שלום וברכה לרב. האם אפשר לקנות לכתחילה מוצרי חמץ גמור שנמכרו במכולת שיש לה תעודת חמץ, ומה לגבי מכולת של חילוני?

שלום רב לשואל היקר! א. מותר לכתחילה לקנות ולהשתמש במוצרי חמץ שנמכרו קודם הפסח לגוי, אף אם המוכר אינו שומר תורה ומצוות, אלא שיש לוודא שיש במקום אישור מכירת חמץ של רבנות מוסמכת. ויש נוהגים להחמיר שלא להשתמש בחמץ גמור שנמכר קודם הפסח, אולם גם המחמירים בכך - יחמירו לעצמם ולא כהוראה לרבים. ב. לגבי מכולת שאין בה תעודת מכירת חמץ, יש להמנע מלקנות בה חמץ גמור עד שודאי שהחליפו את מוצרי החמץ מהחנות (משתנה ממקום למקום, בדר"כ זה יוצא קרוב לחודש). מקורות והרחבה: כתב מרן השו"ע (סי' תמ"ח סע' ג' ה') שחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה מדרבנן, ואף אם ביטל את החמץ. וביאר המ"ב (שם סק"ט וכ"ה) שאף שהיה אנוס וביטל ואינו עובר בבל יראה ובל ימצא, מכל מקום חשש חכמים שמא יהיו אנשים שיתעצלו בביעור החמץ וגם לא יזהרו להפקירו או לבטלו, לכן קנסו חכמים שיהיה אסור בהנאה. ובבה"ל (שם ג' ד"ה אפילו) שאין להקל רק בהפסד מרובה, ודוקא בהנאה ולא באכילה. אולם הוסיף השו"ע (שם ג') ע"פ התוספתא, שאם מכר או נתן לגוי שמחוץ לבית קודם הפסח, מותר לאחר הפסח, ובלבד שיתן לגוי מתנה גמורה בלי שום תנאי או שימכרנו לו מכירה גמור שלא ע"מ להחזיר. ע"כ. וכוונת דבריו שכתב מחוץ לבית, הכוונה שיוציא הגוי את החמץ מביתו של ישראל, שלא יראה כחמצו של ישראל ושלא יבוא הישראל לאוכלו בפסח ח"ו. ויסוד מכירת חמץ, שמוכרים את החמץ אע"פ שהוא נשאר בבית הישראל, מבואר במ"ב (שם סקי"ב) שהתירו זאת דוקא לסיטונאים שיש להם חמץ מרובה וקשה להוציאו, אבל ליחידים לא התירו, אלא באופן שהוציאו החמץ מביתם. וגם בביתו לא התירו אלא כשימסור המפתח לגוי, ושוב התירו במידה ואומר לו שבכל עת שירצה יקבל ממנו מפתח או רשות להכנס (וכבר האריכו במנהג זה ובקניינים השונים, השערי תשובה וכה"ח שם). והנה בזמנינו כבר נהגו בכל הקהילות לערוך מכירת חמץ ע"י מרא דאתרא ובתי דינים חשובים, ומהדרים לעשות את המכירה עם כל הקניינים ולהסיר כל ספק ומכשול במכירה, ואין לפקפק כלל במכירה זו, וכן נקטו רוב ככל הפוסקים. ונהגו לסמוך על מכירה זו לכתחילה, אולם יש המהדרים שלא למכור כלל חמץ בעין, אלא רק דברים שהם בגדר חשש חמץ, שאף בלא המכירה כנראה שהיו מותרים לאחר הפסח. אולם כמה מגדולי האחרונים כתבו שראוי להדר שלא לסמוך על מכירת חמץ אף בדיעבד, ולכן נהגו שלא לאכול חמץ שנמכר לאחר הפסח, ואף המחמירים בכך, מחמירים דוקא בחמץ גמור בעין או תערובת חמץ באופן שאינה בטלה מהתורה, אך בתערובת שבטלה מהתורה (מצוי לרוב תערובות כאלו) ורק מדרבנן הצריכו לבערה, וכל שכן בחמץ נוקשה וכיוצא בזה, אין מקום