הרב דן האם כמו שבזימון ניתן לזמן כאשר כולם רואים את המזמן למרות שלא רואים אחד את השני האם אותו דין גם בתפילה ואני לא מבין הרי שולחן ערוך מפורש שניתן בסימן נה סעיף טו ולכאורה גם לכתחילה אז למה המשנה ברורה כותב שמותר רק בשעת הדחק

לשואל, שלום וברכה ומועדים לשמחה! דין זה שבסי' נה סעיף טו מקורו בדברי הרא"ש, ולפי דברי הרשב"ש בסי' לז אין כוונתו לומר שעצם הראייה מצרפת אלא דווקא כאשר יש שתי חבורות, אחת בפנים ואחת בחוץ, ושליח הציבור עומד בפתח, ואז העובדה שהקבוצה שבחוץ רואה את הש"ץ מספקת. מה שאין כן כאשר הש"ץ בפנים, או כאשר הוא בכלל ברשות שלישית ונפרדת משתי החבורות. ומכמה סעיפים בשו"ע בסימן זה משתמע יותר כדעה שהראייה לא מספיקה לצרף, ראה במאמר מרדכי שם סקי"ד ובמחזיק ברכה לחיד"א סק"ח. אלא שהחיד"א בס"ק יא סובר שאע"פ שפשט השו"ע הוא שהראייה אינה מצרפת, בשעת דחק גדולה כמו זו שלנו יש לסמוך על השיטה בראשונים שראייה כשלעצמה מספיקה לצרף.