שאל את הרב

מנהגים שמקורם בקבלה בקהילות אשכנז

undefined

הרב משה ליב הכהן הלברשטט

ח מרחשון תשע"ט
שאלה
כבוד הרב, אני מודע למנהגים מהקבלה בקהילות הספרדיות ולמקובלים באותם קהילות. אני גם מודע שזה דומה בקהילות חסידיות. האם המקובלים בקהילות אשכנזיות נוהגים על פי מנהגים קבליים ברורים? אם כן, אם יורשה לי לשאול, מה הם? בכבוד רב, אשר, סטודנט ללימודי יהדות
תשובה
המקובלים האשכנזים הלא חסידיים נוהגים תמיד על פי ההלכה, ויחידי סגולה שהגיעו לדרגה גבוהה מאוד וקיימו את דברי ה"תומר דבורה" שהאדם ראוי שיתדמה לקונו ואז יהיה בסוד הצורה העליונה צלם ודמות, הם הראויים להוסיף הנהגות מיוחדות על פי האריז"ל. [תומר דבורה פרק א. אחי היקר רבי עקיבא בשם המקובל הגרי"א ויינטרוב (שליט"א) זצ"ל]. השקפתם על תורת הנסתר מתומצתת בדברי הגר"ח מוולאזין: ומי שזיכהו יתברך שמו להשיג נסתרות תורתנו הקדושה אשר השאירו לנו ברכה קדישי עליונין חכמי התלמוד, כגון רשב"י וחביריו ותלמידיו, וששותין מימיו בדורות האחרונים כמו הרב הקדוש איש אלקים נורא האריז"ל, אשר האירו עינינו בקצת טעמי וכונות המצות, הוא רק כדי שיתבונן כל אחד לפי שכלו והשגתו, עד היכן מגיעים כל פרטי מעשיו ודבוריו ומחשבותיו וכל עניניו בהעולמות והכחות עליונים ותחתונים, ויתפעל ויתעורר מזה לעשות ולקיים כל מצוה וכל עניני עבודתו לבוראו יתברך שמו, בתכלית הדקדוק ובאימה ויראה ואהבה עצומה ובקדושה וטהרת הלב, ועל ידי זה יגרום תקונים יותר גדולים בהעולמות, מאם היה מקיים המצוה בלא קדושת וטהרת הכוונה, אמנם העיקר בכל המצות לעיכובא, הוא פרטי המעשה שבהם. [נפש החיים שער א סוף פרק כב]. ובהקדמת הגר"ח לספרא דצניעותא כתב בשם רבו הגר"א, שאין לסמוך לדינא על ההוספות הרבות על כתבי האריז"ל שנתוספו על ידי תלמידים אחרים שלא יצאו מתחת ידי רח"ו ז"ל, משום שלא עמדו בסוד קדוש ה' על אמיתת עמקות כוונתו במקורי הדברים, ורח"ו ז"ל לבד היה מבין עמקות פנימיות הדברים איה מקום כבודם במקורם כאשר העיד האריז"ל בעצמו, אמנם גדלה יקר ערכם הקדוש של כתבי הקודש הנ"ל וכו'. [באמצע הקדמת הגר"ח לספרא דצניעותא בד"ה גם]. ובענין ההנהגה בכוונות התפילה: כתב הגאון המקובל מוהר"ר יצחק אייזיק חבר זצ"ל בספרו מגן וצינה, וכן קבלנו מרבנו הגדול רשכבה"ג היותר גדול בחכמה זו מכמה דורות שלפניו הגר"א מווילנא ז"ל, שאין לכוין בתפילה כונות העמוקות ואמר ג"כ שבכל תפילה ותפילה יש כונות אחרות, מה שמכוון בתיקוני התפילות שסדרו לנו אנשי כנסה"ג, ואין תפילה דומה לחברתה רק משתנה בכל עת לפי סדרי צרופי שמו הגדול ית'. [מגן וצינה פרק ט עמוד כ]. ובנפש החיים מביא את מה שאמר המגיד להבית יוסף באזהרה ב' שבריש הספר מגיד מישרים, זה לשונו, ליזהר מלחשוב בשעת תפלה בשום מחשבה אפילו של תורה ומצות כי אם בתיבות התפלה עצמם. דוק בדבריו שלא אמר לכוון בכוונת התיבות, כי באמת בעומק פנימיות כוונת התפלה, אין אתנו יודע עד מה, כי גם מה שנתגלה לנו קצת כוונות התפלה מרבותינו הראשונים ז"ל קדישי עליונין, ועד אחרון הרב הקדוש איש אלקים נורא האריז"ל, אשר הפליא הגדיל לעשות כוונות נפלאים, אינם בערך אף כטפה מן הים כלל נגד פנימיות עומק כוונת אנשי כנה"ג מתקני התפלה, שהיו ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים. אלא העיקר בעבודת התפלה, שבעת שהאדם מוציא מפיו כל תיבה מהתפלה, יצייר לו אז במחשבתו אותה התיבה באותיותיה כצורתה ולכוין להוסיף על ידה כח הקדושה שיעשה פרי למעלה להרבות קדושתם ואורם. וכל אשר יוסיף הרגלו בזה, יתוסף לו טהרה במחשבתו בתפלה, והיא כוונה פשטית. [נפש החיים שער ב פרק יג]. מנהגים קבליים שהתקבלו בקהילות אשכנזיות: ישנם מספר מנהגים קבליים ידועים שהשתרשו בקרב קהילות אשכנז; מנהג תפילת קבלת שבת ואמירת לכה דודי מקורו במקובלי צפת ובהם רבי משה קורדובירו וגיסו ורבו רבי שלמה בן משה הלוי אלקבץ, לפני כארבע מאות ועשרים שנה, והוא השתרש בקרב רובם ככולם של קהילות אשכנז. מנהג אמירת "בריך שמיה" בעת הוצאת ספר תורה שהוא מהזוהר ע"פ האריז"ל נתקבל אף הוא ברבים מקהילות אשכנז, וכן מנהג אמירת תיקון ליל שבועות נתקבל בקרב חלק מקהילות אשכנז. [ראה חלק מן המקורות בסידור עבודת ישראל].
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il