שלום וברכה! קראתי שהרב קוק בענייני תלמוד והלכה, היה נזהר מאד לא לומר סברות עצמאיות, הבנויות על ראייה אישית, ורק סברות שכתוב מפורש בגמ’ ובראשונים או כמעט מפורש, ומצד שני בענייני מחשבה, נראה שהבנתו בייחס לעולם היו מאד עצמאיות, הבנויות על על ראייתו האישית. מה ההסבר לכך לדעת הרב? אשמח לתשובה.

ב"ה שלום רב, שני צדדי השאלה אינם מדוייקים. א. כתביו ההלכתיים של הרב קוק מכילים חידושים גדולים, סברות מחודשות, ואף מסקנות חדשות; ב. כתביו ההגותיים - כולם - מבוססים היטב. הרב עצמו העיד ואמר שלכל כתביו יש ביסוס בכתבי האר"י, וזה כבר הדבר מוכח ושב ומוכח שלכל הגותו ביסוס בדברי קדמונים. משמע, כתביו כולם - ההלכתיים וההגותיים כאחד - בנויים מחד גיסא על מקורות קדומים ומאידך גיסא על יצירתיות הנתמכת בכללי-פרשנות מסורתיים, וכדרך גדולי ישראל מקדמת-דנא ובכל הדורות.