שלום וברכה, ידוע שגם בקרבנות לקב"ה ולהבדיל באכילה לאדם יש לשחוט את בעל החיים כהלכה. ואם כן כיצד הקרבה של השעיר המשתלח נעשית בדרדור מהצוק וללא שחיטה. האם ה-ס"א לא מקפיד על ענין השחיטה? והאם לא חשוב לעם ישראל להעביר לו שעיר שחוט כהלכה ולא נבילה, שאז לכאורה מכשילים אותו במאכלות אסורות? ישר כח ותזכו למצוות

שלום רמב"ן (ויקרא פרק ט"ז פסוק ח') מבאר את עניינו של השעיר המשתלח לעזאזל. בתחילה הוא מביא את דברי האבן עזרא: "ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא, ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו". לדעת רבי אברהם אבן עזרא מדובר הענין על דרך הסוד (=פנימיות התורה) שהוא לא מגלה אלא נותן עליו רמזים בלבד. הרמב"ן כותב: "והנה רבי אברהם נאמן רוח מכסה דבר, ואני הרכיל מגלה סודו שכבר גלו אותו רבותינו ז"ל במקומות רבים" ומבאר את עניינו של השעיר לעזאזל. הרמב"ן מביא את ה"פרקי רבי אליעזר הגדול (פרק מו), לפיכך היו נותנין לו לסמאל שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את קרבנם", ומסביר "והנה התורה אסרה לגמרי קבלת אלהותם (=של המלאכים או כל הכוחות האחרים שיש ביקום) וכל עבודה להם, אבל צוה הקדוש ברוך הוא ביום הכפורים שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקומות החרבן, והוא הראוי לו מפני שהוא בעליו ומאצילות כחו יבא חורב ושממון...ואין הכונה בשעיר המשתלח שיהיה קרבן מאתנו אליו חלילה, אבל שתהיה כונתנו לעשות רצון בוראנו שצונו כך...וזה טעם הגורלות, כי אילו היה הכהן מקדיש אותם בפה לה' ולעזאזל, היה כעובד אליו ונודר לשמו...ואין אנחנו מכוונים בשילוחו אלא לרצון לשם, כמו שאמר (פסוק י) יעמד חי לפני ה' לכפר עליו לשלח אותו וגו', ולכך לא נשחוט אותו אנחנו כלל". וממשיך הרמב"ן ומסביר: "בשעיר המשתלח ישיבו עלינו (=אומות העולם יטענו כלפינו בענין שעיר המשתלח), כי יחשבו שאנו עושים כמעשיהם. וכן בפרה אדומה, מפני שהיא נעשית מחוץ למחנה, וענינה דומה לענין שעיר המשתלח להעביר רוח הטומאה". הרמב"ן ממשיך לבאר בהמשך דבריו את הסוד שכתב האבן עזרא. למדנו מתורתו של הרמב"ן שענין השילוח השעיר לעזאזל נעשה לעשות את רצונו של הקב"ה, לתת ביום הכיפורים חלק גם לכוחות החורבן והשיממון. החלק הניתן להם איננו קורבן עבורם ולכן אלא נשחט כדין הקורבנות. השילוח של השעיר לעזאזל פועל להעביר את רוח הטומאה מהארץ. יום טוב