להחמיר. מקור המנהג במעשה רב לגר"א (אות קפ"א), וז"ל: "אחר הפסח אין ליקח מן השוק מה שאופין מקמח של ישראל ומשמרים, ויי"ש ושכר של ישראל, כי המכירה גרועה, על כן לא יקנה רק שיהא משל נכרי, או הקמח של ישראל אם אינה לתותה, ויי"ש ושכר של ישראל לא ישתה עד שיעשה מחדש". וכן כתב הגרע"א (אגרות סופרים סי' מ"ח), וכן נהג החזו"א (דינים והנהגות י"ז כ') שלא לסמוך על המכירה. ונראה מפשט דברי הגר"א שחששו לכך שהמכירה אינה נעשית כראוי. ויש שחששו לכך שאין המכירה מועילה אלא למי שביטל בלב שלם (ראה קצוה"ח קצ"ד סק"ג וד', מקור חיים סי' תמ"ח, מחצית השקל תמ"ח סק"ד). ויש נוהגים להחמיר בכך עד שבועות מחמת קדושתם של ימי הספירה (ראה משכנות הרועים דרוש עת מצוא ז', ספר טעמי המנהגים). אולם כאמור כיון שכיום המכירה ברוב המקומות, נעשית על הצד הטוב ביותר, וסמכו על כך גדולי ישראל, לכן אין לערער כלל על מנהג ישראל תורה. וכבר כתב מרן החת"ס בתשובה (או"ח סי' קי"ג ד"ה ולפי"ז): "שכבר נהגו בכל תפוצות ישראל לסמוך על מכירת חמץ לנכרי, וכל המפקפק בכך – ראוי לגערה". וכתב הגרשז"א שהמכר מועיל אף אם המוכר אינו שומר תורה ומצוות (רשימותיו, הובא בהליכו"ש עמ' קל"ז), וז"ל: "מותר לכתחלה לקנות מוצרי חמץ שנמכרו קודם הפסח לנכרי כנהוג, אף אם היו שייכים למי שאינם שומרי תורה ומצוות, אם ידוע בבירור שמכרם כפי הסדר הנהוג, אם ידוע בבירור שמכרם כפי הסדר הנהוג". ויסוד דבריו ע"פ גאון עולם, הנודע ביהודה (קמא או"ח סי' י"ח) שביאר נפלא, שאף אם המוכר אינו מכוין למכירה גמורה בלב שלם ואין דעתו אלא להערמה בלבד, מכל מקום לא הולכים אחר מחשבתו הפגומה, אלא מחשיבים רק את מעשיו, ולכן נחשב למכר גמור, וכי יעלה על הדעת שישראל ימכור לחברו באופן המועיל, ואח"כ יטעון המוכר בבי"ד שלא הקנה כראוי, "וכי אנו משגיחים בהערמה דיליה, הלה נקהה את שיניו בדין ונוציא המקח מידו בעל כרחו ונאמר שכבר זכה הקונה, והכה נמי כבר זכה הקונה הגוי ומה לנו בהערמת המוכר, וכיון שזכה הגוי שוב אין כאן בל יראה". וממילא נחשב המכר למכר גמור ומוחלט.   והוסיף הגרשז"א (שם, רשימות הערה 43), שהמדקדקים לבער את כל החמץ בעין שבביתם מפני חששות ופקפוקים על עצם המכירה, ומטעם זה יש שמחמירים עוד שלא להשתמש לאחר הפסח בחמץ בעין שנמכר לגוי, מכל מקום לא ינהגו כן אלא לעצמם ולא כהוראה לרבים, כדי שלא לערער חלילה על תוקף המכירה הנהוגה בישראל דורות רבים. לגבי קנייה ממקום שלא נעשה בו מכירת חמץ, יש לחלק בין מוצרים שיש בהם תערובת חמץ, שדינם מדרבנן ובספק ניתן להקל, לבין חמץ גמור שצריך להמתין זמן שודאי שעשו בחנות תחלופה של כל המוצרים. יש להעיר שנכון לקנות רק ממקומות שעשו מכירת חמץ כדי לחזק את עולם הכשרות. בברכה נאמנה ובשורות טובות,