לרב שלום. האם מותר לעקור עץ פרי לצורך הרחבת הבית ולשתול אותו במקום אחר? שמענו שיש בכך סכנה.

שלום וברכה. בנידון שאלתכם, כיון שהדבר אינו נעשה להשחתה אלא לצורך הרחבת הבית ומה עוד שמעבירים את העץ למקום אחר, הדבר מותר. אולם כיון שיש בכך חשש סכנה, נכון לתת לגוי שיעקור את העץ עם גוש אדמה באופן שהעץ יכול להתקיים וללהעביר אותו למקום אחר. מקורות: הנה מובא בגמ' (ב"ק צא:, ב"ב כו.) שיש איסור לעקור עץ מאכל שנאמר (דברים כ' י"ט): "לא תשחית את עצה" ולא רק בזמן מצור כפי המשתמע בפשט הפס'. גם בעצי סרק יש איסור בל תשחית מדרבנן כמו בהשחתת שאר דברים (ע' רמב"ם הל' מלכים פ"ו ה"י וראה מנח"ח מצוה תקכ"ט שבדרך השחתה גם בשאר דברים הוי דאו' ורק אין לוקים על לאו זה). וראה עוד בט"ז (יו"ד קט"ז), ובחיד"א (חיים שאל ח"א כ"ג), ומדברי הגמ' ב"ב שם): "א"ל [רב יוסף לרבא] זיל קוץ [את הדקלים שלך שמזיקים לגפנים שלי כיון שלא הרחקת כראוי והצפורים מגיעים מהדקלים ישירות לגפנים] ... א"ל אנא לא קייצנא דאמר רב: האי דיקלא דטעין קבא - אסור למקצייה, ואמר רבי חנינא: לא שכיב שכחת ברי, אלא דקץ תאנתא בלא זימניה", משמע שגם במקום שמותר מן הדין לעקור את הפרי כיון שהוא מזיק, מכל מקום יש בכך חשש לסכנה ולכן רבא לא רצה לקוץ. אולם רב יוסף שביקש מרב לקוץ את הדקלים, נראה שהוא סובר שבמקום שמותר לעקור, אין חשש סכנה. וכן משמע מתוס' (שם ד"ה אנא) שרבא קיבל דברי רב יוסף, ומכל מקום לא רצה לקצוץ משום בל תשחית, ומה שהמזיק קוצץ ונותן דמים זה רק באילן סרק או כאשר הגפנים מזיקים את הדקלים באופן ניכר. ולכן רבא אמר לרב יוסף "מר אי ניחא ליה ליקוץ", כלומר אם אתה סובר שאין בזה בל תשחית אתה יכול לקוץ. ומשמע שהאיסור הוא סובייקטיבי (חזו"א י"ד ו', וראה שו"ת דברי חיים ח"ב סי' נ"ז שאיסור בל תשחית הינו סובייקטיבי ואם אין הפירות חשובים לבעל העץ אין איסור ב ל תשחית, כך עדיין שייך איסור סכנה כיון שלשאר העולם הם חשובים). אולם ברמב"ן (ב"ב שם) משמע שבמקום שמותר לעקור את עץ הפרי, אין גם חשש סכנה. וכן משמע גם ברא"ש, ב"ב, פ"ב סי' כח, שפסק כרב יוסף שאמר 'זיל קוץ', ולא כרבה בר רב חנן שאמר 'אנא לא קייצנא'. וכן מסקנת רבנו יונה בעליותיו שם, ב"ב שם, וראה שם שמביא שם דעת הסוברים שאסור ממידת חסידות (רשב"א וריטב"א שם). והנה מרן החיד"א (שו"ת חיים שאל ח"א סי' כג) נשאל בשאלה דומה לנידון שאלתנו שעקירת העץ נעשית לצורך בניה, וכתב להתיר כפי הדעות שהבאנו לעיל, שבמקום שהדבר מותר אין גם חשש סכנה, וז"ל: "ולי נראה דהדברים פשוטים... וכשמותר מן הדין ליכא סכנה". וכן כתב בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' קנ"ט), ובשו"ת בנין ציון (עטלינגר ח"א סי' ס"א). אולן כיון שהדבר נתון במחלוקת אם יש סכנה בדבר, נראה להחמיר ולעקור ע"י גוי וכדלקמן. וראה שו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א ע"ו) ושו"ת מנחת אלעזר (ח"ג י"ג) כמה חששו לספק סכנה ולכן תמיד יש עדיפות לעשות כן ע"י גוי. עוד כתב החיד"א (שם) שאם עוקרים את העץ כם גוש אדמה באופן שהעץ יכול להתקיים ומעבירים אותו למקום אחר, הדבר מותר (וכ"כ עוד אחרונים רבים, שאילת יעב"ץ ח"א סי' ע"ו, שבו"י שם, שואל ומשיב ח"א סו"ס' כ"ח, שו"ת בנין ציון שם). אולם מדברי מרנן החת"ס (שו"ת ח"ב יו"ד סי' קב) והחזו"א (דיני ערלה סקי"ח) משמע לאסור. וראה בחת"ס (שם) שמכל מקום מודה שאין איסור "בל תשחית" באופן שמעביר את העץ למקום אחר. ואף שבנידון שאלתנו יש כמה צדדים להתיר כאמור, מכל מקום כיון שיש המצדדים להחמיר, והדבר נתון בספק. יש להחמיר ולעשות השתדלות שגוי יעשה את פעולת העיקרה יחד עם גוש אדמה באופן שהעץ יכול לחיות ויעבירו אותו למקום אחר. וכן נכון לנהוג בכל מקום של ספק. וראה בשו"ת מהר"י אשכנזי (יו"ד סי' ל"ג ד"ה מעתה) שהסכנה חלה על הקוצץ עצמו, ובגוי לכל הדעות מותר. אולם יש שהתירו רק באופן שמוכרים את העץ לגוי לפני העקירה, כיון שאמירה לגוי אסורה לדעת התוס' (ב"מ צ. ד"ה חסום) גם בשאר איסורים (שו"ת נטע שורק יו"ד סי' מ"ב, שו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' קצ"א). ברכה והצלחה,