שלום הרב. לאור תקופת הקורונה נוצרה שאלה בדבר התשלום הראוי למטפלות בילדים קטנים , בזמן ש - 1. המעון סגור כי ישנו סגר 2. הילד עצמו בבידוד והמעון פתוח מהי צורת התשלום הראויה בזמנים אלו למטפלת, והאם בכלל ישנה חובה לשלם לה כאשר הילד אינו יכול להגיע אליה . בנוס, בחודש אוגוסט לרוב משלמים באופן יחסי למטפלת עבור כל השנה ( חודש בו היא אינה מטפלת בילדים) . האם בחודש זה ניתן לשלם באופן יחסי לחודשים בהם הילד שהה במעון ? אציין , כי כרגע אין הסכם כלשהו בין ההורים לבין המטפלת.

לא ניתן לענות כפסק ללא שמיעת הצדדים אבל ניתן כיוון כללי של הפוסקים - במקרה מספר 1: א.להתפשר על סכום שכר העבודה של המטפלת ולשלם 45%/50%. ב. אם היו הוצאות קבועות של כל השנה כגון שכירות מבנה למעון/ארנונה וכדו' המטפלת /השוכרת זכאית לטעון כנגד המשכיר "מכת מדינה" וממילא לשלם רק על אחסון הציוד (כ50%) וסכום זה מתחלק בין ההורים של השנה הזאת במקרה מס' 2: היה ניתן לומר שההפסד לכאורה על המטפלת מכיוון שיש כאן אונס על מזמין הפעולה. אבל מקובל בימינו שתינוק/ילד חולה שלא מגיע משלם תשלום מלא (מנהג המדינה) לכן נלע"ד שישלמו כרגיל. לעיון והעמקה מצרף עיון בדיני ביטול שכרות פועל עקב מכת מדינה: תמצית דיני ביטול הזמנת פועל. מעיקר הדין כאשר בעל הבית (מזמין הפועל/השוכר) מבטל את הגעת הפועל לעבודה ללא סיבה, אין חיוב תשלום וזאת בלבד שאין לפועל הפסד מההזמנה הזאת, כגון שהוציא הוצאות וקנה דברים הנצרכים לעשיית הפעולה או שהפסיד הזמנות אחרות לאותו הזמן/היום ועכשיו, בזמן הביטול, האומדן הוא שלא יוכל לקבלם שוב. אם היה אונס שבגינו בעל הבית מבטל את הגעת הפועל, אזי אם האונס היה יכול להיות ידוע לבעל הבית אך לפועל לא הרי ההפסד על בעל הבית שהיה לו ליידע את הפועלים בחשש אונס זה אך אם הפועלים גם ידעו או שניהם (בעל הבית והפועלים) לא ידעו הרי ההפסד על הפועלים ובעל הבית פטור מלשלם. בטעם הדבר נאמר הכלל הידוע של "המוציא מחברו עליו הראיה" וכל עוד הפועל לא יביא ראיה שבעל הבית ידע הרי הוא פטור מדין אונס רחמנא פטריה (חושן משפט סימן של"ד). אם הפועל תפס או מוחזק בחלק מהכסף, כגון שקיבל מקדמה, לדעת השבות יעקב (הובא בפת"ש סוף סימו ש"י) במצב של אונס כזה הוא יכול להשאיר את הכסף המוחזק אצלו אך בערוך השולחן (של"ד א) כתב בפשטות נגד זה, שלא מועילה תפיסה ויש לו להחזיר מקדמה שקיבל. מכת מדינה. נחלקו הפוסקים מה יהיה הדין כאשר האונס שעומד בסיבת הביטול הינו בגדר של "מכת מדינה" . ביסוד הדברים עומדת שאלה, השולחן ערוך בהלכות פועלים (שלד) לא הזכיר דינים מיוחדים בעניין, הרמ"א שם רק הפנה לדבריו שבסימן שכ"א אודות מכת מדינה בחכירת שדה ולא הרחיב דבר בעניני הלכות הפועלים. • לדעת מהר"ם פאדווה (חו"מ סימן לט- הובא ברמ"א שכ"א א) במכת מדינה, בחוכר קרקע, ההפסד על העבר הינו על בעל הבית (בעל הקרקע) אמנם ניכוי הפסד זה הוא רק על העבר ולא על העתיד שהרי יכול מכאן ולהבא לסיים את ההתקשרות בינהם ולעניין שכירות פועלים סובר שההפסד על העבר הינו על השוכר ועל העתיד- על הפועל • לדעת הרמ"א (שכ"א א) במכת מדינה ההפסד הוא על השוכר בין על העבר ובין על העתיד וכן פסק על מלמד שהפסיק את פעולתו בעקבות גזירת המושל שלא ללמד תורה (חולק על מהר"ם פאדווה) • הסמ"ע (שם) הבין את דברי הרמ"א שבמכת מדינה חולקים המלמד ובעל הבית ששכר אותו את ההפסד (בשונה מאונס רגיל שבעל הבית לא ידע ממנו ההפסד יהיה על המלמד/הפועל) • הסמ"ע עצמו פסק כדברי מהר"ם פאדווה שבעניין העתיד אין הפסד על בעל הבית (השוכר את המלמד) וכן משמע מדברי הש"ך שם • הט"ז פסק כדברי הרמ"א וכן פסק בנתיבות המשפט (לעניין המחלוקת עם מהר"ם פאדווה) • אמנם הנתיבות עצמו בסימן של"ד (סק' א) סייג את פסק הרמ"א בסימן שכ"א שנאמר דווקא בחכירת שדה וכדו' ולא בשכר פועל ששם לא גרע מאונס רגיל שיש לבעל הבית ולפועל יחדיו שבזה נפסק במפורש בשל"ד שההפסד הוא של הפועל. ובדין המלמד שפסק הרמ"א שצריך לשלם שכרו סבר שזה בגלל שגזירת המושל הייתה על לימוד התורה והשכר ניתן על השמירה של התלמידים שהרי לא ניתן לקבל שכר על לימוד תורה ולכן ההפסד הוא על הבעלים מכיון שהבעלים לא נאנסו בגוף הדבר שבגינו המלמד מקבל שכר • בערוך השולחן (של"ד י) חילק בין שתי אופנים של מכת מדינה. כאשר מכת המדינה היא על שני הצדדים, כדוגמת עיר שברחו ממנה כולם מפני מגפה או אוויר רע, אזי ההפסד על הפועל כדין כל אונס שבא על הפועלים ובעל הבית, אבל כאשר האונס ממכת מדינה מגיע רק לבעל הבית אזי "מזלו גרם- משמיא גזרו עליו" וההפסד יהיה עליו כדוג' הגזירה שלא ללמד ששם המלמד מוכן ללמד אלא שאסרו עליו (כך הוא מעמיד את דברי הרמ"א בשכ"א)