שאלה: ביחס לתשובה על הלבנת פנים מול קריאה בתורה, עדיין קשה לי התשובה. גם אם החיוב צריך להתמלאות - החיוב הוא דרבנן וקיים רק במניין, כשהלבנת פנים קיימת בכל מקרה והיא דאורייתא! אודה לרב אם יסביר את הענין ביתר פירוט.
תשובה: אדם כזה לא צריך להתבייש, מפני שאין כוונה לבייש אותו. כל מה שמתקנים אותו זה מצד ההלכה ולא משהו אישי. בבושה "הכל לפי המבייש והמתבייש", ואם לא כיוונו לבייש אותו, אין סיבה שיתבייש. פעם היה לי מקרה של בעל תוקע, שניסה לתקוע בראש-השנה, אבל התקיעות לא יצאו לו. הוא המשיך לנסות עד שהציבור כבר התעצבן, וביקשו ממנו שיתן למישהו אחר. הוא התעקש שהוא רוצה לתקוע והמשיך לנסות. העקשנות הזאת היתה בשביל הכבוד העצמי שלו, ואף אחד מהנוכחים לא התכוון לבייש אותו. ואם הוא התבייש בזה, הוא הביא את זה על עצמו, בזה שלא התאמן והתכונן כראוי. כשזה לא אישי אלא הלכתי, אין סיבה שיתבייש.
גירסת הדפסה
שלח לחבר