים, ונזכיר שנים: יש הסוברים שזו אכן מחלוקת, וההלכה נפסקה כדברי הגמרא (פירוש מעשה ניסים על הרמב"ם הלכות סנהדרין י"ח, ו). ויש הסוברים שהמכילתא עוסקת בזמן מלחמה, שכאשר קראו לעמלק לשלום והם בחרו להילחם אז נלחמים עימם ואין להם כעת הזדמנות נוספת להשלים או להתגייר, אבל צאצאיהם בדור אחר יכולים להשלים ואף להתגייר (חזון איש יורה דעה, קנ"ז, ה)] כאשר ספר החינוך (מצוה תכ"ה) עוסק בעניין הריגת שבעה עממים ועמלק, הוא מתייחס במפורש לעניין הבחירה החופשית: "כי כבר ידענו שרשות נתונה בידו של אדם להיות טוב או רע, ושלא יכריח השם את האדם על אחד מהן (- הקב"ה אינו מאלץ את האדם להיות טוב או רע)". מתוך כך הוא מסביר שגם לעמים אלה היתה אפשרות לבחור בטוב, ויש גם אנשים מעמים אלה שבחרו בטוב. ביטוי מחודד עוד יותר מופיע ברמב"ם באיגרת תימן (עמ' קל"ח במהד' הרב שילת). הרמב"ם שם כותב, שהאמונה או חוסר האמונה בנביא, אינה תלויה בכך שהוא יהודי או גוי. גם גוי, לדעת הרמב"ם, יכול להיות נביא אמת, ולאידך גיסא, גם יהודי יכול כמובן להיות נביא שקר. ובתוך הדברים נוקט הרמב"ם דוגמא: "יהיה יחוסו כהן או לוי או עמלקי". מן הדברים עולה, שעמלקי אף יכול להגיע לדרגה הגבוהה ביותר שאליה יכול להגיע אדם - דרגת הנבואה! עדיין יש להבין, מדוע כאשר עמלק בוחר ברע ונלחם בישראל הדין שלהם הוא כה חמור, שהורגים לא רק את הלוחמים אלא את העם כולו. יש שאכן הסבירו זאת בכיוון שהצגת, שהעמלקים הם רעים בטבעם ולכן בהכרח הם יזיקו בעתיד לישראל ולעולם כולו. אך לאור המקורות שהבאנו קשה לומר כך, שהרי ראינו שגם לעמלקים יש בחירה בין טוב לרע, והם עשויים בהחלט לבחור בטוב. כיוון שונה מופיע בדברי הרמב"ם (מורה הנבוכים, ג', מא), ועל פיו העונש החמור הזה לעם העמלקי נועד על מנת להרתיע עמים אחרים מלפתוח במלחמות כפי שעשה עמלק, שהיה העם הראשון שהתקיף את ישראל, ועשה זאת ללא כל סיבה. אכן במלחמה עם עמלק נפגעים גם אנשים שבאופן אישי לא חטאו, אך לפעמים פגיעה חמורה כזו היא הכרחית על מנת לשדר לעמים אחרים מסר חד וברור ובכך למנוע סבל ונזק גדולים יותר. כך למשל, במלחמת העולם השניה נפגעו בהפצצות בגרמניה גם הרבה ילדים ואנשים שלא פשעו באופן אישי, ועל יפן הוטלו פצצות אטום שפגעו ברבבות ללא הבחנה. מכות כואבות אלה נועדו מן הסתם כדי להביא לסיום המלחמה באותה עת, אך נראה שבפועל הן יצרו גם הרתעה משמעותית לעתיד – עובדה היא, שמאז אותה מלחמה מדינות רבות בעולם נוהגות בדרכי שלום ונמנעות מלפתוח במלחמות, ומסתבר שחלק מן הסיבה לכך היא החשש ממפלה קשה כדוגמת זו שספגו המדינות התוקפניות הללו. כמובן, לנו כבני אנוש אין את היכולת להכריע בעניין זה, מתי מוצדק להשתמש בהרתעה כואבת כזו כדי למנוע מלחמות עתידיות ומתי לא. יש להדגיש את העובדה, שבאופן כללי התורה אוסרת עלינו לעשות כך, ומתירה לפגוע רק בלוחמים ולא בנשים וטף. רק במקרה המאד מוגדר של עמלק נאמר הציווי הזה, וזה כהוראה אלוקית מפורשת. הנימוקים שאנו מעלים באים רק להציע הסבר לציווי האלוקי הזה, אך בשום אופן אין לנו רשות לגזור מתוך כך מסקנה שתחיל את אותו העיקרון גם במקרים אחרים.