קראתי בהרבה מקומות על חשיבותה של מצוות צדקה, ועל כך ש"כל המוסיף מוסיפים לו" ו"עשר בשביל שתתעשר". בנוסף, הייתי קרוב אצל רב אחד שפעמים הרבה פנה אליי לקבלת סכומי כסף גדולים מאד במונחים שלי ושל כל הסובבים אותי, ברמות גבוהות מאד. אני עצמאי, ואם נתעלם לרגע מההשלכות של המעשים מבחינת שכר ועונש ונתייחס לנתונים באופן כלכלי יבש, אין לי ספק כמעט שהסכומים העצומים שהעברתי (אם הולכים מהנטו לאחר מס, יותר מחומש) פגעו לי ביכולת לפתח את העסק ועיכבו אותי כמה שנים בזה. אני משתדל לא ליפול לעגמת נפש ולא להתחרט על הצדקה שנתתי לאותו רב. במקביל גם נתתי צדקות לעמותות תמחוי ות"ת שונים, אבל בסכומים הרבה יותר רגילים. היום אני מבין שזה לא אחראי מצידי להעביר סכומים כל כך גדולים ומתכוון לחדול מכך. גם אמרו לי שהרמב"ם קבע שעצם מתן צדקה יכול להיות בפרוטה או במאה, ומבחינת הצדקה - שניהם זה מתן צדקה. אני מצטער אם השאלות נראות תמימות או אפילו ר"ל חצופות, אבל הן מנקרות לי בראש: ראשית, מה דינה של כל אותה צדקה שנתתי, האם מתקיים בה "עשר בשביל שתתעשר", האם היא נחשבת על חשבון מעשר לשנים הבאות, שנית, איך עליי להתייחס לזה עכשיו? הכוונה מבחינה אמונית, מבחינת המסקנות, מבחינת היחס לאותו רב שלקח ממני כל כך הרבה כסף. שלישית, מאחר שאני עצמאי תזרים ההכנסות שלי הוא מאד תנודתי, האם אני יכול להתייחס לדו"ח השנתי של רואה החשבון לעניין הרווח הנקי לאחר מס כבסיס למעשר, בלי נדר?

איני יודע מה טיבו של הרב שנתת לו הרבה כסף לצדקה. אפשר לראות אותם מספק כצדקה. מאחר וכוונך היתה לתת צדקה יש לך זכות בזה מצד הכוונה. ומכאן ולהבא תשתדל לתת למקומות הידועים כנאמנים. אתה יכול לתת מעשר על הדו"ח השנתי. אתה לא צריך לתת יותר ממעשר אלא אם כן פרנסתך מאפשרת לתת יותר. אני ממליץ שתתן צדקה בשביל המצוה ולא בשביל שתתעשר. אך מובטח שהצדקה מעשירה.